Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ריי קודר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
ריי קודר
פרופיל ב-IMDb

ריילנד פטר (ריי) קודר (באנגלית: Ryland (Ry) Peter Cooder; נולד ב-15 במרץ 1947) הוא מוזיקאי אמריקאי, תמלילן, מלחין, מפיק מוזיקלי, נגן במספר כלים (בהם בנג'ו, מנדולינה ואקורדיון) אך בפרט ידוע כנגן גיטרת סלייד. פעל רבות עם מוזיקאים מתחום הרוק, בלוז ומוזיקת עולם. בין שיתופי הפעולה שלו נמנים ג'ון לי הוקר, קפטן ביפהארט, עלי פארקה טורה, אריק קלפטון, הרולינג סטונז, ואן מוריסון, ניל יאנג ורבים אחרים. ב-1997 הפיק את אלבומה היחיד של להקת בואנה ויסטה סושיאל קלאב, שהובילה להכרה עולמית של המוזיקה הקובנית ולסרטו של וים ונדרס בואנה ויסטה קלאב. בסקר שערך עיתון הרולינג סטון ב-2010 נבחר למקום השמיני ברשימת מאה הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים.[1].

ילדות ונעורים עריכה

נולד בלוס אנג'לס וגדל בסנטה מוניקה. לאמו, אמה קסרולי, שורשים איטלקיים. בגיל שמונה דקר את עצמו עם סכין בעינו השמאלית, ומאז יש לו עין זכוכית.

שנות ה-60 עריכה

במהלך שנות השישים היה נגן אולפן. ב-1967 ניגן בתקליטו של קפטן ביפהארט Safe as Milk, ב-1968/9 ניגן בתקליטיהם של האבנים המתגלגלות Let It Bleed (גיטרה ומנדולינה) ו-Sticky Fingers (גיטרת סלייד, בפרט ניכר ב-Sister Morphine) כן ניגן בתקליט !Jamming with Edward יחד עם חברי ה"אבנים", מיק ג'אגר, צ'ארלי ווטס וביל וימן והפסנתרן ניקי הופקינס (התקליט ראה אור רק ב-1972) ובפסקול הסרט Performance (שכלל קטעים מאת מיק ג'אגר). ב-1970 ניגן בתקליטו של רנדי ניומן 12 Songs וכן גיטרה ומנדולינה בתקליטו של גורדון לייטפוט Sit Down Young Stranger.

שנות ה-70 עריכה

בשנות השבעים הוציא קודר שורה של תקליטים בהובלתו ובתיזמורו, עם נגנים שונים, שהיוו מחקר ומחווה לשורשי המוזיקה האמריקאית הפופולרית. תקליט הבכורה שלו, Into the Purple Valley, כלל גירסאות כיסוי לקטעי בלוז, גוספל, קליפסו ומוזיקת קאנטרי. אלבומו הבא מאותה שנה, Boomer's Story, חקר קטעים ממקורות הרוק אנד רול והוקלט בממפיס ובמאסל שולס. תקליטו מ-1974, Paradise and Lunch כלל אף הוא גירסאות כיסוי לקטעי רוק אנד רול ישנים, מוזיקת פולק ואמריקנה. תקליטו השני מאותה שנה, Chicken Skin Music, אף הוא אלבום אמריקנה שכלל גירסאות כיסוי לקטעי בלוז וקאנטרי. בתקליט זה ניתן לו לראשונה קרדיט כמפיק. אלבומו מ-1978, Jazz היה מחווה לג'אז של ניו אורלינס, לדיקסילנד ג'אז ולרגטיים. תקליטו מ-1979 כלל גירסאות כיסוי לשירי רית'ם אנד בלוז.

ב-1979 ניגן בתקליטו של ואן מוריסון Into the Music.

שנות ה-80 עריכה

בשנות השמונים זב קודר להיות בעיקר נגן אולפן, בנוסף לעיסוק כמלחין פסקולים לסרטי קולנוע. ב-1984 שיתף פעולה עם הבמאי וים ונדרס וכתב את המוזיקה לסרט "פריז, טקסס". סרטים נוספים להם כתב את המוזיקה באותה עת היו The Long Riders (1980), Southern Comfort (1981), Streets of Fire (1984), Brewster's Millions (1985), Johnny Handsome,[19] Last Man Standing (1996), Hill's Trespass (1992) ו-Mike Nichols' Primary Colors (1998)

ב-1986 ניגן את קטעי הסלייד בסרט Crossroads אודות חייו של נגן הבלוז החלוצי רוברט ג'ונסון. כן עסק בעבודות הפקה ונגינת אולפן במספר תקליטים.

שנות ה-90 עריכה

בשנות ה-90 התאפיין מרכז פעילותו של קודר במוזיקת עולם. ב-1992 הקליט עם וישנהמוהאן בהט (אנ') ועם בנו ג'ואקים קודר את התקליט A Meeting by the River ששילב מוזיקה הינדוסטנית עם טכניקות נגינה בגיטרת סלייד וגיטרות עם מספר שונה של מיתרים, פרי המצאותיו של בהט. ב-1993 חבר לעלי פארקה טורה ממאלי להקלטת התקליט Talking Timbuktu, אותו גם הפיק. בתקליט ניגנו גם המתופף ג'ים קלטנר, עמו שיתף קודר פעולה ברבים מתקליטיו ונגן הבס ג'ון פטיטוצ'י. שני אלבומים אלה זכו בפרס גראמי לאלבום מוזיקת העולם הטוב ביותר לשנת 1994 ו-1995 בהתאמה.

החל מאמצע שנות ה-90 שיחק קודר תפקיד מרכזי בהחייאתה של המוזיקה הקובנית. ב-1997 הפיק את אלבומה היחיד של להקת בואנה ויסטה סושיאל קלאב, שהובילה להכרה עולמית של המוזיקה הקובנית. בהמשך יצר עם וים ונדרס את הסרט בואנה ויסטה קלאב, שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר לשנת 2000.

שנות ה-2000 עריכה

בשנות ה-2000 פנה קודר לכתיבה מקורית, אך עדיין בסגנונות אמריקאים ותיקים. בעשור זה ראו אור שלושה תקליטים שרובם מוזיקה ומילים מקוריות של קודר ובהפקתו. מילות השירים התאפיינו בביקורת חברתית ופוליטית ובהיסטוריה של התרבות הפופולרית של קליפורניה. ב-2005 ראה אור תקליטו Chávez Ravine, מחווה למוזיקת ולתרבות ה"צ'יקאנו" (מהגרים ממקסיקו שהתיישבו בפאתי לוס אנג'לס אחרי מלחמת העולם השנייה וקיימו תרבות ומוזיקה ייחודיים במשך כשני דורות). לצורך הקלטת האלבום חבר קודר לבני הקהילה ויצר נרטיב הכולל שלל דמויות ומקומות בשכונה שהייתה ואיננה. ב-2007 הוציא את התקליט השני במסגרת "הטרילוגיה החברתית-פוליטית" או "טרילוגיית קךיפורניה", My Name Is Buddy, הכולל הסתכלות על העולם של המחצית הראשונה של המאה ה-20 מנקודת מבטו של חתול. התקליט השלישי בטרילוגיה, I, Flathead ראה אור ב-2008 וסיפור המסגרת שלו נסוב סביב תרבות מירוצי הדראג של הנוער במדבריות קליפורניה בשנות השישים. שלושת התקליטים לוו בחוברות עבות-כרס שכללו את מילות כל השירים, מידע היסטורי תרבותי וחברתי, תצלומים ואיורים.

ב-2007 הפיק את תקליטה של מייביס סטייפלס (מלהקת הסטייפל סינגרס) We'll Never Turn Back, בו נכללו שני שירים פרי עטו.

ב-2009 השתתף בסרט The People Speak, בו הקריאו אישי תרבות וציבור יומנים ומסמכים בעקבות ספרו של הווארד זין, "היסטוריה עממית של ארצות הברית".

שהות ה-2010 עריכה

ב-2010 העביר הסנאט של מדינת אריזונה את חוק התמיכה באכיפת החוק וביטחון שכונותינו (Arizona SB 1070), החוק הנוקשה ביותר שנחקק עד אז נגד הגירה בלתי חוקית לארצות הברית. בתגובה, פרסם קודר את הסינגל Quicksand, המספר את סיפורם של מהגרים ממקסיקו המנסים לעבור לאריזונה דרך המדבר.[2]

אלבומו מ-2011, Pull Up Some Dust and Sit Down, הורכב כולו מיצירה מקורית בעלת נימה חריפה של ביקורת פוליטית וחברתית. האלבום זכה להתייחסות נרחבת, שהיללה הן את הישגיו המוזיקליים והן את תמליליו הנוקבים, השנונים והביקורתיים. רבים החשיבו את האלבום ליצירתו הטובה והבשלה ביותר של קודר.[3][4][5][6] באותה שנה פרסם ספר סיפורים קצרים בשם Los Angeles Stories, העוסקים בלוס אנג'לס בין 1920 ל-1940.

ב-2012 הוציא את התקליט Election Special שיועד לתמיכה במפלגה הדמוקרטית ומועמדותו של ברק אובמה לנשיאות.

פרסים עריכה

  • 1988 – פרס גראמי להקלטה לילדים (עבור המוזיקה לסדרת הטלויזיה Rabbit Ears Productions)
  • 1993 – פרס גראמי לתקליט מוזיקת עולם (עבור A Meeting by the River, עם וישנה בהט)
  • 1994 – פרס גראמי לתקליט מוזיקת עולם (עבור Talking Timbuktu, עם עלי פארקה טורה)
  • 1997 – פרס גראמי לתקליט מוזיקת עולם (עבור בואנה ויסטה סושיאל קלאב)
  • 2003 – פרס גראמי לאלבום האינסטרומנטלי (עבור Mambo Sinuendo עם מנואל גלבאן (אנ'))
  • 2017 – פרס מוזיקת הפולק של BBC Two – מפעל חיים[7]
  • 2018 – פרס פסטיבל הג'אז של מונטריאול[8]

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ריי קודר]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 100 Greatest Guitarists: David Fricke’s Picks, Rolling Stone, ‏December 3, 2010
  2. ^ Ry Cooder's "Quicksand," Response to Arizona Immigration Law, Now Available on iTunes; Proceeds Donated to MALDEF
  3. ^ Ry Cooder: Pull Up Some Dust And Sit Down, CD review, טלגרף
  4. ^ Ry Cooder: Pull Up Some Dust and Sit Down – review, The Guardian
  5. ^ Album: Ry Cooder, Pull Up Some Dust And Sit Down (Nonesuch), The Independent
  6. ^ Pull Up Some Dust and Sit Down, AllMusic
  7. ^ Ry Cooder to receive a Lifetime Achievement Award at the BBC Radio 2 Folk Awards, plus all the performers are announced
  8. ^ Ry Cooder at the 2018 Montreal Jazz Festival
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ריי_קודר&oldid=1023120"