Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

רות זיו איל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
רות זיו איל

רות זיו אַיָּל (שְפְּרוּנְג) (נולדה ב-4 בינואר 1944) היא כוריאוגרפית ישראלית, יוצרת תיאטרון תנועה, פרופסור בדימוס בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ומורה בסמינר הקיבוצים.

ביוגרפיה עריכה

רות זיו איל ילידת קיבוץ דליה, בתם של רגינה (וייס) וצבי שפרונג. תלמידתה של הרקדנית והכוריאוגרפית נעמי אליסקובסקי. למדה בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב ומוסמכת המגמה למחול בבית הספר לאמנויות המופע, אוניברסיטת ניו יורק (NYU).

עם חזרתה ארצה בתום לימודיה בראשית שנות השבעים, החלה ללמד בבית הספר לאמנויות הבמה בית צבי ולעבוד כמנחת שחקנים בתנועה, בתיאטרון החאן הירושלמי לצידו של הבמאי מייקל אלפרדס. בחאן יצרה את עבודתה הראשונה "מסתורים" (1976), עבודה המשלבת תנועה, אביזרים, צליל, טקסט ומשחק. שילוב זה היווה פריצת דרך בתחום תיאטרון התנועה בישראל. ב-1978 החלה ללמד באוניברסיטת תל אביב, בחוג לתיאטרון בפקולטה לאמנויות. ב-1977 יצרה את הסולו "הדחליל" לרסיטל המחול של רות אשל וב-1979 יצרה את "כותרות נזכרות" עבור אנסמבל קאמרי 2, בתיאטרון הקאמרי[1].

בשנים 1981–1998 הקימה וניהלה את "להקת רות זיו איל" שפעלה במסגרת המרכז התיאטרוני נווה-צדק (היום מרכז סוזן דלל). במסגרת זו העלתה את היצירות "מחזור" (1982) בהזמנת פסטיבל ישראל, "בלאי" (1984) ו"החלון" (1986)[2]. בשנת 1989 הוזמנה על ידי פסטיבל ישראל להעלות את יצירתה "כוח משיכה" עם להקת המחול הקיבוצית[3].

בשנות התשעים יצרה עם להקתה את "פרקים", יצירה מתמשכת בת שבעה פרקים, שנפתחו לקהל תוך כדי תהליך העבודה כ"רישומים" (פרק א' רישום 1, וכן הלאה). ב-1998 העלתה במרכז סוזן דלל את המונודרמה בתנועה "מנגרוסים" עם השחקנית אביטל יצהרי. בשנת 2000 הוזמנה על ידי אוהד נהרין ליצור כוריאוגרפיה מקורית ללהקת המחול בת שבע, "סוּף". בשנת 2007 העלתה את היצירה "הסעודה של גימל ודָלת", מחווה לסמואל בקט, בתיאטרון הערבי עברי ביפו[4].

בשנת 2014 העלתה את היצירה "רוג'ום" בתיאטרון תמונע[5].

במהלך השנים עבדה זיו איל כמעצבת תנועה בתיאטרון עם הבמאים מייקל אלפרדס, דוד מוכתר-סמוראי, חנן שניר, יוסף מילוא ואחרים, והעבירה סדנאות תנועה לשחקנים בגרמניה, אוסטריה, ארצות הברית והודו. בנוסף ליצירתה בתיאטרון המשיכה ללמד כל השנים בבית הספר לאמנות הבמה בית צבי, באוניברסיטת תל אביב, בסמינר הקיבוצים ובאופן פרטי.

חיים אישיים עריכה

רות זיו איל נשואה לאבישי אייל, צייר ואוצר, שעיצב את התפאורה והתלבושות ברבות מעבודותיה, אם לשתיים.

יצירות עריכה

פרסים והוקרה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שרית פוקס, הגוף אינו יכול לשקר, מעריב, 29 ביוני 1979
    המשך הכתבה, מעריב, 29 ביוני 1979
  2. ^ ⁨בקרוב בכורה חדשה לכוריאוגרפית רות זיו אייל "החלון", חדשות, 23 במאי 1986
  3. ^ שוש אביגל, פסטיבל - עבודה מאכזבת בשלושה פרקים, חדשות, 24 במאי 1989
  4. ^ ביקורות:
    ציפי שוחט, האבן היא המפלט האחרון, באתר הארץ, 20 במאי 2008
    נתי אורנן, עכבר העיר ת"א, תיאטרון זה לא בידור, באתר הארץ, 4 במאי 2008
  5. ^ רות אשל, "רוג'ום": באזור הדמדומים של נוגע ולא נוגע, באתר הארץ, 10 באפריל 2014
  6. ^ תמר רותם, רות זיו אייל ורנה ירושלמי יקבלו פרס מפעל חיים בקיפוד הזהב, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2014
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=רות_זיו_איל&oldid=363390"