רופרט הארט-דייוויס
פעולות נוספות
רופרט הארט-דייוויס; ידוע בשמו המלא סר רופרט צ'ארלס הארט-דייוויס (אנגלית: Sir Rupert Charles Hart-Davis; 28 באוגוסט 1907 - 8 בדצמבר 1999), היה מו"ל ועורך בריטי. הוא ייסד את בית ההוצאה לאור Rupert Hart-Davis Ltd. כביוגרף הוא זכור בשל הביוגרפיה על הסופר יו וולפול (Hugh Walpole, 1952), כעורך בשל הספר Collected Letters of Oscar Wilde (אוסף המכתבים של אוסקר וויילד, 1962), וכעורך ומחבר-שותף, בשל Lyttelton–Hart-Davis Letters (חליפת המכתבים ליטלטון–הארט-דייוויס).
כמי שעבד בבית הוצאה לאור לפני מלחמת העולם השנייה, החל לפתח הארט-דייוויס קשרים ספרותיים שיהיו חשובים מאוחר יותר לקריירה שלו. לאחר שייסד ב-1946 בית הוצאה לאור משלו, החל לקבל הארט-דייוויס שבחים בשל איכות הספרים שיצאו לאור ובשל הפקתם; אולם הוא סירב לספק את טעמי הציבור, ובסופו של דבר בית ההוצאה לאור שייסד החל להפסיד כסף. לאחר ויתורו על הבעלות על בית ההוצאה לאור, התרכז הארט-דייוויס בכתיבה ועריכה, תוך שהוא מפיק מפרי עטו אסופות מכתבים וכן חיבורים נוספים שהעניקו לו את הכינוי "מלך העורכים" (אנגלית: The king of editors).
ביוגרפיה עריכה
שנים ראשונות עריכה
הארט-דייוויס נולד בקנסינגטון, לונדון. הוא נרשם כבנם של ריצ'רד הארט-דייוויס, ברוקר, עמיל ניירות ערך, ושל אשתו, סיביל (שם נעורים: קופר), אך בזמן לידתו בני הזוג היו מנוכרים זה לזה, למרות שחיו ביחד ולסיביל הארט-דייוויס היו מאהבים רבים באותה תקופה. הארט-דייוויס האמין שהמועמד הסביר ביותר להיות אביו הביולוגי הוא בנקאי מיורקשייר, שענה לשם ג'רווייס בקט.[1] כילד, רופרט הארט-דייוויס ואחותו, דירדרה הארט-דייוויס, ישבו למול ציירי הדיוקן אוגוסטוס ג'ון וויליאם ניקולסון (1912).[2]
הארט-דייוויס התחנך באיטון קולג' ובבאליול קולג', אוקספורד, למרות שהוא גילה שחיי האוניברסיטה לא היו לטעמו, ועזב לאחר פחות משנה.[1]
הארט-דייוויס החליט להפוך להיות שחקן, והוא החל ללמוד באולד ויק, שם החל להפנים שהוא לא יהיה שחקן מוכשר מספיק כדי להצליח, והוא פנה במקום זאת ב-1929, להוצאה לאור כשהוא מצטרף לבית ההוצאה לאור Heinemann. בתחילה כעוזר וכנער שליחויות למנכ"ל צ'ארלי אוונס. הוא עבד ב-Heinemann במשך שנתיים, וכן שנה נוספת כמנכ"ל ב-Book Society; במהלך אותה תקופה, הוא בנה יחסי עבודה מצוינים עם מספר סופרים ואף עלה בידו לנהל משא ומתן לשם מינויו כמנכ"ל בבית ההוצאה לאור ג'ונתן קייפ.[3]
בשבע שנות עבודתו עם קייפ, גייס הארט-דייוויס חבורת סופרים מצליחה שנעה בין המשוררים ויליאם פלומר, ססיל דיי-לואיס, אדמונד בלנדן, ורוברט פרוסט, וכלה בהומוריסט ג'יי. בי. מורטון. הוא היה בעמדת פתיחה מצוינת כדי להבטיח את הוצאת הספר הביוגרפי על טאלירן, מאת דאף קופר, מאחר שקופר היה דודו.[3] בתור השותף הזעיר בקייפ, הוא היה צריך לטפל בלקוחות הקשים יותר, הסופרים רוברט גרייבס, וינדהאם לואיס וארתור רנסום, כאשר האחרון שבהם, רנסום, נתפס ככזה בשל אשתו ג'ניה, שנודעה בשל "חוסר האמון שלה, ארסיותה ועורמתה". הארט-דייוויס היה חבר קרוב של רנסום, שחלק עמו את האהבה לקריקט וראגבי. לאחר מותו של ג'ונתן קייפ, ב-1960, העיר הארט-דייוויס אל מול ג'ורג' ליטלטון, שקייפ היה מאותם אנשים "ממזרים זקנים וקמצנים שפגשתי מעודי".[4] שותפו השני, רן הווארד, היה אף "יותר קמצן" מקייפ,[4] ואף אחד מן השניים לא אהב להתרועע עם הסופרים, משימה אותה השאירו להארט-דייוויס.
במלחמת העולם השנייה, התנדב הארט-דייוויס לשירות בצבא הבריטי כחייל זוטר, אך עד מהירה שובץ הארט-דייוויס במשמר קולדסטרים, שתפקידיו הם טקסיים בעיקרם. הוא לא ראה שירות פעיל, כשהוא אף פעם לא הוצב מעבר למרחק של יותר מ-25 מייל מלונדון.[5]
מו"ל עצמאי עריכה
לאחר מלחמת העולם, לא עלה בידו של הארט-דייוויס להשיג מבית ההוצאה לאור ג'ונתן קייפ, תנאי עבודה שיספקו אותו. לכן ב-1946, פרש בעצמו הארט-דייוויס מהחברה, כשהוא מייסד את Rupert Hart-Davis Ltd, בשותפות עם דייוויד גארנט ואדוארד פרסטון יאנג, במימונם הכספי של אריק לינקלייטר, ארתור רנסום, הרברט ארנסט בייטס, ג'פרי קיינז, וכן סליה ג'ונסון ופיטר פלמינג. העדפותיו הספרותיות האישיות הכתיבו אלו ספרים יתקבלו להוצאה לאור ואלו לא. לרוב הוא דחה את הוצאתם לאור של רבי מכר מפני שהוא לא העריך את ערכן הספרותי של היצירות. מאוחר יותר העיר: ”לרוב הבנתי שמכירות הספרים שפרסמתי היו ביחס הפוך לדעתי עליהם. זאת הסיבה מדוע הרווחתי סוג מסוים של מוניטין זאת מבלי לעשות כסף כלשהו”[6]
ב-1946, מדיניות הצנע שהוטלה על ייצור הנייר עדיין הייתה בתוקף; ההוצאה לאור השתמשה בהקצבה שהוקצתה לספק לשעבר של גארנט, אולם מאחר שניתן היה להשתמש בהקצבה אחת בלבד פר חברה, לא היה ניתן להשתמש בזו של הארט-דייוויס. למרות זאת, ההקצבה הוענקה לחברה במחיר שאותו קיבל מוכר ספרים מגלאזגו וכן מו"ל שפעל באופן מזדמן לפני מלחמת העולם, שענה לשם אלן ג'קסון. השותפים החליטו להתחיל ראשית כל להוציא לאור ספרים שחוברו על ידי סופרים שכבר הלכו לעולמם, זאת מאחר שאם ספר חדש היה הופך לרב-מכר, לבית ההוצאה לאור לא היה נותר מספיק נייר להדפסה נוספת והסופר היה צריך לעזוב. המקרה של ספרו של סטיבן פוטר, Gamesmanship (אומנות הזכייה במשחקים ללא רמאות), שהיה ספר קצר, היווה את היוצא מן הכלל, כאשר הם אספו כל פיסת נייר שהם יכלו לרכוש והדפיסו 25,000 עותקים של הספר. בדומה לכך, הודפסו 25,000 עותקים מספרו של אריק לינקלייטר, Sealskin Trousers (חמישה סיפורים קצרים).[7]
במסגרת בית ההוצאה לאור נמכרו מספר רבי-מכר כגון: Gamesmanship (אומנות הזכייה במשחקים ללא רמאות) ושבע שנים בטיבט מאת היינריך הארר, שעליו מבוסס הסרט משנת 1997 הנושא את אותו השם, שמכר מעל 200,000 עותקים.[8] עוד ציון דרך שאירע בשנותיה המוקדמות של החברה, הייתה העובדה שהארט-דייוויס הבטיח את מקומו של ריי ברדבורי בבית ההוצאה לאור, בהערכתו את איכותו של מחברם של ספרי מדע בדיוני שאף כתב שירה.[9] סופרים נוספים שמכרו היטב, היו פיטר פלמינג, אריק לינקלייטר וג'רלד דארל; אולם רבי מכר היו נדירים מדי, ועל אף שהתפוקה של Rupert-Hart-Davis Ltd, קיבלה שבחים באופן תדיר בזכות איכותן הגבוהה של ההדפסה והכריכה, אף עובדה זו היוותה הוצאה בפני עצמה שהעמיסה על פעילות החברה.[10] לכך התלוותה הוצאה נוספת, כאשר יצא לאור ב-1952 ספר הביוגרפיה על סטנלי בולדווין, מאת ג'ורג' מלקולם יאנג; הן וינסטון צ'רצ'יל הן לורד ביברברוק, איימו בהגשת תביעה במידה וחלקים מסוימים בספר לא יוסרו או יתוקנו. בסיועו של המשפטן ארנולד גודמן, הושג הסכם שבמסגרתו יוחלפו המשפטים הפוגעניים, אולם לבית ההוצאה לאור התווספה המשימה ה"יקרה במיוחד" של הסרתם והחלפתם של שבעה דפים מסך כולל של 7,580 עותקים.[11]
באמצע שנות החמישים, Rupert Hart-Davis Ltd כבר לא יכלה להתקיים כחברה עצמאית וב-1956 היא התמזגה בקבוצת Heinemann.[12] Heinemann מכרה ב-1961 את בית ההוצאה לאור שבבעלותה לבית ההוצאה לאור האמריקאי Harcourt, שבתורו מכר אותו ב-1963 לבית ההוצאה לאור Granada, כשרופרט הארט-דייוויס עצמו פרש מעסקי ההוצאה לאור, על אף שהוא נשאר כיושב-ראש מייעץ בלבד עד 1968.[1] Granada מיזגה ב-1972, את Rupert Hart-Davis Ltd, עם החברה האחות MacGibbon & Kee, כדי ליצור את Hart-Davis, MacGibbon.
הלוגו של Rupert Hart-Davis Ltd היה של חיתוך עץ של שועל, על רקע של עלי עץ אלון. משרדי החברה היו ממוקמים ב-No. 36 Soho Square, London W1. סדרות ספרים שהודפסו ויצאו לאור במהדורות רבות במהלך השנים, היו Reynard Library שכללה את הסופרים האנגלים הגדולים וכן Mariners Library שכללה ספרי ניווט ימי.
סופר עריכה
כסוכנו הספרותי של יו וולפול (Hugh Walpole), ומאחר שלא יכול היה אדם פוטנציאלי שיכתוב את הביוגרפיה על הסופר, שיתגבר על האתגר שבמשימה לפי שביעות רצונו, הציע הארט-דייוויס למו"לים של וולפול, בית ההוצאה לאור מקמילן, שהוא יכתוב בעצמו את ספר הביוגרפיה. על כך השיב הרולד מקמילן שהוא לא יכול היה לחשוב על אדם טוב יותר שיעשה זאת.[13] כש-Hugh Walpole יצא לאור ב-1952, שיבחו אותו שהוא נמנה "על חצי תריסר הביוגרפיות הטובות ביותר של המאה".[14] הוא יצא לאור במהדורות נוספות מספר פעמים.
הארט-דייוויס לא פרסם ספרים נוספים עד לאחר פרישתו מעסקי ההוצאה לאור, אך בין 1962-1955, הוא כתב מעל רבע מיליון מילים, במסגרת תכתובת אותה ניהל עם מנהל בית הספר הוותיק שלו, ג'ורג' ליטלטון. כאשר, ביחד עם תרומתו הזהה כמעט לזו של ליטלטון, הרכיבו את ששת הכרכים של Lyttelton—Hart-Davis Letters (חליפת המכתבים ליטלטון—הארט-דייוויס), שיצאו לאור בשנים 1984-1978, לאחר מות ליטלטון. על אף שבילה את רוב חייו כשהוא חוקר מכתבים ישנים, השמיד הארט-דייוויס את המכתבים המקוריים, לאחר שהגרסאות שלהם עברו עריכה ויצאו לאור.[15] באותה מידה הוא כלל לא רצה לחקור את יומניו של דודו, דאף קופר, שהכנות שעלתה מהם הכתה בו בצורה כה עמוקה שהוא רצה רק להשמיד אותם.[16]
בגמלאות, חיבר הארט-דייוויס שלושה כרכי אוטוביוגרפיה: The Arms of Time (1979), The Power of Chance (1991) ו-Halfway to Heaven (1998). הכרך הראשון, שהיה פרויקט יקר מאוד לליבו, היווה למעשה ממואר של אמו האהובה, סיביל, שנפטרה בגיל צעיר, שאמללה את בנה וגרמה לו לצער.[8]
עורך עריכה
הארט-דייוויס תואר על ידי הטיימס כ"מלך העורכים".[8] הוא ערך את הכרכים שכללו את המכתבים של המחזאי אוסקר ויילד, הסופר והקריקטוריסט מקס בירבוים, וכן של הסופר ג'ורג' מור, כמו גם את יומניו של המשורר זיגפריד ששון, והאוטוביוגרפיה של ארתור רנסום. A Beggar in Purple, ספרו הידוע ביותר, יצא לאור ב-1983. Praise from the Past, אוסף של דברי הערכה לסופרים שונים, יצא לאור ב-1996.
ספרו Complete Letters of Oscar Wilde, אותו ההדיר במהלך אותה תקופה בה ניהל את התכתובת עם ליטלטון, תואר במסגרת סקירה של האחרון, כ”פרוייקט ענק כממותה, שאתגריו וקשייו מתועדים בפירוט רב במכתבים, הנותנים תיאור מספק הנוגע לגבי האופן שבו נראית התמסרות למחקר הספרותי מבפנים”.[17] נכדו של וויילד, מרלין הולנד, כתב: ”הייתה זו ההחלטה שלו, חמישים שנה אחורה, להוציא לאור את המהדורה הראשונה של מכתביו של אוסקר וויילד, שסייעה בהצבתו מחדש של סבי, במעמד אותו איבד ב-1895, כאחת מהדמויות הכריזמטיות והמרתקות ביותר של ההיסטוריה הספרותית האנגלית”.[18]
בממואר האחרון שלו, סידר הארט-דייוויס את הספרים שערך ברשימה הבאה:
- The Second Omnibus Book (Heinemann) 1930
- Then and Now (Cape) 1935
- The Essential Neville Cardus (Cape) 1949
- Cricket All His Life by E.V. Lucas (RHD Ltd) 1950
- All in Due Time by Humphry House (RHD Ltd) 1955
- George Moore: Letters to Lady Cunard 1895–1933 (RHD Ltd) 1957
- The Letters of Oscar Wilde (RHD Ltd) 1962
- Max Beerbohm: Letters to Reggie Turner (RHD Ltd) 1964
- More Theatres by Max Beerbohm (RHD Ltd) 1969
- Last Theatres by Max Beerbohm (RHD Ltd) 1970
- A Peep into the Past by Max Beerbohm (Heinemann) 1972
- A Catalogue of the Caricatures of Max Beerbohm (Macmillan) 1972
- The Autobiography of Arthur Ransome (Cape) 1976
- Electric Delights by William Plomer (Cape) 1978
- Selected Letters of Oscar Wilde (Oxford) 1979
- Two Men of Letters (Michael Joseph) 1979
- Siegfried Sassoon: Diaries 1920–1922 3 vols. (Faber) 1981–85
- War Poems of Siegfried Sassoon (Faber) 1983
- More Letters of Oscar Wilde (Murray) 1985
- Siegfried Sassoon: Letters to Max Beerbohm (Faber) 1986
- Letters of Max Beerbohm (Murray) 1986
מוצא וחיים אישיים עריכה
הארט-דייוויס היה דור שישי למלך ויליאם הרביעי. לוויליאם נולדו מספר ילדים שלא במסגרת הנישואין, מפילגשו דורותיאה ג'ורדן. לבתם הצעירה ביותר, ליידי אליזבת פיצקלרנס, שמאוחר יותר נודעה כרוזנת מארול, היו מספר בנות כולל ליידי אגנס היי. ליידי אגנס נישאה לג'יימס דאף, רוזן פייף החמישי, ומבין ילדיהם הייתה ליידי אגנס דאף, שנישאה לסר אלפרד קופר. על ילדיהם נמנתה סיביל קופר, אמו של רופרט הארט-דייוויס.
בעודו שחקן, פגש הארט-דייוויס בפגי אשקרופט, לה נישא ב-1929. הנישואין היו קצרי-מועד והסתיימו בגירושין ב-1933, על אף שהשניים שמרו על יחסי חברות חמים עד מותה של אשקרופט שישים שנה מאוחר יותר.
בנובמבר 1933, הוא נישא לקתרין קומפורט בורדר-טרנר. ב-1935, נולדה להם בת, בריג'יט, שנישאה ב-1963 למשפטן בריטי בכיר; ושני בנים, דאף ב-1936, היסטוריון וכן אדם ב-1943, מנחה טלוויזיה. נישואיו השניים היו נישואין כושלים, על אף שכבעל ואישה הם שמרו על יחסים קורקטיים והם נותרו ביחד עד שילדיהם גדלו, ולאחר מכן התגרשו הארט-דייוויס וקומפורט. ב-1964, נישא הארט-דייוויס לרות סיימון וייר, עמה הייתה לו מערכת יחסים שנמשכה פרק זמן ארוך. לאחר מותה ב-1967, שנה לאחר מכן, ב-1968, נישא לג'ון ויליאמס, שהאריכה ימים אחריו. היא נפטרה ב-2017.
לאחר המלחמה, עד לאחר פרישתו לגמלאות, התגורר הארט-דייוויס במהלך רוב ימות השבוע, בדירה מעל בית ההוצאה לאור שלו, שהיה ממוקם בכיכר סוהו, כשהוא חוזר לביתו הראשי בברומסדן פארם, אוקספורדשייר, בסופי השבוע. הוא פרש לכפר בחבל צפון יורקשייר, מארסק, שם נפטר בגיל 92.
לקריאה נוספת עריכה
- Hart-Davis, Rupert (ed): Lyttelton/Hart-Davis Letters, Volume 2 (1956-7 letters), John Murray, 1979 ISBN 0-7195-3673-1 and Vol 4 (1959 letters), John Murray, 1982 ISBN 0-7195-3941-2
- Hart-Davis, Rupert: Halfway to Heaven, Sutton Publishing Ltd, Stroud, 1998. ISBN 0-7509-1837-3
- Lehmann, John (ed): The Craft of Letters in England: A Symposium Greenwood Publishing Group, 1974. ISBN 978-0-8371-7410-5
- Holland, Merlin (ed): Oscar Wilde: A Life in Letters, Fourth Estate, London, 2003. ISBN 0-00-716103-4
- Norwich, John Julius (ed): The Duff Cooper Diaries, Weidenfeld and Nicolson, London, 2005. ISBN 0-297-84843-7
- Obituaries in The Daily Telegraph, The Times and The Guardian, December 1999
- Theroff, Paul: Theroff Files (j1d.txt), listing descendants of King James VI & I of England and Scotland.
- Ziegler, Philip: Rupert Hart-Davis, Man of Letters, Chatto and Windus, London, 2004. ISBN 0-7011-7320-3
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 Norwich, John Julius, "Davis, Sir Rupert Charles Hart- (1907–1999)", Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004. Retrieved 29 November 2008
- ^ "Rupert and Deirdre Hart-Davis as Children (also known as Children of Mr. and Mrs. Hart-Davis)". The Athenaeum. Archived from the original on 22 January 2018. Retrieved 21 January 2018.
- ^ 1 2 The Times obituary, 9 December 1999
- ^ 1 2 Hart-Davis, Volume 4, letter of 20 February 1960
- ^ Ziegler, p. 117
- ^ Ziegler, p. 138
- ^ Hart-Davis (1998), p. 6f
- ^ 1 2 3 The Times, 29 November 1979, p. 15
- ^ Ziegler, p. 148
- ^ Ziegler, p. 144
- ^ Hart-Davis (1998), p. 38
- ^ "Mr Bernstein buys book firm" in The Times, 11 September 1963, p. 10.
- ^ Hart-Davis, Volume 2, letter of 12 January 1957
- ^ Lehmann, J. I. M. Stewart's chapter on biography
- ^ Ziegler, p. 269
- ^ Ziegler, p. 269
- ^ A. C. Grayling in The Independent on Sunday, 30 September 2001, p. 17.
- ^ Holland, p. x
- ^ Hart-Davis (1998) unnumbered introductory page following title page