פעולות נוספות
| סמל קיטזה סמל קיטזה | |
| מדינה | אוסטריה אוסטריה |
|---|---|
| מדינה | בורגנלנד בורגנלנד |
| מחוז | נויזידל אם זה |
| ראש העיר | יוהנס הורנק (ÖVP) |
| שטח | 19.27 קמ"ר |
| גובה | 138 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 3,162 (2018) |
| ‑ צפיפות | 164.1 נפש לקמ"ר (2018) |
| קואורדינטות |
48°04′00″N 17°04′00″E / 48.06667°N 17.06667°E{{#coordinates:48|04|00|N|17|04|00|E| |primary |name= }} |
| אזור זמן | UTC +1 |
| https://www.kittsee.at/ | |
קיטזה (בגרמנית: kittsee; ביידיש: קיצע; בהונגרית: Köpcsény; בסלובקית: Kopčany) היא עיירה במחוז נויזידל אם זה שבמדינת בורגנלנד במזרח אוסטריה, סמוך למשולש הגבולות אוסטריה–הונגריה–סלובקיה, שבה התקיימה קהילה יהודית עד שואת יהודי אוסטריה, אחת מ"שבע קהילות".
היסטוריה עריכה
האזכור המתועד הראשון של קיטזה הוא משנת 1291.[1] החל מימי הביניים הייתה קיטזה חלק מממלכת הונגריה, אשר יישבה בה ככל הנראה שומרי גבול פצ'נגים ובנתה בה טירה. לקיטזה נודעה חשיבות ביטחונית גבוהה מצד ההונגרים, משום שישבה סמוך לכניסת נהר הדנובה לממלכה. בשל מיקומה על הדנובה וסמוך לדרך המחברת בין ברטיסלאבה לווינה, הייתה קיטזה מרכז מסחרי חשוב, ובימי הביניים הוענקו לה זכויות שוק (זכויות שוק (גר')). המלך בלה השלישי הקים בה ככל הנראה תחנה לגביית אגרה, שהכנסותיה מימנו בין השאר את אחזקת הטירה.
בשנת 1529 נחרבה קיטזה על ידי צבא האימפריה העות'מאנית. בהמשך היא יושבה מחדש על ידי חקלאים קרואטים,[2] ובשנת 1683 נחרבה שוב על ידי הצבא העות'מאני שהיה בדרכו לווינה.[2] בשנת 1676 הועברו אדמות העיירה לידי בית אסטרהאזי.[3] במהלך המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 סבלה קיטזה ממגפות, ממלחמת העצמאות של ראקוצי וממלחמתו של גאבור בתלן. משנת 1880 היו אדמות העיירה בבעלות משפחת בטיאני (בטיאני (אנ')).[2] ד"ר לסלו בטיאני, רופא מבני המשפחה, הקים בקיטזה בית חולים בשנת 1902, שהיה בית החולים הראשון במרחב הכפרי בהונגריה והיחיד במחוז (כיום קרוי בית החולים על שמו).[4] כחלק מתהליך ה"מדיאריזציה" (מדיאריזציה (אנ')) שהחלו להנהיג השלטונות ההונגריים החל מהמאה ה-19, חויב השימוש בשמה ההונגרי של קיטזה, קופצ'יין (Köpcsény), החל משנת 1898.
קיטזה הייתה חלק ממלכת הונגריה (מחוז מושון), גם כאשר זו הפכה לחלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, עד לשנת 1921. במסגרת חוזה טריאנון וחוזה סן-ז'רמן שלאחר מלחמת העולם הראשונה הועבר האזור דובר הגרמנית במערב הונגריה לשליטת הרפובליקה האוסטרית הראשונה. שרטוט הגבולות החדש חילק את קיטזה לשני חלקים: החלק המערבי הועבר לאוסטריה כאמור, בעוד החלק המזרחי של העיירה הועבר לידי צ'כוסלובקיה (כיום מצוי בסלובקיה, בפרברי ברטיסלאבה, והוא קרוי בשם הסלובקי של קיטזה, קופצ'אני (סל')). חלוקה זו הפכה את קיטזה לעיירת גבול בין שלוש מדינות שנחשבו באותה עת עוינות יחסית זו לזו, והניתוק הפיזי מברטיסלאבה פגע קשות בכלכלת העיירה.
קרבתה של קיטזה ל"מסך הברזל" הובילה לדלדול האוכלוסייה בעיירה במחצית השנייה של המאה ה-20. בין השנים 1971–1992 הייתה קיטזה מאוחדת מנהלית עם אדלשטל (אדלשטל (אנ')) הסמוכה. החל מתחילת המאה ה-21 האוכלוסייה בעיירה גדלה בקצב מואץ, בעיקר עקב תהליך פירבור של אזרחים סלובקים העוזבים את ברטיסלאבה ועוברים להתגורר בקיטזה.[5]
הקהילה היהודית עריכה
בקיטזה פעלה קהילה יהודית, שהייתה קשורה בקשר הדוק, רוחני וכלכלי, ליהדות ברטיסלאבה הסמוכה.
האזכור הראשון לקיומה של קהילה יהודית בקיטזה הוא מאמצע המאה ה-17, והמצבה המתועדת הראשונה בבית הקברות היהודי היא משנת 1664. בשנת 1670 גורשו יהודי וינה וככל הנראה חלקם התיישבו בקיטזה בתמיכת הנסיך לבית אסטרהאזי. הם הקימו בית כנסת, שעמד עד שנת 1950 ועוטר באיורים מעשה ידי איזידור קאופמן.[6] בתחילת המאה ה-18 נמלטו יהודים רבים מהעיירה מחמת מלחמת העצמאות של ראקוצי, וכמה עשרות מהם הגיעו לברטיסלאבה.
בשנת 1716 הצטרפה הקהילה ל"שבע קהילות", איגוד של הקהילות היהודיות באזור בורגנלנד.
ב-1795 וב-1867 כילו שריפות גדולות רבים מבתי היהודים בקיטזה. לאחר השריפה ב-1867 פרסם רבה של אייזנשטט (הגדולה שבשבע הקהילות), רבי עזריאל הילדסהיימר, קריאה בעיתון "דער איזראעליט" להושיט עזרה לנפגעי השריפה.
בשנת 1885 סופחה קהילת גטנדורף (גטנדורף (אנ')) לקהילת קיטזה. בהמשך סופחו לקיטזה קהילות קטנות נוספות בסביבה, ובהן פאמה (פאמה (אנ')), דויטש-ירנדורף (דויטש-ירנדורף (אנ')) ואדלשטל.
בעשורים האחרונים של המאה ה-19 החלה הגירה של יהודים מקיטזה, בעקבות ההיתר שניתן להם להתיישב בכל מקום ברחבי האימפריה. עזיבת קיטזה התעצמה לאחר מלחמת העולם הראשונה, שכן הגבולות החדשים פגעו בקשרי המסחר עם ברטיסלאבה, שהיוו את אחד ממקורות הפרנסה העיקריים של יהודי העיירה.
היחסים בין יהודי המקום לתושבים הנוצרים היו תקינים בדרך כלל, וישנן עדויות על נוצרים מקומיים שבאו לצפות בתפילות יום הכיפורים ושמחת תורה.
בין היהודים ילידי קיטזה נמנה המוזיקאי יוזף יואכים, וכן ליאופולד אדלר, אביו של הפסיכולוג הנודע אלפרד אדלר. מרבני הקהילה הבולטים היה רבי מנחם דייטש, אביו של ר' דוד דייטש.
בשואה עריכה
לאחר האנשלוס במרץ 1938, החלו רדיפות קשות נגד יהודי המקום. באמצע אפריל 1938, נלקחו מבתיהם בלילה 51 מתושבי קיטזה והקהילה הסמוכה פאמה על ידי חברי האס אה. הם נושלו מכל רכושם וננטשו על אי חולי שומם על נהר הדנובה. הפליטים נמצאו על ידי תושבי הכפר הצ'כוסלובקי דווין (דווין, כיום רובע בברטיסלאבה) והמשטרה המקומית, אך גורשו מיד מעבר לגבול ההונגרי. הונגריה, בתורה, גירשה את היהודים בחזרה לשטח אוסטריה. לאחר תלאות ומסע ארוך, הצליחו ארגוני סיוע יהודיים בברטיסלאבה לסייע לפליטים ולהקל על הגירתם של מגורשי קיטזה למדינות מארחות שונות ברחבי העולם.
דמוגרפיה עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- קיטזה באתר "אנו מוזאון העם היהודי".
הערות שוליים עריכה
- ^ Kittsee, www.aeiou.at
- ^ 1 2 3 fortchoteau1, The Places In Between – Journey To Kittsee (The Lost Lands #41), Europe Between East And West, 2024-06-14 (ב־English)
- ^ Geschichte, www.kittsee.at (ב־Deutsch)
- ^ La Belle Epoque, Beatus Ladislaus.
- ^ Renata Farkas Michal Klobučník, Residential suburbanisation in the hinterland of Bratislava – a case study of municipalities in the Austrian border area
- ^ ב-1945 שימש המקום כמחנה פליטים לגרמנים שגורשו מסלובקיה, ולאחר שנהרס ב-1951 נבנה במקום מבנה תעשייתי.