Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

פרנץ לכנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרנץ לכנר
פרופיל ב-IMDb

פרנץ פאול לַכנֶרגרמנית: Franz Paul Lachner;‏ 2 באפריל 180320 בינואר 1890) היה מלחין ומנצח גרמני.

ביוגרפיה עריכה

לכנר נולד בריין למשפחה מוזיקלית (אחיו, איגנץ, תאודור ווינצנץ היו גם הם למוזיקאים). הוא למד מוזיקה אצל סימון זכטר ומקסימיליאן שטדלר. הוא ניצח על תזמורת תיאטרון אם קרנטנרטור בווינה לפני שהיה לאישיות חשובה בחיי המוזיקה של מינכן, שם ניצח משנות ה-30' של המאה ה-19 בבית האופרה, בקונצרטים ובפסטיבלים שונים. הקריירה שלו הסתיימה באופן פתאומי בשנת 1864 כשתלמידו של ריכרד וגנר, הנס פון בילו, תפס את מקומו ודחק אותו החוצה. לכנר נשאר במשרתו באופן רשמי, בחופשה מתמשכת, עד שפג תוקף החוזה שלו.

יצירותיו עריכה

לכנר היה מלחין פורה וידוע-שם בתקופתו, אף כי איננו נחשב למלחין גדול. יצירתו, שהושפעה מבטהובן ומידידו שוברט, נחשבת לנאותה ומקצועית, אבל עם השנים נשכחה וכיום אך מעטים מכירים אותה. בין הגדולות בהצלחותיו היו האופרה "קתרינה קורנארו" (1841), רקוויאם ושבע סוויטות תזמורתיות (1881). הסונאטות שלו לעוגב (אופוס 175, 176 ו-177), כמו גם המוזיקה הקאמרית שלו, בייחוד המוזיקה לכלי נשיפה מעץ, הן אולי היצירות הנהנות כיום ממרב תשומת הלב, אם כי רביעיות המיתרים שלו ואחדות משמונה הסימפוניות זוכות לביצוע ולהקלטות. שיריו, שכמה מהם כתובים לטקסטים ששוברט השתמש בהם לשיריו, תרמו להתפתחות הליד הגרמני.

לקראת ביצועי "מדיאה" של כרוביני בפרנקפורט, בשנת 1855, חיבר לכנר רצ'יטאטיב במקום הדיאלוג המדובר המקורי, וגרסה זו, בתרגום לאיטלקית, שימשה ברבות מן ההפקות המחודשות וההקלטות של אופרה זו במאה ה-20.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|פרנץ לכנר]] בוויקישיתוף