Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

קרל פרידריך לסינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
קרל פרידריך לסינג
Carl Friedrich Lessing

קרל פרידריך לסינג (בגרמנית: Carl Friedrich Lessing‏; 15 בפברואר 1808 – 5 ביוני 1880) היה צייר רומנטי של המאה ה-19. הוא אחד מציירי ההיסטוריה והנוף החשובים ביותר של בית הספר דיסלדורף.[1]

ביוגרפיה עריכה

ילדות עריכה

אביו קרל פרידריך לסינג הזקן (1778–1848) היה קצין שיפוט בברסלאו, משנת 1809 נשיא בית הדין של מדינת פולין וארטנברג ואחיינו של הסופר גוטהולד לסינג. אמו קלמנטין, שוורץ (1783–1821), הייתה בתו של קנצלרית הממשלה של הנסיך הצפלדט בטרכנברג. אחיו כריסטיאן פרידריך (1809–1862) הפך לרופא ובוטנאי. אחותו פרנצסקה מריה (1818–1901), הייתה נשואה לצייר אמיל אברס.

קרל פרידריך בילה את ילדותו בעיר וארטנברג (משנת 1888 גרוס-וארטנברג) וגילה כאן את אהבתו לטבע תוך שהוא משוטט באזור היפה על היערות הענקיים.

לימודים עריכה

לאחר שלמד במשך שנתיים בבית הספר הקתולי בברסלאו, שם התגלה כישרונו לציור על ידי יוהאן היינריך כריסטוף קניג, נסע ליסינג לברלין בגיל 14 ולמד בנייה אצל של קארל פרידריך שינקל. בשנת 1823 החליט להיות צייר ללא הסכמת אביו.

הוא למד במשך שלוש שנים באקדמיה לאמנות בברלין, שם הודרך על ידי ציירי הנוף סמואל רוזל והיינריך דאהלינג, ובשנת 1826 נסע לאקדמיה לאמנות בדיסלדורף עם חברו וילהלם פרידריך שדו. שם הפך למייסד משותף של בית הספר לציור בדיסלדורף.

הצלחתו הראשונה הושגה בשנת 1825 עם ציור של חצר כנסייה עם הריסות בשלג, שהוצג בתערוכת האמנות בברלין באותה שנה. הציור עורר עניין והשיג מחיר גבוה. ההצלחה, הביאה להשלמה של האב עם קריירת הציור של הבן. משנת 1827 הוא התחיל לימודי נוף משותפים עם צייר הנוף יוהאן וילהלם שירמר. שניהם ייסדו "איגוד ציירי הנוף" בדיסלדורף.[2]

שנים של הצלחה עריכה

בתקופה הראשונה של פעילותו, צייר לסינג נופים נוגים ופנטסטיים. המוטיבים היו טירות מתפוררות, כנסיות נשכחות, אזורים סלעיים משוננים, אותם אכלסו דמויות של נזירים, אבירים, שודדים, צוענים וכו'. עבודה מרכזית משלב יצירתי זה היא ציור הנוף "דאס פלסנשלוס", שהושלם בשנת 1828. מוטיבים אחרים הגיעו משירה או מעולם האגדות.

סגנון זה מצא חקיינים רבים וכמעט הפך פופולרי אצלם. בערך באותה תקופה וילהלם שדו הציג בפניו את ציור ההיסטוריה והשיג עבורו הזמנה לציורי קיר מהרוזן פון ספי, שרצה לקשט את אולם הגן של ארמונו ליד דיסלדורף במעגל ציורי קיר על חייו של פרידריך ברברוסה. לסינג יצר כאן את קרב איקוניום, אך עד מהרה גילה שציור הקיר לא מושך אותו והשאיר את שאר העבודות לידי הרמן פלודמן, אמן נוסף מבית הספר בדיסלדורף.

בקיץ 1858 מונה לסינג כמנהל הגלריה לאמנות בקרלסרוהה. שם החל לצייר נופים שוב, אך גם המשיך בסדרת הציורים ההיסטוריים הגדולים שלו, שאותם סיים לבסוף בשנת 1867 עם הציור "המחלוקת של לותר עם אק" בלייפציג.[3]

שנים אחרונות עריכה

בשנת 1867 הוצע ללסינג לנהל את האקדמיה בדיסלדורף, אך הוא סירב ונשאר בקרלסרוהה עד סוף ימיו. במהלך השנים הוא זכה בהצטיינות רבה: האקדמיה בברלין הפכה אותו לחבר כבר בשנת 1832, בשנתו הארבעים הוא קיבל את התואר פרופסור מהמלך פרידריך וילהלם הרביעי, וכאחד מהאמנים הראשונים קיבל מאוחר יותר את פרס השלום של פור לה מריט. הוא גם קיבל מדליות גרמניות וזרות נוספות והיה חבר כבוד באקדמיות גרמניות וזרות רבות באגודות אמנים.[4]

קרל פרידריך לסינג היה נשוי לאידה הייזר (1817–1880), בתו של הסוחר הפרוטסטנטי היינריך דניאל תאודור הייזר (1767–1848) מגומרסבאך ליד קלן, שמתה מספר חודשים לפניו. לאידה הייזר היו לפחות חמישה אחים, כולל הציירים אדלין יגר ואלווין שרודטר. לבני הזוג נולדו מספר ילדים, ביניהם הפסל אוטו לסינג ( 1846–1912), הציירים היינריך לסינג (1856–1930) וקונרד לסינג (1852–1916).

בתם ברטה לסינג (1844–1914) התחתנה עם השחקן הסקסוני המלכותי קרל קוברשטיין - הוריו של הצייר הנס קובנרשטיין (נפטר בשנת 1945 בברלין).

בשנותיו האחרונות לסינג כבר לא יכול היה לעבוד לאחר שבץ מוחי.

אתר הקבר בבית העלמין המרכזי של קרלסרוהה, מעוטר באנדרטת קבר המבוססת על עיצובו של אוטו לסינג.

יצירה עריכה

יצירתו של לסינג מתחלקת לשתי קבוצות ציורים: ציור היסטורי, המכונה בזלזול על ידי מבקרים מסוימים כציור מגמתי, וציורי נוף. הציורים ההיסטוריים הענקיים אולי אינם מראים שום פאר, כמו אצל ז'אק-לואי דויד, אך מאופיינים בגישה אמנותית טובה, בהתאמה אישית של הדמויות המוצגות ובנאמנות היסטורית. הוא עבד כל העת לשיפור הסגנון והשאיר מספר רב של תיקי עבודות עם מחקרים ורישומים היסטוריים בהם.

בציור הרומנטי המאוחר, הוא נתן את הטון בין בני דורו והשפיע השפעה רחבה מאוד על התפתחותו של בית הספר לציור בדיסלדורף. הוא נמצא על הסף שבין אידיאליזם לריאליזם: תפיסתו הרומנטית והפיוטית שולבה בחקר יסודי של הטבע.

אף אחד מבני דורו לא הציג את היער הגרמני ואת האזורים הסלעיים הפראיים של הרץ ואייפל בצורה כה פואטית ובו זמנית נאמנה לטבע.

לסינג היה מפורסם ואהוב גם על הציבור הרחב בזכות רפרודוקציות רבות במגזינים מתקופתו.

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|קרל פרידריך לסינג]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Karl Friedrich Lessing, TheFreeDictionary.com
  2. ^ Gilman, D. C.; Peck, H. T.; Colby, F. M., eds. (1905), Lessing, Karl Friedrich, The New International Encyclopædia
  3. ^ Neuerwerbungen: Carl Friedrich Lessing (1808-1880), Johann Hus im Vorverhör zu Konstanz 1414/15 (Hus vor dem Konzil von Konstanz), 1845, 2012 Schenkung Johanna Sturm, Öl auf Leinwand, 94 x 135,9 cm, monogr. u. dat. "C.F. L. 1845", Inv.-Nr. M 2012-1
  4. ^ Carl Friedrich Lessing (1808-1880), Johann Hus vor dem Scheiterhaufen, 1850, 2012 Schenkung Johanna Sturm, Öl auf Leinwand, 94 x 135,9 cm, monogr. u. dat. „C. F. L. 1850“ , Inv.-Nr. M 2012-2
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=קרל_פרידריך_לסינג&oldid=757364"