Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

רמון רדיגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רמון רדיגה

רמון רדיגֶה[1]צרפתית: Raymond Radiguet‏; 18 ביוני 190312 בדצמבר 1923) היה סופר ומשורר צרפתי, שנחשב לילד פלא ומת בגיל 20 לאחר שהספיק לכתוב שני רומנים וכמה מקבצי-שירים שזכו לשבחים רבים של הביקורת.[2]

ביוגרפיה עריכה

רדיגה נולד ביישוב סן-מור-דה פוסה (Saint-Maur-des-Fossés) במחוז עמק המארן (בעצם פרוור מרוחק של פריז). הוא היה הבן הבכור מבין שבעה ילדים, שנולדו למארי רדיגה, מורה בבית ספר פנימייתי ולמוריס רדיגה, צייר קריקטורות ידוע.

בבית הספר נודע כתלמיד מצטיין. בעזרת מלגה שקיבל, המשיך בלימודיו התיכוניים. בתיכון ב"ליסֶה שארלמן" (Lycée Charlemagne), החל להזניח את לימודיו כדי שיוכל להקדיש זמן לתחום החביב עליו – ספרות קלאסית. בתקופה זאת החליט שהוא רוצה לעסוק בעיתונאות. אביו ניסה להפנות אותו ללימודי לטינית ויוונית עתיקה אך רדיגה נטש גם תחומי לימוד אלה.

בגיל 15 פרסם את שיריו הראשונים, וזמן קצר לאחר מכן פרסם בעיתונות גם את סיפורו הראשון. השירים רוכזו ברובם בהמשך בקובץ "לְחָיַיִם לוהטות". בגיל 15 התנסה גם בפרשיית אהבים ששימשה רקע לרומן הראשון שפרסם מאוחר יותר. בתקופה זאת החל להתרועע עם חברים של הבוהמה הפריזאית והפסיק ללון בבית משפחתו. רדיגה התחבר עם הציירים פבלו פיקאסו ואמדאו מודיליאני ועם המשוררים מקס ז'אקוב ובלז סנדאר (אנ').[3] בשנת 1919 פגש את הדמות המשמעותית ביותר עבורו, הסופר ז'אן קוקטו, שהיה הומוסקסואל מוצהר. למרות הקשרים האישיים ביניהם, אין מידע עד היום, אם השניים היו בקשרים רומנטיים או מיניים. בין השניים היה שיתוף פעולה בתחום הספרותי ובין היתר הם ייסדו במשותף כתב עת ספרותי בשם Le Coq.

ב-תחילת 1923 פרסם רדיגה את ספרו הראשון והמפורסם "שטן הבשרים". הספר התפרסם באופן מידי וכ-100,000 עותקים שלו נמכרו תוך שלושה חודשים. במסע הפרסום לספר, הודגש, בין היתר, גילו הצעיר של מחברו. הספר עוסק באישה נשואה צעירה המקיימת פרשת אהבים עם נער מתבגר, בזמן שבעלה נלחם בחזית. הספר התבסס על פרשיית אהבים שקיים רדיגה עצמו בגיל 15.[3]

רדיגה ניהל פרשות אהבים עם כמה נשים וביניהן המשוררת האנגליה ביאטריס הייסטינגס (אנ'), שהייתה גם אהובתו של מודיליאני.[3] בחודשי חייו האחרונים התארס רדיגה לברוניה פרלמוטר, דוגמנית ממוצא פולני (ראו: ברונייה קלייר (אנ')), שמאוחר יותר התחתנה עם הבמאי הצרפתי רנה קלייר.

בתקופת חייו האחרונה כתב גם את ספרו השני "הנשף של הרוזן ד'אורז'ל", שיצא לאור ב-1924, כבר אחרי מותו. הספר הושפע מהספר "הנסיכה מקלֶב" של הסופרת הצרפתייה מאדאם דה לה פאייט, שהיה הספר החביב על רדיגה בשנותיו בבית הספר.[3]

רדיגה נפטר ב-12 בדצמבר 1923, בגיל 20 מטיפוס הבטן.

הוא נקבר בבית הקברות פר לשז בפריז.

יצירותיו בצרפתית ותרגומן לאנגלית עריכה

  • 1920 – Les Joues en feu, שירה. תורגמה לאנגלית על ידי אלן סטון בשם Cheeks on Fire: Collected Poems
  • Devoirs de vacances – 1921, שירה. תורגמה לאנגלית בשם Holiday Homework
  • Les Pelican – 1921, דרמה. תרגמו לאנגלית: מייקל בנדיקט וג'ורג' וולוורת' בשם The Pelicans
  • Le Diable au corps – 1923, נובלה. תורגמה לאנגלית על ידי קיי בויל בשם The Devil in the Flesh
  • Le Bal du comte d'Orgel – 1924, נובלה. תורגמה לאנגלית על ידי מלקולם קאולי בשם The Count's Ball
  • Oeuvres completes – 1952, כל כתביו תורגמו לאנגלית בשם Complete Works
  • Regle du jeu – 1957
  • Vers Libres & Jeux Innocents, Le Livre a Venir – 1988

תרגום ספריו לעברית עריכה

  • רמון רדיגה, השטן והתאוה (תרגם: עמי שמיר), תל אביב, הדב – ש' פרידמן/ ספרית הכיס העברית, תש"י
  • ריימון ראדיגה, הנשף של הרוזן ד'אורז'ל (תרגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר: יורם ברונובסקי), תל אביב, זמורה, ביתן, מודן, 1980
  • ריימון ראדיגה, שטן הבשרים (תרגם: אביטל ענבר), בנימינה, נהר ספרים, 2010 (תרגום שני של הספר לעברית)
  • ריימון רדיגה, השטן שבגוף, הנשף של הרוזן ד'אורז'ל (תרגמה: ארזה טיר אפלרויט, מחבר אחרית דבר: דוד מנדלסון), ירושלים, הוצאת כרמל, 2016 (תרגום נוסף של שני הספרים לעברית)

סרטים המבוססים על יצירותיו עריכה

לקריאה נוספת עריכה

גלריית תמונות עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|רמון רדיגה]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שמו תורגם לעברית בידי מתרגמים שונים גם כרמון רדיגה וגם כריימון ראדיגה.
  2. ^ Loïc Di Stefano, Raymond Radiguet: Biographie, Le salon littéraire, 2012
  3. ^ 1 2 3 4 יורם ברונובסקי, "אחרית דבר" לספר: הנשף של הרוזן ד'אורז'ל, זמורה, ביתן, מודן, 1980. עמ' 131