Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

רחוב מלאיה ניקיטסקאיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחוב מלאיה ניקיטסקאיה
{{#property:P1705}}
מיקום
עיר מוסקבה
רובע פרסננסקי
מזהים לא נמצאו עבור מידע חיצוני.

רחוב מלאיה ניקיטסקאיה (בשנים 1948–1993 – רחוב קצ'אלוב) הוא רחוב במחוז המשנה פרסננסקי שבמחוז האדמיניסטרטיבי המרכזי במוסקבה, רוסיה. הרחוב משתרע מכיכר שערי ניקיטסקיה עד לרחובות סאדובאיה-קודרין, והוא מקביל לרחוב בולשאיה ניקיטסקאיה. מספור הבתים מתחיל משערי ניקיטסקיה.

מקור השם עריכה

שם הרחוב הוענק לו עוד במאה ה-19 לרחוב הסמוך בולשאיה ניקיטסקאיה, אשר על שם מנזר ניקיטסקי, הממוקם באתר הככר, סמוך לתחנת הרכבת התחתית (כיום בית מספר 7/10 ברחוב בולשאיה ניקיטסקאיה, פינת סמטת קיסלובסקי).

מבנים בולטים עריכה

קובץ:6MalayaNikitskayaMoscow.jpg
בית מספר 6, בית ריאבושניסקי (מוזיאון שגורקי).
קובץ:Moscow, Malaya Nikitskaya 18.jpg
אחוזת א. ק. פרסטר (בית מספר 18)
  • בית מספר 13 – אחוזת סובורוב-בראנוב, כעת שגרירות ניגריה במוסקבה.
  • מספר 15 – בית דירות, שנבנה ב-1912 על ידי הארכיטקט פיאוטרוביץ'. ב-2004 ראש העיר של מוסקבה יורי לוז'קוב הבית הוכר כמבנה מסוכן והוחלט על שיפוצו[1].
  • מספר 19 – אחוזה מהמאה ה-19, נבנתה ב-1886 על ידי האדריכל פ. נ. קולבה. חלק מהאחוזה (בית מספר 19 ו-21) בשנות 1870 השתייכה לנסיך פ. דולגורוקי, בשנים 1802 – לקצין נובוסלצב, בשנים 1820–1830 – לנ. א גונצ'ארוב (אביה של נ. נ. גונצ'ארובה – אשתו של אלכסנדר פושקין). הועבר לידיים פרטיות בשנת 1831.[2]
  • מספר 21 – חלק מהאחוזה (ראו מספר 19). המבנה הקיים נבנה בשנת 1843. בתחילת נובמבר 1873 הועבר לאחזקתו של צ'ייקובסקי, שהחל לעבוד כאן על האופרה "הנפח מוואקולה". בשנים 1899–1904 בבית חי הכימאי ולדימיר מרקובניקוב. לאחר מהפכת אוקטובר הבניין הועבר לידי התיאטרון של נ. מ. פורגר.[2]
  • מספר 27 – חלק מאחוזתה של מ. פ. גגארינה והשתרע עד לרחוב בולשאיה ניקיטסקאיה. החלק הופרד מהאחוזה, כנראה ב-1860; גם אז בקו הרחוב עמד מבנה עם שתי קומות.[2] באחד הבתים גר האדריכל נ. ו. מרקובניקוב.[3]
  • מספר 29 – בניין דירות (ב-1909 חי בו האדריכל א. ג. פיאוטרוביץ'). קודם לכן היו כאן מבני עץ שהיו שייכים בתחילה לקציני צבא. באחד הבתים האלה, בילה את השנים האחרונות של חייו אמן הבלט . א. פ. גלושקובסקי.[2]
  • מספר 31 – בית עץ של כנסיית גאורגי הקדוש. נבנה לאחר השריפה שפרצה בשנת 1812 ונבנה מחדש ב-1902.[2]
  • בית 33 – בניין דירות (נבנה ב-1909).[2]
  • מס ' 35 – אחוזתו של קאהן (נבנתה ב-1901, על ידי האדריכל פ. א. שכטל).
קובץ:Moscow, M.Nikitskaya st, 16 - Kremlevskiy rabotnik (2010s) by shakko 01.jpg
בית מספר 16
  • מספר 4 – בניין דירות (נבנה ב-1910).
  • מספר 6 – אחוזת ריאבושניסקי (נבנה בשנים 1900–1903[4]).
  • מספר 8 – בית דירות (נבנה ב-1903, על ידי האדריכל א. ד. אלין).
  • מספר 10 – בית טורופוב (נבנה ב-1906). בבית חי ההיסטוריון ו. א. איינהורן[5].
  • מספר 12 – אחוזת דולגורוקי-בוברינסקי. הבית שימש כביתם של בני רוסטוב ב"מלחמה ושלום" מאת סרגיי בונדרצ'וק. במבנה זה שיכן בוריס אקונין בשנים 1883–1891 את גיבורו אראסט פטרוביץ' פנדורין[6].
  • מספר 14 – בית דירות (נבנה ב-1911, על ידי האדריכל א. פ. ירמין), כאן התגורר האקדמאי ו. א. ורנאדסקי[7].
  • מספר 16 – בניין המגורים "פועל הקרמלין", נבנה בשנים 1936–1938 על פי תכנון של האדריכל איי. איי. יפימוב. חזית הבית מעוצב עם אכסדרה[8]. בבית גרה שחקנית לודמילה פטיסובה[9], הבלרינה אירינה טיחומירנובה[10], המבקר ויקטור גראשצ'נקוב[11]. הבניין משתרע על חלק שהיה מיוער בעבר (בתים 16, 18), אשר בתחילת המאה ה-19 שימש כגן. ב-1850 הבית היה בבעלות היועץ א. מייסנר.[2]
  • מספר 18 – אחוזה א. ק. פרסטר (נבנה ב-1899, על ידי האדריכל א. א. אריקסון), כעת משמש את שגרירות לאוס. היווה חלק מהאחוזה שבבעלות מייסנר (ראו מספר 16).[2]
  • מספר 20 – בניין דירות (נבנה ב-1893). בשנת 1896 בבית התגורר הסופר ל. נ. אנדרייב. בשנים 1915–1922 חי כאן השחקן ו.א. קצ'אלוב[12]. בעבר עמד כאן בית עץ בן שתי קומות בשנים 1818–1823 ובו התגוררה משפחת אוגארייב; ב-1871 וב-1872 חי כאן ל. נ. טולסטוי.[2]
  • מספר 24, מקטע 2 (בעבר היה מספר 22) – אולפן הקלטות (נבנה ב-1966). לפני בניית הבניינים המודרניים עמד כאן בית עץ בן שתי קומות שנבנה אחרי השריפה במוסקבה, בשנת 1812.[2]
  • מספר 24, מקטע 1 – "בית ההקלטות" (נבנה ב-1939), משמש עכשיו את הבית הממלכתי לשידור והקלטה. בעבר עמדה כאן כנסיית גאורגי הקדוש שהייתה ידועה עוד מאז 1635. בשנים 1777–1779 הכנסייה נבנתה במבנה אבן. ביולי 1877 נערך בכנסייה טקס הנישואין של פ. צ'ייקובסקי וא. מיליוקובה. הכנסייה נהרסה ב-1932.[2]
  • בית 28/1 – אחוזת טרסובה (נבנתה ב-1884, על ידי האדריכל ו. נ. קרנייב), כיום משמשת את שגרירות תוניסיה. אחרי טרסובה המבנה היה שייך למשפחות בקאקינסקי-מינדובסקי שבשנים 1909–1913 הוסיפה שתי קומות שנבנו עם דירות להשכרה. באחוזה חי לוורנטי בריה.[2]

תחבורה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|רחוב מלאיה ניקיטסקאיה]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Романюк 1988.
  3. ^ Вся Москва: адресная и справочная книга на 1914 год. — М.: Товарищество А. С. Суворина «Новое Время», 1914. — 845 с. — С. 406.
  4. ^ Нащокина М. В.] Московский модерн. 2-е изд. — М.: Жираф, 2005. — 560 с. — 2500 экз.ISBN 5-89832-042-3. — С. 276.
  5. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  6. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  7. ^ Трофимов В. Г. Москва. Путеводитель по районам. — М.: Московский рабочий, 1972. — 400 с. — 45 000 экз. — С. 98.
  8. ^ Гейдор Т., Казусь И. Стили московской архитектуры. — М.: Искусство—XXI век, 2014. — 616 с. — ISBN 978-5-98051-113-5. — С. 393.
  9. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  10. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  11. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  12. ^ Трофимов В. Г. Москва. Путеводитель по районам. 2-е изд. — М.: Московский рабочий, 1976. — 456 с. — С. 112.