Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

קרל לוויט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
קרל לוויט

קרל לוויט (9 בינואר 1897 – 26 במאי 1973) היה פילוסוף גרמני ממוצא יהודי במסורת הפנומנולוגית. תלמידם של אדמונד הוסרל ומרטין היידגר, הוא היה אחד הפילוסופים הגרמנים הפוריים במאה העשרים.

לוויט ידוע בעיקר בזכות שני ספריו: "מהגל ועד ניטשה", המתאר את שקיעתה של הפילוסופיה הגרמנית הקלאסית, ו"משמעות בהיסטוריה", המאתגר את נרטיב הקדמה המודרני והחילוני של ההיסטוריה, ומבקש לבסס את משמעות ההיסטוריה בפני עצמה.

ביוגרפיה עריכה

לוויט נולד במינכן למשפחה נוצרית ממוצא יהודי, אביו וילהלם היה צייר מבוהמיה, ואמו מרגרטה לבית האוזר התאבדה ביולי 1942 במחנה מילברטסהופן. הוא שירת במלחמת העולם הראשונה, נפצע קשה ונפל בשבי האיטלקי.[1] ב-1917 שוחרר וחזר למינכן, שם החל ללמוד ביולוגיה ופילוסופיה.[2]

בהמשך עבר לאוניברסיטת פרייבורג בה הוכשר בפנומנולוגיה תחת הוסרל והיידגר, והם פיתחו ידידות קרובה. עם זאת, מערכת היחסים עם היידגר התפוגגה בעקבות יחסו של האחרון לנאציזם.[3] לוויט נאלץ להגר מגרמניה ב-1934. הוא היה עד חשוב ב-1936 לנאמנותו המתמשכת של היידגר לנאציזם. לימים טען בנו המאומץ של היידגר כי אביו ולוויט השלימו אחרי המלחמה.[4] קודם לכן, אחרי שהשלים את לימודיו, לימד כמרצה פרטי באוניברסיטת מרבורג. לוויט גם הספיק להינשא לאדלהייד (עדה) קרמר ב-1929, לפני שנאלץ לעזוב את גרמניה.[1][2]

קובץ:Grab Karl Löwith.jpg
קברם של לוויט ורעייתו בהיידלברג

לוויט נסע בתחילה לאיטליה וב-1936 נסע ליפן, שם הרצה באוניברסיטת טוהוקו (אנ'), שהייתה לה מסורת של פנומנולוגיה משלה. בגלל הברית בין הרייך השלישי ליפן הוא נאלץ לעזוב את יפן ב-1941 ונסע לארצות הברית. מ-1941 עד 1952, הוא לימד בסמינר התיאולוגי של הרטפורד (אנ') ובניו סקול. ב-1952 חזר לגרמניה כדי ללמד כפרופסור לפילוסופיה בהיידלברג עד פרישתו בשנת 1964. הוא התגורר שם עד לפטירתו בשנת 1973.[1][2]

רעיונותיו עריכה

ההשפעות העיקריות על לוויט כוללות את מרטין היידגר, גאורג וילהלם פרידריך הגל, פרידריך ניטשה וסרן קירקגור. ניתן לקרוא את כתיבתו לאחר מלחמת העולם השנייה כמו פילוסופים ותאולוגים נוצרים אחרים במאה ה-20, שניסו לנסח הבנה מחודשת של האמונה הנוצרית בתגובה לאתגרים שהציבו המדע, החילוניות והספקנות. בספרו "מהגל ועד ניטשה" מתייחס לוויט להשקפתו של הגל כגרסה חילונית של השקפה נוצרית, טיעון שספג ביקורת רבה בהמשך.[5]

הטיעון המרכזי של לוויט בספרו "משמעות בהיסטוריה" הוא שההשקפה המערבית על ההיסטוריה מאופיינת בחוסר החלטיות, שמושפעת מהיחס לאמונה הנוצרית מחד ולהשקפה המודרנית מאידך. ההשקפה המודרנית אינה נוצרית אך גם אינה פגאנית. התפיסה המודרנית מושתת על אמונה בקדמה, כלומר על התפיסה שההיסטוריה נעה לעבר עתיד טוב יותר המבוסס על רציונליות והתקדמות טכנולוגית.[6] בכך היא מאמצת את הצורה האסכתולוגית של הנצרות, אך מבלי לאמץ את התאולוגיה שלה, שבה התקווה לעתיד ולגאולה לא יכולה להיות מבוססת על חישוב רציונלי.

במילותיו של לוויט:

"מישעיהו ועד מרקס, מאוגוסטינוס ועד הגל ומיאהים ועד שלינג, משמעות תפיסה זו של סוף מוחלט, הן כסוף והן כתכלית, היא שתפיסה זו מספקת את המסגרת של סדר שיש בו התפתחות ומובן".

וכפי שמסביר פרופ' אבי שגיא, טענתו של לוויט כי דגמי הפילוסופיה של ההיסטוריה שהוא בוחן אינם נבדלים מ'ההיסטוריה הקדושה', שכן כולם מניחים שההיסטוריה מיוסדת על תכלית החורגת מהעובדות הממשיות עצמן.[7]

לוויט מתחקה אחר ה"רגרסיה" של ההיסטוריה דרך פילוסופים והיסטוריונים מערביים מפורסמים. בעוד שרוב אילנות היוחסין מתחילים מהעתיק ביותר עד למודרני, לוויט מתחיל עם העדכני ביותר. הוא עובר מיעקב בורקהרדט, לקרל מרקס, להגל, וולטר, ג'אמבטיסטה ויקו, ז'אק-בנין בוסואה, אוגוסטינוס, פאולוס אורוסיוס ואחרים. המסר המרכזי שלו הוא שלא ניתן להבין את ההיסטוריה כתהליך על פי התבונה. לוויט שולל את כל מסלולי ההסבר החילוניים להיסטוריה - הן המסלול הדיאלקטי של הגל, המסלול של מרקס או המסלול התבוני של עולם הנע לקראת קדמה.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  2. ^ 1 2 3 4 Deutsche Biographie, Löwith, Karl - Deutsche Biographie, www.deutsche-biographie.de (ב־Deutsch)
  3. ^ Richard Wolin, Heidegger's Children: Hannah Arendt, Karl Löwith, Hans Jonas, and Herbert Marcuse, Princeton University Press, 2003-03-02, ISBN 978-0-691-11479-8. (בEnglish)
  4. ^ ענת פרי, ענת פרי בזכות עצמה: בנו של מרטין היידגר עונה למבקריו, באתר ענת פרי בזכות עצמה, ‏יום שלישי, 18 באוגוסט 2015
  5. ^ טרי פינקרד, .
  6. ^ Karl Löwith, Meaning in History: The Theological Implications of the Philosophy of History, University of Chicago Press, 1949, ISBN 978-0-226-49555-2. (בEnglish)
  7. ^ יוסי טרנר וארי אקרמן, פרידריך הגל ושאלת משמעות הקיום הלאומי היהודי, אבי שגיא, ציון והתפוצות: עבר, הווה ועתיד, ירושלים: הוצאת כרמל, 2023. (בעברית)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=קרל_לוויט&oldid=967085"