קוקייה אירופית
פעולות נוספות
| קריאת טבלת מיוןקוקייה אירופית | |
|---|---|
| קובץ:Cuculus canorus 1.jpg | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | קוקאים |
| משפחה: | קוקייתיים |
| סוג: | קוקייה |
| מין: | קוקייה אירופית |
| שם מדעי | |
| קובץ:Wikispecies-logo.svg Cuculus canorus לינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| קובץ:Distribution of Cuculus canorus.PNG | |
קוקייה אירופית או קוקייה מצויה (שם מדעי: Cuculus canorus) היא מין של עוף ממשפחת הקוקייתיים.
תחום תפוצתה מתפרש על פני אירואסיה (מספרד במערב עד ליפן במזרח וסקנדינביה בצפון), המזרח התיכון (בין השאר בישראל) וצפון אפריקה. מין זה ידוע בהיותו טפיל קינון - הנקבה מטילה את ביציה בקנים של עופות אחרים. בתי הגידול המועדפים עליה הם יערות וחורשים, שדות בור, ביצות ואזורים אלפיניים.
שמה המדעי של הקוקייה מורכב מהמילים הלטיניות cuculus (קוקייה) ו-canorus (שרה). מקור השם "קוקייה" הוא באנגלית (Cuckoo), שבה הוא אונומטופיה לצליל שהיא משמיעה. השם האנגלי בא מהמילה "cucu" בצרפתית עתיקה, והוא הוזכר לראשונה בצורתו העתיקה בשנת 1240 בערך, בפואמה Sumer Is Icumen In.
אורך הקוקייה כ-31-36 ס"מ (בעוד אורך הזנב כ-17 ס"מ), ומשקלה כ-90 עד 130 גרם. היא ניזונה בעיקר מחרקים, ומעדיפה זחלים שעירים (שעופות אחרים נמנעים מלאכול). הקוקייה עשויה לעיתים לאכול גם ביצים וגוזלים, אך בדרך כלל היא מטילה רק ביצה אחת אצל הפונדקאי. הגוזל שלה ישתדל לדחוף ולהפיל את שאר הביצים, וגם גוזלים שהצליחו לבקוע. הנותרים יגוועו ברעב כי המזון מההורים יגיע רק אליו.
הקוקיות חששניות יחסית, ופרטים ממין זה חיים לבד מחוץ לעונת הרבייה.
אוכלוסייתה של הקוקייה נמצאת בירידה, אך המין מוגדר על ידי ארגון IUCN במצב "ללא חשש". גודל האוכלוסייה מוערך ב-25 עד 100 מיליון פרטים בכל העולם, ותוחלת החיים הממוצעת שנמדדה בבריטניה עומדת על 6 שנים ו-11 חודשים.
רבייה עריכה
הקוקייה מהווה טפילת רבייה, ובסך הכל נקבות ממין זה נצפו מטילות את ביציהן בקנים של כ-100 מיני עופות שונים. אוכלוסיות שונות מעדיפות להיטפל אל מינים מסוימים, ומטילות ביצים בגודל ובצבע דומה לזה של המארח.
תוצאות מחקר ב-DNA המיטוכונדריאלי של הקוקייה העלו את ההשערה שמוצאן של כל אחת מהאוכלוסיות הללו נפרד. ייתכן שהגנים המגדירים את הטלת הביצים המתאימות עוברים מנקבה לנקבה בלבד, בכרומוזום הזוויג W (אצל הזכרים יש כרומוזומי ZZ, ואצל הנקבות - WZ). השערה נוספת היא שהגנים מורשים דווקא בכרומוזומים אוטוזומיים.
בדרך כלל, ביצת הקוקייה תבקע לאחר כ-12.5 ימים. ברוב המקרים, גוזל הקוקייה בוקע לפני גוזלי המארח, והוא דוחף את ביצי המארח אל מחוץ לקן. הגוזל מואכל במשך כ-20 עד 23 ימים על ידי המארח, ולעיתים הוא אף גדול יותר ממנו.
מצב השימור של קוקייה אירופית הוא ללא חשש.
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:ITIS logo.svg קוקייה אירופית, באתר ITIS (באנגלית)
- קובץ:US-NLM-NCBI-Logo.svg קוקייה אירופית, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
- קוקייה אירופית, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- קוקייה אירופית, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- קובץ:EOL logo.svg קוקייה אירופית, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קוקייה אירופית, באתר FishBase (באנגלית)
- קוקייה אירופית, באתר צמח השדה
- קוקייה אירופית, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- קוקייה אירופית, באתר Tropicos (באנגלית)
- קובץ:GBIF-2015-full-stacked.png קוקייה אירופית, באתר GBIF (באנגלית)
- קוקייה אירופית, באתר The Plant List (באנגלית)
- קובץ:IPNI logo.svg קוקייה אירופית, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
- קובץ:Logo ebird.png קוקייה אירופית, באתר eBird (באנגלית)
- קוקייה אירופית, באתר Xeno-canto (באנגלית)
- קוקייה אירופית, באתר הצפרות הישראלי
