קונפאבולציה

קונפאבולציה (באנגלית: Confabulation) היא תופעה נוירו־קוגניטיבית שבה אדם מחזיק בזיכרון כוזב, שנדמה לו כאמיתי לחלוטין.^[1] ההבדל בין קונפאבולציה לבין שקרנות פתולוגית הוא שבמקרה הראשון האדם דובר שקר בתום לב, ומשוכנע שהוא דובר אמת. כלומר, הוא אינו מודע לכך שהוא ממציא, והוא אינו עושה זאת כדי להונות.^[1]

מקובל להבחין בין שני סוגים עיקריים של קונפאבולציה: תגובתית (provoked) הנובעת כתוצאה מהפרעות אורגניות (למשל, שיטיון) או מניפולציה חיצונית לעומת ספונטנית וכן בין שתי הבחנות נוספות: מילולית (verbal) לעומת התנהגותית (behavioral).^[2]^[3]

ילדים רגישים במיוחד לקונפאבולציה, בין היתר בשל הנטייה הגבוהה שלהם להתרשם מהסביבה, קושי בביקורת עצמית, ותלות במקורות חיצוניים לאימות מידע. מחקרים הראו כי משוב חיצוני, במיוחד מאנשים סמכותיים כמו מבוגרים, יכול לחזק את הביטחון של ילדים בזיכרונות שגויים ואף ליצור אצלם זיכרונות של אירועים שמעולם לא התרחשו.^[4] תופעה זו מכונה לעיתים קונפאבולציה כפויה (forced confabulation), והיא בולטת במיוחד בגילאים צעירים.^[4]^[5]

פגיעה מוחית בעקבות טראומה, תסמונת קורסקוף, שיטיון, וכן נזקים לאונות הפרונטליות - נמנים עם הגורמים העיקריים לקונפאבולציה פתולוגית.^[2]^[3] גוף מחקר גדול מצא כי נזק באונה המצחית הימנית, ובמיוחד בקליפת המוח הארובתית-מצחית, קשור ליצירת זיכרונות כוזבים.^[3]^[6]

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² Berrios G E (1998) Confabulations: A Conceptual History. Journal of the History of the Neurosciences. 7: 225-241.
^ ¹ ² Michael D. Kopelman, Varieties of confabulation and delusion, Cognitive Neuropsychiatry 15, 2010-01-01, עמ' 14–37 doi: 10.1080/13546800902732830
^ ¹ ² ³ A. Schnider, Spontaneous confabulation, reality monitoring, and the limbic system--a review, Brain Research. Brain Research Reviews 36, 2001-10, עמ' 150–160 doi: 10.1016/s0165-0173(01)00090-x
^ ¹ ² Maggie Bruck, Stephen J. Ceci, THE SUGGESTIBILITY OF CHILDREN'S MEMORY, Annual Review of Psychology 50, 1999-02-01, עמ' 419–439 doi: 10.1146/annurev.psych.50.1.419
^ Jennifer M. Schaaf, Kristen Weede Alexander, Gail S. Goodman, Children’s false memory and true disclosure in the face of repeated questions, Journal of Experimental Child Psychology 100, 2008-07-01, עמ' 157–185 doi: 10.1016/j.jecp.2007.09.002
^ Asaf Gilboa, Mieke Verfaellie, Introduction—Telling It Like It Isn’t: The Cognitive Neuroscience of Confabulation, Journal of the International Neuropsychological Society 16, 2010-11, עמ' 961–966 doi: 10.1017/S135561771000113X

[:0-1] ¹ ² Berrios G E (1998) Confabulations: A Conceptual History. Journal of the History of the Neurosciences. 7: 225-241.

[:1-2] ¹ ² Michael D. Kopelman, Varieties of confabulation and delusion, Cognitive Neuropsychiatry 15, 2010-01-01, עמ' 14–37 doi: 10.1080/13546800902732830

[:2-3] ¹ ² ³ A. Schnider, Spontaneous confabulation, reality monitoring, and the limbic system--a review, Brain Research. Brain Research Reviews 36, 2001-10, עמ' 150–160 doi: 10.1016/s0165-0173(01)00090-x

[:3-4] ¹ ² Maggie Bruck, Stephen J. Ceci, THE SUGGESTIBILITY OF CHILDREN'S MEMORY, Annual Review of Psychology 50, 1999-02-01, עמ' 419–439 doi: 10.1146/annurev.psych.50.1.419

[5] Jennifer M. Schaaf, Kristen Weede Alexander, Gail S. Goodman, Children’s false memory and true disclosure in the face of repeated questions, Journal of Experimental Child Psychology 100, 2008-07-01, עמ' 157–185 doi: 10.1016/j.jecp.2007.09.002

[6] Asaf Gilboa, Mieke Verfaellie, Introduction—Telling It Like It Isn’t: The Cognitive Neuroscience of Confabulation, Journal of the International Neuropsychological Society 16, 2010-11, עמ' 961–966 doi: 10.1017/S135561771000113X

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]