רות פופקין
פעולות נוספות
| מדינה | ארצות הברית |
|---|---|
| עיסוק | נשיאת סניף ארצות הברית של "ההסתדרות הציונית הדסה" בשנים 1984-1988 ושל "קרן קיימת לישראל" בשנים 1989-1993 |
| מספר ילדים | 3 |
רות פופקין (באנגלית: Ruth Popkin; 13 ביוני 1913 - 2 בינואר 2015) הייתה מנהיגה ציונית אמריקאית, שכיהנה כנשיאת "ההסתדרות הציונית הדסה" בין השנים 1984 ל-1988 וכנשיאת "קרן קיימת לישראל" בארצות הברית בין השנים 1989 עד 1993.[1][2] בשנת 1978 כיהנה פופקין כיושבת ראש משותפת של הוועידה השנתית הראשונה של הדסה בישראל.[1] פופקין כיהנה כצירה מטעם "הדסה" בשבעה קונגרסים ציוניים בין השנים 1966 ל-2002.[2][1]
השכלה וראשית קריירה עריכה
פופקין למדה פילוסופיה בברוקלין קולג' והחלה לעבוד כקניינית מעילים וחליפות עבור רשת חנויות כלבו ידועה.[1]
פעילות ציבורית עריכה
בשנות הארבעים של המאה העשרים הצטרפה פופקין לסניף "הדסה" בברוקלין, שם בתוך כשנה כיהנה כנשיאת קבוצה.[1][3] לאחר שעברה לגרייט נק, שבלונג איילנד, כיהנה כנשיאת סניף גרייט נק ומאוחר יותר כנשיאת סניף מחוז נסאו-סאפוק.[1]
בין השנים 1984 ו-1988, כיהנה כנשיאה ה-18 של "ההסתדרות הציונית הדסה" (Hadassah, the Women Zionist Organization of America),[4] ארגון הנשים הציוני הגדול ביותר בעולם, שמנה ב-1987 כ-385,000 נשים.[5] לאחר פרישתה מונתה לסגנית נשיאת כבוד של "הדסה".[6][2]
פופקין הייתה פעילה במוסדות וארגונים רבים: הייתה חברה בוועד הפועל של איפא"ק, בקבינט של הפדרציה הציונית האמריקאית, בוועד המנהל של המגבית המאוחדת לישראל[2] ואגודת ידידי האוניברסיטה העברית בארצות הברית.[6] לפני שכיהנה כנשיאת "הדסה", כיהנה פופקין כיושבת ראש "הסתדרות מדיצינית הדסה".[1] לאורך יותר מ-60 שנות שירותה ב"הדסה", תחומי העיסוק של הארגון אותו ניהלה וייצגה היו עליית הנוער, פעילויות נוער, גיוס כספים, רכש ואספקה לישראל.[1]
פופקין ידועה בעיקר בגלל כהונתה כיו"ר משותפת של הוועידה הלאומית הראשונה של "הדסה" בישראל, בשנת 1978.[1] בוועידה זו, שכונתה "הוועידה ללא חומות", נכחו יותר מ-3,000 צירים שהוסעו לפגישות ואירועים מיוחדים ברחבי ישראל ב-65 אוטובוסים.[1] היא גם כיהנה כיו"ר משותפת של הוועידה של "הדסה" בניו יורק בשנת 1977.[1]
הייתה חברת הוועד הפועל הציוני לאורך השנים, החל מ-1981.[2]
אף על פי ש"הדסה" אינו ארגון פוליטי, הצטרפה ב-1984 "הדסה" בראשותה של פופקין לליגה למניעת השמצה, כדי להרחיב את הקשרים בין הקהילות היהודיות בעולם.[7]
תפקידים נוספים אותם מילאה היו סגנית נשיא המועצה הלאומית ליחסי קהילה יהודית (NJCRAC),[2] חברת דירקטוריונים של הוועדה לענייני ציבור אמריקאיים-ישראליים (AIPAC),[2] התנועה הציונית האמריקאית, ליגת הידידות האמריקאית-ישראלית, ידידי האוניברסיטה העברית האמריקאית, המגבית היהודית המאוחדת, בונדס ישראל ומקדש ישראל של גרייט נק.[1] עמדה בראש משלחות רבות לישראל, וביניהן משלחות של "הדסה" ב-1980 וב-1982, של "הקרן הקיימת" ושל "ועידת הנשיאים".[2] כיהנה כיושבת ראש מצעד ההצדעה לישראל בניו-יורק, ויו"ר הפסטיבל הישראלי למחול בארצות הברית.[2] חברת הנהלת "הקונגרס היהודי העולמי", יו"ר החגיגות לציון מאה שנים לקונגרס הציוני הראשון וחברת מועצת המנהלים של המגבית המאוחדת לישראל.[6][2]
פופקין השתתפה במשלחות לימוד של "הדסה" לברית המועצות לשעבר בשנת 1966 ולסין בשנת 1979.[1][2] היא חזרה לברית המועצות בשנת 1988 כחלק ממשימה מיוחדת לביקור מסורבי עלייה.[1][2]
בדצמבר 1987, בהיותה נשיאת "הדסה", שימשה פופקין כיו"ר נשיאוּת הקונגרס הציוני וכנשיאת מושב הקונגרס, האישה הראשונה שנבחרה לתפקיד זה.[א][9][2][10]
בשנת 1988 עמדה בראש משלחת מחאה של ראשי 24 הארגונים היהודיים הגדולים בארצות הברית ונפגשה בין היתר עם נשיא מדינת ישראל חיים הרצוג ועם ראש הממשלה יצחק שמיר על מנת לדרוש ממנו להסיר את נושא "מיהו יהודי" מסדר היום של הכנסת כיוון שהוא מוביל לקרע עם חוגים הלא אורתודוקסים ביהדות ארצות הברית.[11] ב-1992 טענה כי תפקיד הקהילות בארצות הברית הוא להגן על מדינת ישראל.[12]
ב-1988 התמודדה פופקין על תפקיד יו"ר ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים הגדולים בארצות הברית, תפקיד הנחשב "המנהיג היהודי מס' 1 בארצות הברית", כנגד סימור רייך, ראש בני ברית, ג'וזף סטונסטין, נשיא קק"ל בארצות הברית ומקס קמפלמן, ראש המשלחת האמריקאית לפירוק הנשק בז'נבה אך רייך הוא שנבחר.[13][14]
במהלך כהונתה של פופקין כנשיאה, קודמו ב"הדסה" שורה של פרויקטים חשובים. במרכז הרפואי הדסה בירושלים, נרשמו הישגים בתחומי ההדמיה והלייזר, בניתוחי השתלות ובהנדסה גנטית.[1] עליית הנוער קלטה את הגל הראשון של עולים צעירים מאתיופיה, ואלו סייעו בתחילת שנות ה-90 בקליטת הגל הגדול בהרבה של עולים.[1] באמריקה, המשיכה "הדסה" במאבק לביטול החלטת האו"ם שזיהתה ציונות עם גזענות - קמפיין שהגיע לסיומו המוצלח בשנת 1991.[1]
פופקין כיהנה כנשיאת קרן קיימת לישראל בארצות הברית בין השנים 1989 ל-1993.[6][2] בתפקידה זה סייעה לקלוט עולים אתיופים ורוסים בישראל וכן בפרויקט אקולוגי של פיתוח עמק החולה.[3]
מרסי נתן, נשיאת "הדסה" בעת פטירתה של פופקין הספידה והדגישה את מנהיגותה ומרכזיותה של פופקין לא רק ב"הדסה" אלא בתנועה הציונית כולה.[1]
תרומות, פרסים והוקרה עריכה
- בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית-הדסה יש קתדרה למנהל רפואי על שם רות ומוריס פופקין וכן קניון מרוצף אבן בקמפוס המרכז הרפואי הדסה, הקרוי על שם מוריס פופקין.[1]
- חדר האוכל בכפר הנוער הדסה נעורים נקרא על שם רות פופקין.[1]
- קיבלה את עיטור הכבוד "עמית ירושלים" שניתן לנשיאות "הדסה" בהווה ובעבר לרגל מלאת 75 שנה ל"הדסה".[15]
חיים אישיים עריכה
נולדה בשנת 1913 למשפחת ווילון (Willon), משפחה יהודית חילונית שגרה בברוקלין שבניו יורק.[1][3] בשנת 1939 נישאה למוריס פופקין.[1] לבני הזוג נולדו שתי בנות ובן, בתם ויקטוריה נפטרה בשנת 1969.[3][1] מוריס פופקין נפטר ב-1979.[1]
רות פופקין נפטרה ב-2015, בגיל 101 שנים, ונקברה בניו יורק.[6]
קישורים חיצוניים עריכה
- רות פופקין: תוצאות חיפוש באוסף הארכיון הציוני. בעיקר תמונות וחתימות.
ביאורים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 Ruth Popkin, Hadassah past national president, dies at 101, Jewish Journal, 2015-01-05
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 עמיתי כבוד: פופקין רות, באתר www.wzo.org.il
- ^ 1 2 3 4 Daniel E. Slotnik, Ruth Popkin, 101, President of Hadassah; Worked to Resettle Refugees in Israel, The New York Times, The New York Times Company, 8 בינואר 2015, עמ' B10(L)
- ^ Executive Functions Records in the Hadassah Archives, archives.cjh.org
- ^ ברכות להדסה" במלאת לה 75 שנה (עמ' 18), באתר עיתונות יהודית היסטורית, הספרייה הלאומית ואוניברסיטת ת"א, מעריב, 11 במרץ 1987
- ^ 1 2 3 4 5 Ruth Popkin, Ex-President of Hadassah and Jewish National Fund, Dies at 101, The Forward, 5 בינואר 2015
- ^ תמר גולן, "הדסה" מתגייסת לליגה למניעת השמצה (עמ' מעריב), באתר עיתונות יהודית היסטורית, הספרייה הלאומית ואוניברסיטת ת"א, 21, 24 ביולי 1984
- ^ אריה בנדר, צירי חרות לא קיבלו כרטיסי הצבעה והסתערו על הבמה (עמ' 2), באתר עיתונות יהודית היסטורית, הספרייה הלאומית ואוניברסיטת ת"א, "מעריב", 7 בדצמבר 1987
- ^ Geoffrey Wigoder (ed.), The New Encyclopedia of Zionism and Israel, כרך 2, Madison, NJ: Herzl Press / Fairleigh Dickinson University Press, 1994, עמ' 1059
- ^ אריה בנדר, ההתמודדות דיניץ־פת - היום בקונגרס הציוני (עמ' 1), באתר עיתונות יהודית היסטורית, הספרייה הלאומית ואוניברסיטת ת"א, "מעריב", 7 בדצמבר 1987
- ^ אריה בנדר, משלחת המחאה של 24 הארגונים היהודים בארה"ב נפגשה עם הנשיא והיום תיפגש עם שמיר = מוריס אברם: החוק גורם לנו פצע עמוק (עמ' 7), באתר מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית, הספרייה הלאומית ואוניברסיטת ת"א, מעריב, 29 בנובמבר 1988
- ^ ברק סלע, פרשנות / נגמרו ימי התמיכה הבלתי מסויגת בישראל: הרפורמה והמחאה מפצלות את יהודי ארצות הברית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 7 במאי 2023
- ^ מקס קמפלמן הוא מועמד לראשות ועידת הנשיאים (עמ' 7), באתר עיתונות יהודית היסטורית, הספרייה הלאומית ואוניברסיטת ת"א, מעריב, 23 בנובמבר 1988
- ^ Seymour Reich, B'nai B'rith Head, to Chair Conference of Presidents - Jewish Telegraphic Agency, Jewish Telegraphic Agency, 27 בדצמבר 1988
- ^ מעוטרות. (עמ' 8), באתר עיתונות יהודית היסטורית, הספרייה הלאומית ואוניברסיטת ת"א, מעריב, 10 במרץ 1987