פעולות נוספות
| פוטומונטז' של צ'אנגצ'ון | |
| פוטומונטז' של צ'אנגצ'ון | |
| מדינה | הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| מחוז | ג'ילין |
| ראש העיר | שימוש בתבנית סי עבור "顾刚" אך ערך זה לא קיים בשפה זוגוּ גָאנְג (顾刚) |
| תאריך ייסוד | 1889 |
| שטח | 24,734 קמ"ר |
| גובה | 222 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בתת-המחוז העירוני | 9,066,906[1] (2020) |
| ‑ במטרופולין | 5,539,649 (2020) |
| ‑ צפיפות | 366.6 נפש לקמ"ר (2020) |
| קואורדינטות |
43°54′N 125°12′E / 43.900°N 125.200°E{{#coordinates:43|54|N|125|12|E|type:city|| |primary |name= }} |
| אזור זמן | UTC +8 |
| אתר צ'אנגצ'ון | |
|
(למפת הרפובליקה העממית של סין רגילה) קובץ:Location of Changchun Prefecture within Jilin (China).png מיקומה של צ'אנגצ'ון במחוז ג'ילין | |
צָ'אנְגְצ'וּן (בסינית מפושטת: 长春; בסינית מסורתית: 長春; בפין-יין: Chángchūn; מילולית: "אביב ארוך") היא תת-מחוז עירוני, עיר הבירה והעיר המאוכלסת ביותר במחוז ג'ילין שבצפון-מזרח הרפובליקה העממית של סין. על פי מפקד האוכלוסין משנת 2020, אוכלוסיית תת-המחוז העירוני מנתה כ-9.067 מיליון תושבים, מתוכם כ-5.54 מיליון בשבעת הרבעים[1].
גאוגרפיה עריכה
תת-המחוז העירוני צ'אנגצ'ון משתרע על פני 24,734 קמ"ר במערב מחוז ג'ילין וגובל בנציבויות העירוניות ג'ילין מדרום-מזרח, סְה-פִּינְג (אנ') מדרום-מערב, סוֹנְגְיְוֵּ'אן (אנ') מצפון-מערב ובמחוז חיילונגג'יאנג מצפון-מזרח. צ'אנגצ'ון שוכנת בחלק המרכזי של מישור צפון-מזרח סין, בגובה 222 מטרים מעל פני הים, כ-860 ק"מ צפון-מזרחית לבייג'ינג בירת סין. בחלק המזרחי של העיר, שוכן אזור קטן של הרים נמוכים, כאשר הר לָאוֹדָאוֹדוֹנְג, שגובהו 711 מטרים, הוא הגבוה ביותר. העיר ממוקמת גם בנקודת ההצטלבות של "גשר אירופה-אסיה" השלישי בכיוון מזרח-מערב.[דרוש מקור] נהר יִיטוֹנְג, יובל קטן של נהר סוֹנְגְחְווָה (אנ'), זורם דרך העיר עצמה.
היסטוריה עריכה
צ'אנגצ'ון נוסדה בהוראת צו של הקיסר ג'יאג'ינג משושלת מינג ששלט בסין במאה ה-16, כדי שתשמש תחנת מסחר וכפר באזור הספר הצפוני של סין. בסוף המאה ה-18 החלו להתיישב באזור איכרים שהיגרו מהאזורים הצפופים של שאנדונג וחביי. האוכלוסייה גדלה וב-1889 צ'אנגצ'ון קיבלה מעמד של עיר.
בסוף המאה ה-19 האימפריה הרוסית, שהאזור בו נמצאת צ'אנגצ'ון היה בתחום ההשפעה שלה בסין, בנתה מסילת רכבת שקישרה בין חרבין ופורט ארתור שהייתה לה תחנה בתחומי הרובע קוואנצ'נג שבצ'אנגצ'ון. בעקבות ניצחון האימפריה היפנית במלחמת רוסיה–יפן (1904-1905), תחום ההשפעה היפני בסין התרחב עד אזור צ'אנגצ'ון. היפנים זיהו את הפוטנציאל הטמון בצ'אנגצ'ון, ששכנה באזור בין רוסיה סין ויפן, וב-1907 קנו ללא ידיעת הממשלה הסינית אדמות בעיר והקימו בה תחנת רכבת גדולה.
היפנים לא עצרו בכך ובעשורים שלאחר מכן הם השקיעו סכומי עתק בפיתוח העיר במטרה שתשמש בסיס ליפנים כשיכבשו את האזור בעתיד, וכן כדי ליצור בסיס יפני שירתיע את הרוסים. העיר הפכה למרכז רכבות אזורי, נבנו בה בסיסים צבאיים ענקיים והיפנים השתמשו בה כדי להדגים את פאר האדריכלות היפנית ולהחדיר את התרבות היפנית לאזור. העיר גדלה באופן משמעותי והפכה לאחת הערים החשובות באזור.
ב-10 במרץ 1932 הוקמה בתחומי מנצ'וריה, מנצ'וקוו, מדינת חסות של יפן שתפקדה בפועל כממשלת בובות יפנית, וצ'אנגצ'ון הפכה לבירתה. ב-13 במרץ שם העיר שונה ל"שִׂינְגִ'ינְג" (新京), שמשמעותו היא "עיר בירה חדשה". בניגוד לאוכלוסייה המקומית שדוכאה באופן בוטה על ידי השלטון היפני, שינג'ינג המשיכה ופרחה בתקופת מנצ'וקוו. העיר התרחבה, כמו גם כלכלתה, והיא הייתה המושב של גופים חשובים בנמצ'קוו, כמו צבא קוואנטונג. היפנים המשיכו להשקיע רבות בעיר ופיתחו אותה בהתאם לגישת עיר גנים שהייתה נפוצה אז בחלקים אחרים של העולם.
בהמשך שנות ה-30 ובתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20 היפנים עבדו על תוכניות לבניית ערי לוויין מסביב לעיר במטרה להפוך אותה למטרופולין ענק, אולם הביצוע של התוכניות התעכב בעקבות השפעות מלחמת העולם השנייה.
ב-20 באוגוסט 1945 הצבא האדום כבש את העיר מידי היפנים ושמה חזר להיות צ'אנגצ'ון. לאחר שהסובייטים עזבו ב-1946 כוחות הקוומינטנג השתלטו על העיר במסגרת מלחמת האזרחים הסינית. לאחר מצור של מספר חודשים העיר נפלה ב-1948 לידי צבא השחרור העממי. במהלך המצור מאות אלפים מתושבי העיר מתו לאחר שגוועו ברעב.
ב-1954 צ'אנגצ'ון הפכה לבירת מחוז ג'ילין, במקום העיר ג'ילין. במקביל החלה להתפתח בעיר תעשיית ייצור כלי רכב, שהפכה למוקד הכלכלה של צ'אנגצ'ון.
כלכלה עריכה
צ'אנגצ'ון היא מרכז תעשיית הרכב בסין והיא מכונה לעיתים "דטרויט של סין". העיר היא גם הבסיס של תאגיד FAW, יצרן הרכב הגדול ביותר בסין. בין הענפים המשמעותיים האחרים מלבד תעשיית הרכב ניתן למנות את עיבוד המוצרים החקלאיים מהאזור וייצור חומרי בניין.
חלוקה מנהלית עריכה
תת-המחוז העירוני צ'אנגצ'ון מחולק לשבעה רבעים, אזור פיתוח כלכלי וטכנולוגי אחד, שלוש נפות עירוניות ונפה אחת:
| מפה | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| ||||||
| שם | סינית | פין-יין | אוכלוסייה (מפקד 2020)[1] | שטח | צפיפות | |
| רובע נָאנְגְווָאן | 南关区 | Nánguān Qū | 1,066,422 | 529.7 | 2,013 | |
| רובע קְווָאנְצֶ'נְג | 宽城区 | Kuānchéng Qū | 856,177 | 941.5 | 909.3 | |
| רובע צָ'אוֹיָאנְג | 朝阳区 | Cháoyáng Qū | 1,074,628 | 286.7 | 3,748 | |
| רובע אֶרְדָאוֹ | 二道区 | Èrdào Qū | 559,966 | 492.6 | 1,137 | |
| רובע לוּיְוָ'אן | 绿园区 | Lùyuán Qū | 1,032,897 | 320.1 | 3,227 | |
| רובע שׁווָאנְגְיָאנְג | 双阳区 | Shuāngyáng Qū | 335,723 | 1,678 | 200.1 | |
| רובע גְ'יוּטָאי | 九台区 | Jiŭtái Qū | 613,836 | 3,368 | 182.2 | |
| נפת נוֹנְג-'אָן | 农安县 | Nóng'ān Xiàn | 763,983 | 5,239 | 145.8 | |
| הנפה העירונית יוּ'שׁוּ | 榆树市 | Yúshù Shì | 836,098 | 4,749 | 176.1 | |
| הנפה העירונית דֶחְווֵי | 德惠市 | Déhuì Shì | 635,476 | 2,984 | 213 | |
| הנפה העירונית גוֹנְגְג'וּלִינְג[א] | 公主岭市 | Gōngzhŭlĭng Shì | 862,313 | 4,145 | 208 | |
בנוסף, בתת-המחוז העירוני נמצא גם אזור הפיתוח הכלכלי והטכנולוגי צ'אנגצ'ון (长春经济技术开发区/Chǎngchūn Jīngjì Jìshù Kāifāqū), שבו התגוררו 429,387 תושבים לפי מפקד האוכלוסין משנת 2020.
חינוך עריכה
בעיר נמצאות מספר אוניברסיטאות, בהן אוניברסיטת ג'ילין, אוניברסיטת צ'אנגצ'ון ואוניברסיטת צ'אנגצ'ון למדע וטכנולוגיה.
תחבורה עריכה
במרחק של כ-30 קילומטרים צפון-מזרחית למרכז העירוני של צ'אנגצ'ון נמצא נמל התעופה הבינלאומי צ'אנגצ'ון לונגג'יה, המציע טיסות למגוון יעדים מרכזיים ברחבי הרפובליקה העממית של סין, כמו גם בקוריאה הדרומית וטאיוואן.
מהעיר יוצאות רכבות לערים רבות בצפון-מזרח סין, בהן ג'ילין, חרבין, שניאנג ודאליין, כמו גם לערים מרכזיות בשאר חלקי סין, בהן הבירה בייג'ינג, שאנגחאי וגואנגג'ואו.
ערים תאומות עריכה
לצ'אנגצ'ון 20 ערים תאומות[2]:
- יפן סנדאי, מיאגי, יפן (מ־20 באוקטובר 1980)
- סרביה נובי סאד, סרביה (מ־10 בנובמבר 1981)
- רוסיה אולן-אודה, בוריאטיה, רוסיה (מ־27 בספטמבר 2000)
- בלארוס מינסק, בלארוס (מ־18 במאי 1992)
- מקסיקו טיחואנה, באחה קליפורניה, מקסיקו (מ־1 באפריל 2009)
- תאילנד פרצ'ינבורי (אנ'), מחוז פרצ'ינבורי, תאילנד (מ־22 בספטמבר 2011)
- צרפת מונטריי, איל-דה-פרנס, צרפת (מ־6 במאי 2008)
- שוודיה מורה (אנ'), שוודיה (מ־1 בינואר 2005)
- ארצות הברית ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית (מ־2 ביוני 1994)
- אוסטרליה וורנמבול, ויקטוריה, אוסטרליה (מ־16 בנובמבר 2013)
- סלובקיה ז'ילינה, סלובקיה (מ־23 באוקטובר 1992)
- קוריאה הצפונית צ'ונגג'ין, צפון האמגיונג, קוריאה הצפונית (מ־25 באוקטובר 2003)
- גרמניה וולפסבורג, סקסוניה התחתונה, גרמניה (מ־12 ביוני 2006)
- ניו זילנד מסטרטון (אנ'), ולינגטון, ניו זילנד (מ־6 בנובמבר 1996)
- רוסיה קרסנויארסק, קרסנויארסק, רוסיה (מ־1 בדצמבר 2014)
- קוריאה הדרומית אולסן, קוריאה הדרומית (מ־15 במרץ 1994)
- אנגליה ברמינגהאם, מערב המידלנדס, אנגליה (מ־7 ביולי 1983)
- קנדה וינדזור, אונטריו, קנדה (מ־25 באוגוסט 1992)
- בולגריה פלובדיב, בולגריה (מ־11 בנובמבר 2011)
- דנמרק יירינג (אנ'), דנמרק (מ־17 בנובמבר 2017)
קישורים חיצוניים עריכה
שגיאת לואה: too many expensive function calls.
- שגיאת לואה: too many expensive function calls.
- שגיאת לואה: too many expensive function calls.צ'אנגצ'ון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ביאורים עריכה
שגיאת לואה: too many expensive function calls.
- ^ גונגג'ולינג נמצאת מבחינה מנהלית בשטח השיפוט של צ'אנגצ'ון מאמצע שנת 2020. עד אז, הנפה העירונית השתייכה לנציבות העירונית סה-פינג.
הערות שוליים עריכה
שגיאת לואה: too many expensive function calls.
שגיאת לואה: too many expensive function calls.