Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

קלוד-פרוספר ז'וליו דה קרביון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלוד-פרוספר ז'וליו דה קרביון
דיוקן קלוד-פרוספר ז'וליו דה קרביון, סביב 1731
דיוקן קלוד-פרוספר ז'וליו דה קרביון, סביב 1731

קְלוֹד-פְּרוֹסְפֶּר ז'וֹלְיוֹ דֶה קְרֶבִּיוֹןצרפתית: Claude-Prosper Jolyot de Crébillon‏; 13 בפברואר 170712 באפריל 1777) המכונה קרביון הבן (Crébillon fils), כדי להבדיל בינו לבין אביו, היה סופר צרפתי.[1]

ביוגרפיה עריכה

קרביון נולד בפריז. הוא היה בנו של מחזאי מפורסם של טרגדיות, פרוספר ז'וליו דה קרביון. הוא קיבל חינוך ישועי בתיכון לואי הגדול המובחר. בתחילת דרכו כתב יצירות קלות שונות, כולל מחזות לתיאטרון האיטלקי בפריז, ופרסם סיפור קצר בשם Le Sylphe בשנת 1730. בשנים 1729 עד 1739 השתתף בערבים של החברה הספרותית "Société du Caveau" שימוש בתבנית צר עבור "Société du Caveau" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ("הכספת", על שם הקברט שבו הם נערכו) עם אמנים אחרים, כולל אלכסי פירון (אנ'), שארל קולה (אנ') ושארל דוקלו (Charles Duclos).

הפרסום של Tanzaï et Néadarné, histoire japonaise ("טנזאי וניאדרנה, היסטוריה יפנית", 1734), שהכיל התקפות מוסוות בקושי על ה-Unigenitus (אנ'), בולה של האפיפיור קלמנס האחד עשר מ-1713, על הקרדינל דה רוהן ואחרים, הוביל אותו לזמן קצר בכלא בוונסן.[2] הרומן שלו Les Égarements du cœur et de l'esprit ("תעתועי הלב והנפש") פורסם בין 1736 ל-1738, ואף על פי שהמשיך לערוך אותו ב-1738, מעולם לא הסתיים. פרסום Le Sopha, conte moral ("הספה, סיפור מוסרי"), סאטירה פוליטית ארוטית, ב-1742 אילץ אותו לגלות מפריז למשך מספר חודשים.[2]

בסביבות 1744 הוא התקשר בקשר רומנטי עם ליידי הנרייטה מריה סטפורד (Lady Henrietta Maria Stafford), בתו של צ'מברלין של ג'יימס השני, מלך אנגליה, והם נישאו ב-1748.[1] בן נולד לזוג בשנת 1746 ומת בשנת 1750. למרות מצוקה כלכלית, הם חיו יחד עד מותה בשנת 1755. בינתיים הוא פרסם את La Nuit et le moment ("הלילה והרגע", 1745), Ah! quel conte! (אה! איזה סיפור!) ו-Les Heureux Orphelins ("היתומים המאושרים", 1754). הוא לא ירש דבר מהנרייטה ונאלץ למכור את ספרייתו הגדולה ב-1757. בסופו של דבר מצא הכנסה קבועה כצנזור מלכותי (כמו אביו) ב-1759. ב-1768 וב-1772 פרסם את שני הרומנים האחרונים שלו, Lettres de la duchesse de *** au duc de *** ("מכתבים מהדוכסית מ*** לדוכס מ***) ו־Lettres athéniennes ("מכתבים אתונאיים").

דה קרביון הלך לעולמו בפריז ב-12 באפריל 1777.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|קלוד-פרוספר ז'וליו דה קרביון]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Crébillon, Prosper Jolyot de, 1911 Encyclopædia Britannica
  2. ^ 1 2 Carole Dornier, "Orient romanesque et satire de la religion: Claude Crébillon, Tanzaï et Néadarné et Le Sopha," Eighteenth-Century Fiction Vol. 11: Iss. 4, Article 1 (1999)
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהערך Crébillon, Prosper Jolyot de מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל