ציפורן חודרנית (באנגלית: Ingrown toenail; שם רפואי: Onychocryptosis, מיוונית עתיקה: Onyx – ציפורן, Kryptos – חבוי או נסתר; מונח רפואי נוסף הנמצא בשימוש הוא Unguis incarnatus, מלטינית: ציפורן בתוך הבשר) היא מצב רפואי שכיח שבו קצה הציפורן, לרוב בבוהן כף הרגל, חודר לתוך העור והרקמה הרכה הסמוכה לו. החדירה לתוך העור מובילה לתגובה דלקתית מקומית המאופיינת בכאב, אודם, נפיחות, ובמקרים מתקדמים גם לזיהום חיידקי משני והיווצרות של רקמת גרעון (מה שמכונה "בשר פראי").
מבחינה קלינית, למרות השם "ציפורן חודרנית", התופעה אינה נובעת תמיד מצמיחה עקומה של הציפורן לתוך העור. לעיתים מדובר בצמיחת יתר של העור וקפל הציפורן, שעולים ומכסים את שולי הציפורן התקינה. מסיבה זו, ישנם פודיאטרים וכירורגים המעדיפים להתייחס לבעיה כפגיעה ברקמה הרכה (Soft tissue hypertrophy) ולא כפגם בציפורן עצמה.
טיפול רפואי לציפורן חודרנית ניתן על ידי פדיקור, פודיאטריה, ורופא מומחה למחלות ציפורניים.[1]
ציפורן חודרנית היא אחת מהבעיות הנפוצות ביותר ברפואת כף הרגל. ההערכה בספרות הרפואית היא כי התופעה פוגעת בכ-2.5% עד 5% מהאוכלוסייה הכללית בשלב כלשהו בחייהם.
התופעה יכולה להופיע בכל גיל, אך שכיחותה מגיעה לשיא מובהק בעשורים השני והשלישי לחיים (גילאי ההתבגרות ושנות ה-20). הדבר קשור לרוב לשילוב של פעילות גופנית מוגברת, שינויים הורמונליים הגורמים להזעת יתר ברגליים (היפרהידרוזיס) המרככת את העור, וקצב צמיחת ציפורניים מהיר יותר בגילאים אלו.
התופעה נפוצה מעט יותר בקרב גברים לעומת נשים (ביחס של כ-3:2 בערך, תלוי במחקר) והיא שכיחה במיוחד בקרב ספורטאים, בני נוער, וחיילים. אצל אוכלוסיות אלו, השילוב של מאמץ גופני מתמשך, מיקרו-טראומות לבוהן ושימוש ממושך בנעליים סגורות ונוקשות יוצר תנאים אידיאליים להתפתחות הבעיה.
התפתחות של ציפורן חודרנית היא לרוב תוצאה של שילוב בין נטייה אנטומית-גנטית לבין גורמים סביבתיים ומכניים. נהוג לחלק את הגורמים למספר קטגוריות עיקריות:
הגורם החיצוני השכיח ביותר להתפתחות ציפורן חודרנית הוא טכניקה שגויה של קיצוץ הציפורניים. גזירת הציפורן עמוק מדי בצדדים (בצורה מעוגלת במקום בקו ישר) עלולה להשאיר זיז חד של הציפורן החבויה מתחת לקפל העור. ככל שהציפורן צומחת קדימה, אותו זיז דוקר וחודר אל תוך הרקמה הרכה, מה שפוצע את העור ומעורר תגובה דלקתית.
נעליים לוחצות מהוות גורם סיכון משמעותי, במיוחד בחברות מערביות. נעליים בעלות "קופסת אצבעות" צרה מדי, נעלי עקב, או נעליים קצרות ממידת הרגל, מפעילות לחץ מתמשך על צדי הבוהן. הלחץ המכני דוחף את קפל העור אל עבר שולי הציפורן, מה שמאלץ את העור להידחק על גבי הציפורן ולהיפצע ממנה.
למבנה האנטומי המולד של הציפורן והבוהן יש השפעה מכרעת, ולכן ישנם אנשים הסובלים מהתופעה באופן כרוני למרות היגיינה וגזירה נכונה. החדירה יכולה לנבוע מציפורן צבת, מצב תורשתי שבו הציפורן קמורה מאוד (בצורת חצי צינור), מה שגורם לשוליה לחדור באופן טבעי אל תוך העור; חוסר התאמה בממדים, מצב שבו פלטת הציפורן רחבה מדי ביחס למיטת הציפורן שעליה היא מונחת; מבנה אצבע בשרני, כריות אצבע בשרניות או בולטות במיוחד נוטות להתרומם ולעטוף את קצה הציפורן בזמן נשיאת משקל, במיוחד אצל אנשים בעלי נטייה לצבירת משקל באזור זה.
החדירה יכולה לנבוע מטראומה אקוטית של מכה חזקה בבוהן (למשל, נפילת חפץ כבד על הרגל או היתקלות ברהיט) שעלולה לשבור את הציפורן או לפגוע בשורש שלה, וכתוצאה מכך לגרום לצמיחה מעוותת וחודרנית לאחר ההחלמה. החדירה יכולה לנבוע גם ממיקרו טראומה כרונית של לחץ או מכות קטנות וחוזרות, האופייניים לפעילויות ספורט מסוימות (כמו כדורגל, ריצה, בלט, או אימוני כוח בחדר כושר שבהם יש עומס על כפות הרגליים).
ישנם גורמים נוספים שיכולים לסייע להיווצרות החדירה. הזעה מרובה בכפות הרגליים (נפוצה מאוד בגיל ההתבגרות ובשנות ה-20) גורמת לריכוך של העור (מצרציה - Maceration). עור רך וספוג מועד הרבה יותר לחדירה ולפציעה על ידי קצה הציפורן הקשיח. גם פטרת הציפורניים עלולה לסייע לחדירה משום שזיהום פטרייתי גורם לעיבוי, עיוות ושינוי במבנה הציפורן, מה שמגדיל את הסבירות לחדירתה לרקמה הרכה. ביומכניקה לקויה של ההליכה עשויה אף היא לסייע לחדירה, צניחה של קשת כף הרגל (פרונציית יתר) או מבנה כף רגל שטוחה עלולים לגרום לגלגול של הבוהן פנימה בזמן הליכה, מה שמגביר את הלחץ על הצד הפנימי (המדיאלי) של הציפורן.
התהליך הביולוגי של ציפורן חודרנית הוא למעשה תגובה לגוף זר. הציפורן עשויה מקרטין דחוס, וברגע שהיא חודרת את שכבת האפידרמיס וחודרת לדרמיס (שכבת העור העמוקה יותר), הגוף מזהה אותה כאלמנט חיצוני, בדומה לקוץ או שבב עץ.
בשלב הראשון מערכת החיסון שולחת תאי דם לבנים לאזור הפציעה. נוצרת דלקת מקומית הכוללת הרחבת כלי דם (אודם), הצטברות נוזלים (נפיחות) וכאב כתוצאה מלחץ על קצות העצבים. בשלב השני, מכיוון שכף הרגל היא סביבה עשירה בחיידקים (בעיקר Staphylococcus aureus), הפצע פתוח להזדהמות. החיידקים חודרים דרך הפרצה שיצרה הציפורן ויוצרים מוגלה. בניסיון לרפא את הפצע בזמן שהגורם המגרה (הציפורן) עדיין נמצא בפנים, הגוף מייצר רקמת חיבור עשירה בכלי דם חדשים. זוהי רקמת גרעון (Granulation tissue), המוכרת כ"בשר פראי". רקמה זו מדממת בקלות וכואבת מאוד למגע.
ברפואה מקובל להשתמש בשיטת הדירוג של Heifetz (או גרסאות מעודכנות שלה כמו של Mozena) כדי לקבוע את חומרת המצב ולבחור את דרך הטיפול.
בדלקת קלה הכוללת נפיחות קלה (בצקת), אודם מקומי וכאב המופיע בעיקר בזמן הפעלת לחץ על הבוהן ואין עדיין הפרשות מוגלתיות או צמיחת בשר עודף, לרוב הטיפול יהיה שמרני (השרייה במים, החלפת הנעלה). עם היווצרות זיהום פעיל שמתאפיין בעלייה משמעותית ברמת הכאב והתפשטות האודם, הפרשה של נוזל סרוזי (שקוף) או מוגלתי (צהוב/לבן) מהקפל הדלקתי וייתכן גם שהבוהן תהיה חמה למגע, הטיפול יהיה באמצעות אנטיביוטיקה מקומית/סיסטמית ולעיתים התערבות כירורגית ראשונית. במצב של כאב כרוני המקשה על הליכה ונעילת נעליים והיווצרות בולטת של "בשר פראי" המכסה חלק מפלטת הציפורן הטיפול יהיה התערבות כירורגית הכוללת הסרת חלק מהציפורן וצריבת השורש. קפל העור מתעבה באופן קבוע (Hypertrophy) ובמידה והמצב לא מטופל, הזיהום עלול להעמיק לעצם (Osteomyelitis), במיוחד אצל חולי סוכרת.
הטיפול השמרני מתאים בעיקר למצב של דלקת קלה או כשלב ביניים לפני ניתוח במקרים דלקתיים מאוד. המטרה היא להפחית את הלחץ ולהרחיק את שולי הציפורן מהעור הפצוע.
השריות במים פושרים עם סבון אנטיספטי או מלח אנגלי (Epsom salt) במשך 15–20 דקות, 2–3 פעמים ביום. המים מרככים את העור ואת הציפורן, ומסייעים בניקוז הפרשות.
הנחת פיסת צמר גפן קטנה או חוט דנטלי מתחת לשולי הציפורן שחודרת לעור. המטרה היא "להרים" את קצה הציפורן מעל לרקמה הרכה ולאפשר לה לצמוח מעבר לקפל העור מבלי לפצוע אותו. יש להחליף את הפתיל מדי יום ולמרוח עליו משחה אנטיספטית.
שימוש בסרט הדבקה רפואי (פלסטר) המודבק לצד הבוהן המודלק ונמשך לכיוון השני. טכניקה זו מושכת את העור הצידי הרחק מהציפורן, ובכך מפחיתה את הלחץ המכני ומקלה על הכאב באופן מיידי.
שיטה מתקדמת המבוצעת לרוב על ידי פודיאטרים, בדומה ליישור שיניים, נעשית על ידי הדבקה על הציפורן סד מתכתי או פלסטי קטן המפעיל כוח קפיצי עדין. הכוח מושך את שולי הציפורן כלפי מעלה ומונע מהם להתעגל פנימה לתוך הבשר. זהו פתרון יעיל למי שרוצה להימנע מניתוח וסובל מציפורניים קמורות.קובץ:Nagelspange.jpgשימוש בסד להרמת הציפורן
אנטיביוטיקה מקומית הכוללת משחות (כמו סינטומיצין או פוסידין) למניעת זיהום. אנטיביוטיקה סיסטמית תינתן רק במקרים של זיהום משמעותי, חום, או כאשר המטופל סובל מסוכרת או דיכוי חיסוני. אנטיביוטיקה לבדה לא תפתור את הבעיה אם הגורם המכני (קצה הציפורן) נותר בתוך הבשר.
הטיפול הכירורגי בציפורן חודרנית מתבצע בדרך כלל במרפאה תחת הרדמה מקומית, ואינו דורש אשפוז.
השלב הראשון הוא חסימה עצבית של הבוהן. מזריקים חומר אלחוש (לרוב לידוקאין) לבסיס הבוהן משני צדיה. לאחר מספר דקות הבוהן רדומה לחלוטין, מה שמאפשר לבצע את הפרוצדורה ללא כל כאב למטופל. בשיטה הנפוצה (PNA) במקום לעקור את כל הציפורן (פעולה שכמעט ואינה מבוצעת כיום בשל אחוזי חזרה גבוהים וכאב מיותר), המנתח מסיר רק את ה"פס" הצידי שחודר לבשר (כ-2–4 מ"מ מרוחב הציפורן). המנתח גוזר את הציפורן לכל אורכה, מהקצה החופשי ועד מתחת לקפל העור האחורי, ושולף את החלק החודרני מהשורש.
הסרת הציפורן בלבד אינה מספיקה משום שללא טיפול בשורש, הציפורן תצמח שוב באותו מסלול חודרני. כדי למנוע זאת, מבצעים "מטריקסקטומיה" – הרס סלקטיבי של תאי המטריקס (התאים שאחראים על צמיחת הציפורן) באותו צד ספציפי. הטיפול נעשה באמצעות צריבה. לרוב הצריבה תהיה כימית ותיעשה באמצעות פנול, אחר הסרת קטע הציפורן, מורחים פנול על השורש למשך כדקה. הכימיקל גורם לכווייה מבוקרת שמונעת מהחלק הזה של הציפורן לצמוח שוב לעולם. אחוזי ההצלחה (אי-חזרה) עומדים על מעל 95%. לעיתים נעשה שימוש בחומצה טריכלורואצטית הנחשבת לפחות רעילה לרקמות מסביב. טיפול אפשרי נוסף הוא בלייזר שהורס את השורש באמצעות חום.
במקרים שבהם הבעיה אינה בציפורן אלא בעודף בשר מסביב לה (כפי שקורה לעיתים במצבים כרוניים קשים), המנתח מסיר חלק מהעור בצדי הבוהן כדי שהציפורן לא "תיקבר" תחתיו. בשיטה זו לא נוגעים בציפורן עצמה, והתוצאות האסתטיות והתפקודיות נחשבות למצוינות לטווח ארוך.
למרות שציפורן חודרנית נתפסת לעיתים כמטרד בלבד, הזנחה שלה עלולה להוביל לסיבוכים רפואיים משמעותיים:
צלוליטיס (Cellulitis): התפשטות הזיהום מהבוהן אל כף הרגל והשוק. זהו זיהום עורי נרחב הדורש טיפול אנטיביוטי דחוף.
אוסטאומיאליטיס (Osteomyelitis): זיהום של עצם הבוהן הנמצאת מתחת לציפורן. זהו סיבוך חמור שעלול להוביל לצורך בניתוח מורכב או אפילו קטיעה.
סיכון מוגבר בחולי סוכרת: עבור חולי סוכרת או אנשים עם מחלות כלי דם היקפיות (PVD), ציפורן חודרנית קטנה עלולה להפוך לכיב (Ulcer) שאינו מתרפא עקב אספקת דם לקויה, מה שמהווה גורם מרכזי לקטיעות גפיים.
