קייסון פומוויהאן
פעולות נוספות
| פומוויהאן, 1978 | |||||||
| לידה |
13 בדצמבר 1920 נה סנג, חנתאבולי, הודו-סין הצרפתית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 בנובמבר 1992 (בגיל 71) ויינטיאן, לאוס | ||||||
| שם לידה | נגויין קאי סונג | ||||||
| מדינה | לאוס לאוס | ||||||
| מפלגה | מפלגת המהפכה העממית של לאוס | ||||||
| בת זוג | תונגווין פומוויהאן | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
קייסון פומוויהאן (בלאית: ໄກສອນ ພົມວິຫານ; ) היה מדינאי לאוטי, המנהיג הראשון של מפלגת המהפכה העממית של לאוס משנת 1955 ועד למותו בשנת 1992. לאחר שהקומוניסטים נטלו את השלטון מידי המלוכה הלאוטית בעקבות מלחמת האזרחים בלאוס, הוא היה המנהיג דה פקטו של לאוס משנת 1975 ועד מותו. הוא כיהן כראש הממשלה הראשון של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס בשנים 1975–1991, ולאחר מכן כנשיא השני של המדינה בשנים 1991–1992. תורתו ומדיניותו ידועות רשמית בשם "הגות קייסון פומוויהאן".
ראשית חייו עריכה
ב-13 בדצמבר 1920 נולד פומוויהאן בשם נגויין קאי סונג (Nguyễn Cai Song)[א] בכפר נא סנג שבמחוז חנתאבולי, אז בשטחי הודו-סין הצרפתית (בהווה מחוז קייסון פומוויהאן, פרובינציית סוואננאחט, לאוס). אביו, נגויין טרי לואן, היה וייטנאמי, ואמו, נאנג דוק, הייתה לאוטית. היו לו שתי אחיות: נאנג סוונאטונג, המתגוררת בתאילנד, ונאנג קונגמני, שחיה בארצות הברית.
הוא למד משפטים באוניברסיטת הודו-סין בהאנוי (האוניברסיטה הלאומית של וייטנאם בהאנוי דהיום) לצד מהפכן העתיד נוהאק פומסאוואן, אך נשר מלימודיו כדי להילחם בקולוניאליסטים הצרפתים בווייטנאם. לאחר מכן הצטרף לתנועת הפאתט לאו (אנ') – התנועה הקומוניסטית בלאוס.
פעילות קומוניסטית עריכה
בעת לימודיו הגבוהים בהאנוי בשנות ה-40 של המאה ה-20 נעשה פומוויהאן למהפכן נלהב. הוא ייסד את צבא השחרור העממי של לאוס (LPLA) ב-20 בינואר 1949, ומונה לשר ההגנה בממשלת ההתנגדות (נאו לאו איסארה) החל משנת 1950. בשנת 1955 היה גורם מרכזי בהקמת מפלגת המהפכה העממית של לאוס (LPRP) בסם נואה שבצפון המדינה, ובהמשך שימש כמנהיג הפאתט לאו. במשך שנים אחדות פעל פומוויהאן בעיקר מאחורי הקלעים, בעוד הנסיך סופאנובוונג (אנ') שימש כדמות הייצוגית של הפאתט לאו. בשנים שלאחר מכן הנהיג את הכוחות הקומוניסטיים נגד ממלכת לאוס וכוחות ארצות הברית.
מנהיג לאוס עריכה
ראש ממשלה עריכה
.jpg){kind=link}
פומוויהאן יצא מן הצללים בדצמבר 1975, זמן קצר לאחר שתנועת הפאתט לאו השתלטה על ויינטיאן ותפסה את השלטון במדינה. בוועידה הלאומית של נציגי העם, שנפתחה ב-1 בדצמבר, הכריז פומוויהאן על ביטול המונרכיה והקמת רפובליקה. למחרת, בשבתו כיושב ראש הדיון, קיבלה הוועידה את התפטרותו של המלך סיסאוואנג ואטאנה (אנ'), ביטלה באורח רשמי את המלוכה, והכריזה על הקמת הרפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס. פומוויהאן מינה את סופאנובוונג לנשיא הראשון, בעוד הוא עצמו מונה לראש הממשלה – תפקיד בו כיהן עד שהתמנה לנשיא בשנת 1991.
במהלך כהונתו שמר את המדינה כבעלת ברית קרובה של וייטנאם, ותמך בבידוד לאוס מהשפעה מערבית עד לתום המלחמה הקרה, אז החל לתור אחר סיוע כלכלי חדש באמצעות ביקורים בצרפת וביפן בשנת 1989[1].
נשיא עריכה
לאחר שאומצה חוקה חדשה ללאוס בשנת 1991, מונה פומוויהאן לנשיא, ובשנה העוקבת הקל על חלק מהפיקוח הממשלתי וקבע בחירות לאספה העממית העליונה. הוא גם שחרר אסירים פוליטיים רבים, בהם קציני צבא מהמשטר הפרו-מערבי שהוחזקו במחנות מעצר מאז 1975. בנוסף, הוא הרחיק את לאוס מווייטנאם באמצעות שיפור היחסים הדיפלומטיים עם סין[1].
לדברי ואטאנה פולסנה, מרצה בכירה ללימודי דרום-מזרח אסיה באוניברסיטה הלאומית של סינגפור ומחברת הספר "לאוס שלאחר המלחמה", פומוויהאן היה "קובע המדיניות הבכיר והאיש החזק" ברפובליקה הדמוקרטית העממית של לאוס. הוא ייסד את מחוז סייקונג כדי להוקיר את המיעוטים בדרום על תמיכתם במאמץ המלחמתי.
מותו עריכה
קייסון נפטר בוויינטיאן ב-21 בנובמבר 1992. לאחר מותו, ממשלת לאוס הקימה לכבודו מוזיאון, שמומן בחלקו בידי וייטנאם[2]. דיוקנאותיו מתנוססים על שש שטרות שונים של הקיפ הלאוטי – ההילך החוקי של לאוס.
בשנת 2012 הועבר אפרו ממקום קבורתו המקורי אל בית העלמין הלאומי החדש שנבנה. בית העלמין אינו פתוח לתיירים.
קישורים חיצוניים עריכה
ביאורים עריכה
- ^ לפרק זמן קצר בשנות ה-30 של המאה ה-20 השתמש גם בשם נגויין טרי מיו (Nguyễn Trí Mưu).
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 קייסון פומוויהאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ Former President Kaysone Phomvihane Memorial Museum, באתר culturalprofiles.net (באנגלית)