Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ראובן בריינין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
ראובן בריינין
Reuben Brainin
קובץ:סמאלענסקי ותולדותיו.djvu
page=600
קובץ:Herzl Micrography.jpg
מיקרוגרפיה על פי ספרו של בריינין, "חיי הרצל".

ראובן בריינין (בלועזית: Reuben Brainin; פורים ה'תרכ"ב, 16 במרץ 1862, ליאדי – י"ח בכסלו ה'ת"ש, 30 בנובמבר 1939, ניו יורק) היה סופר עברי, יידי, מבקר ספרות, פובליציסט, ביוגרף, עורך ומתרגם.

תולדות חייו עריכה

ראובן בן מרדכי בריינין נולד בשנת 1862 בשטעטל ליאדי שבאימפריה הרוסית, כיום בלארוס. התחנך בחינוך יהודי מסורתי ולמד לימודים גבוהים במקצועות המתמטיקה (במוסקבה) והפילוסופיה (בווינה). החל ב-1888 התפרסמו כתביו בעיתונים העבריים "המליץ", "התורן", "הצפירה", "המגיד" ו"השילוח" וכן בכתב העת השקפה. בשנת 1895 החל להוציא לאור בווינה את כתב העת "ממזרח וממערב", אך הוצאתו פסקה לאחר הגיליון הרביעי. בשנת 1902 עבר להתגורר בברלין שבגרמניה.

עבודותיו הנודעות יותר היו פרסומיו הביוגרפים על מנהיגים יהודים, החל בפרץ סמולנסקין (1896) ואברהם מאפו (1900) ולמעלה ממאה ביוגרפיות של הוגים ואנשי רוח יהודים. במסגרת "לוח אחיאסף", אותו אף ערך בחלק מהשנים, התפרסמו כתביו על חייהם של מוריץ לצרוס, משה גידמן, תיאודור הרצל, ישראל זנגוויל ומקס נורדאו. בעיתון "השילוח" פורסמה ביקורתו על כתבי יהודה לייב גורדון, לצד טיפוחו את שאול טשרניחובסקי הצעיר.

בריינין אף היה המבקר הראשון שהתלונן על דלות העומק הפסיכולוגי של גיבורי ספרות ההשכלה, כמו בספריהם של אברהם מאפו ופרץ סמולנסקין. בכך הוא בישר למעשה את בואו של הזרם החדש בספרות: "המהלך החדש", שקרא לפיתוח פסיכולוגי של הגיבורים ולפישוט העלילות הנפתלות, תוך התמקדות בתיאור ריאליסטי של ההווי היומיומי.

בשנת 1897 השתתף בריינין בקונגרס הציוני הראשון. בהמשך ליווה את הקונגרסים הראשונים, ודיווח על רשמיו בעיתונות, וכן כתב את קורותיו של נשיא התנועה הציונית הרצל. בשנת 1903 הוצע על ידו חידוש הסנהדרין.[1]

בשנת 1909 היגר לארצות הברית, וייסד בניו יורק את השבועון "הדרור". בין השנים 1912–1916 התגורר במונטריאול שבקנדה ושימש עורך העיתון הציוני "קענעדער אדלער" ובשנים 1915–1916 ערך את עיתון "דער וועג". כן היה ממייסדי הקונגרס היהודי הקנדי (CJCCC) והספרייה היהודית הציבורית במונטריאול. במרץ 1918, בימי הגיוס ללגיון היהודי באמריקה, שלח בריינין את שני בניו, יוסף ומשה, לשרת בחזית הארצישראלית במדי הצבא הבריטי.[2] אחר כך עבר לעיר ניו יורק, ובין השנים 1919–1926 היה עורך "התורן" שיצא לאור בעיר, וכן עסק רבות בתרגום. בנוסף הרבה לפרסם בעיתון "העברי" שיצא בברלין ובניו יורק. בין השאר פרסם בעיתון זה ב-1918 סדרת מכתבים שקיבל מאישים יהודיים מרוסיה בהם הם תארו את מצבם הקשה של היהודים בתקופת ראשית שלטון הבולשביקים ובאזורים שנשארו תחת מאבקי השליטה.

בריניין ביקר ברוסיה בשנות ה-20 ופרסם שמצב היהודים שם טוב. סירובו לפרסם את רדיפות היהודים בברית המועצות עורר עליו את זעמם של רבים[3], בהם של חיים נחמן ביאליק. ביאליק תקף את בריינין בחריפות וטען נגדו כי לא ניצל את הבמה הכתובה לנקיטת עמדה בנוגע לגורל היהודים באימפריה הרוסית: "מעשה בריינין הוא מעשה נבלה ותועבה (...) יצא בריינין, זקן עובר בטל זה, לבאר בעולם ישועת ישראל ברוסיה. ראוי איש זה להינחר כחזיר. יש להפילו לבלי הוסיף קום, כי לא באמת ובתמים הוא עושה את מעשהו [...] כי נמכר לעקר [=לגויים] בכסף ובטובת הנאה".[4] במחצית השנייה של שנות העשרים יושבה המחלוקת בין בריינין וביאליק בבירור משפטי שערך בית הדין של הקונגרס הציוני.[5] השופט היה סמי גרונמן.[6]

בריינין היה נשוי ובעל משפחה. במשך 15 שנים היה גם מעורב במערכת יחסים ספרותית ורומנטית עם המשוררת חוה שפירא, אך הוא סירב לעזוב את משפחתו למענה, והקשר ביניהם נותק במהלך מלחמת העולם הראשונה.[7]

ראובן בריינין הלך לעולמו בניו יורק בחורף 1939, בגיל 77.

על שמו נקרא רחוב בעיר תל אביב.

מכתביו עריכה

  • ראובן בריינין, כל כתבי ראובן בן מרדכי בריינין (3 כרכים), ניו-יורק: הוועד להוצאת כל כתבי ראובן בן מרדכי בריינין, תרפ"ג 1922-ת"ש.
  • ראובן בריינין, כתבים נבחרים (המהדירים: דניאל בן-נחום וד. הנגבי), מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ה-1965
  • ראובן בריינין, אברהם מאפו חייו וספריו, פיעטרקוב: תושיה תר"ס
  • ראובן בן מרדכי בריינין, חיי הרצל ("בשלשה חלקים"; יצא רק חלק אחד), ניו-יורק, אסף, תרע"ט-1919
  • ראובן בריינין, הספרות העברית ועתידותיה, [ניו יורק]: הסתדרות העברית באמריקה, תרע"ז
  • ראובן בריינין, שריפטען: ערצעהלונגען, ביאגראפיעס און קריטיק, ורשה: השחר, תרע"ב-1912 (ביידיש)

מתרגומיו עריכה

  • תיאודור הירצל, הגיתו החדש: חזיון בן ארבע מערכות (מתורגם מאשכנזית לעברית: על ידי ר. בריינין), ורשה: אחיאסף, תרנ"ה-1898
  • מכס נורדוי, פרדוקסים: פרקים בתורת הנפש (תרגם: ר. בריינין), פייטרקוב, תושיה, תרס"א-1900

מאמרים עריכה

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: בריה בפני עצמה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סנהדרין באנצקלופדית ynet, באתר הסנהדרין ומדינת הגאולה (הקישור אינו פעיל, 15 ביולי 2017)
  2. ^ Elias Gilner, War and Hope, New-York: Herzl Press, 1969, עמ' 176
  3. ^ מפרשת נפתולי הקיום של התרבות העברית ברוסיה, דבר, 28 במאי 1929
  4. ^ שמואל אבנרי, "למי אפנה אם לא לכבודו": ביאליק ככתובת עליונה לתהיות, לבקשות ולאיומים, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2007
  5. ^ חמוטל בר יוסף, "חיי ביאליק בזמן המהפיכות ברוסיה ויחסו לרעיון המהפכה" באתר אוניברסיטת בן-גוריון (הקישור אינו פעיל, 15 ביולי 2017), וכן שמואל אבנרי, "וכי נמכור נמכרתי לך, אני ומכנסי וסנדלי", באתר הארץ, 24 ביולי 2008
  6. ^ הארץ, מוסף תרבות וספרות, מרים זיוף ונועם זיוף, "גרשם שלום וראובן בריינין מסתפרים בירושלים", עמוד 1, יום שישי, כ"כ בחשון תשע"ח, 17 בנובמבר 2017
  7. ^ שלומית קינל, לא עוד שה אילמת שאינה יודעת לפתוח פיה, באתר הארץ, 20 בפברואר 2008
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ראובן_בריינין&oldid=224712"