Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

פציעה מוסרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות

פציעה מוסרית (moral injury=MI) היא פגיעה בעולמו המוסרי והערכי של אדם בעקבות מעשה שהוא או אחרים ביצעו ושנתפס בעיניו כחריגה ממה שהוא תופס כמוסרי.[1][2] פציעה מוסרית יוצרת תחושה עמוקה של אשמה ובושה, בלבול מוסרי וניכור חברתי.[3] במקרים מסוימים היא גורמת לתחושה של בגידה וכעס כלפי עמיתים, מפקדים, הארגון, המערכת הפוליטית או החברה בכללותה. היא עלולה לערער את תחושת הוודאות בנוגע למה מוסרי ומה בלתי מוסרי.[4] לפציעה מוסרית עלולות להיות תוצאות שליליות כמו פגיעה עצמית, ניסיונות התאבדות, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), שימוש בסמים ודיכאון. במקרים מסוימים, למרות השפעותיה הקשות, פציעה מוסרית יכולה גם להוות כוח מניע לצמיחה אישית והתפתחות מוסרית.[5]

פגיעה מוסרית נחקרת לרוב בהקשר של אנשי צבא אך המונח משמש גם לתיאור מצבים של אנשים שהיו מעורבים בתאונות, של נפגעי אונס או התעללות ושל אנשי צוות רפואי שפעלו בקו החזית במהלך מגפת הקורונה ונאלצו להתמודד עם מצבי דחק קיצוניים שבהם לא יכלו לספק טיפול ברמה שראו כראויה.[6]

הגדרה עריכה

פציעה מוסרית מוגדרת כמצוקה רגשית, פסיכולוגית, התנהגותית, רוחנית וחברתית ארוכת טווח, המלווה בירידה בתפקוד. היא נגרמת כשאדם נחשף, עד או אינו מסוגל למנוע אירועים טראומטיים המפרים את ערכיו ואמונותיו המוסריות, או כשהוא חש נבגד על ידי מישהו שהוא בוטח בו. המצוקה עלולה להתרחש גם בגלל אי־פעולה, כלומר שהמעשה המוסרי שהיה אמור להיעשות, לא נעשה.[7]

אירועים אלו מכונים "אירועי פגיעה מוסרית פוטנציאליים"(PMIEs=Potentially Morally Injurious Events)[5]. הם מוגדרים כאירועים שבהם אדם מבצע מעשים המנוגדים לערכיו המוסריים, נכשל במניעתם, או היה עד למעשים המפרים אמונות מוסריות עמוקות שלו". PMIEs יכולים להיות מבוצעים על ידי האדם עצמו (PMIE-Self), עדות ל-PMIEs שבוצעו על ידי אחרים (PMIE-Others), או PMIEs הנובעים מתחושת בגידה נתפסת על ידי אחרים (PMIE-Betrayal).[8] לא כל מי שנחשף ל-PMIEs יפתח פציעה מוסרית. אבחנת פציעה מוסרית ניתנת כאשר החשיפה ל-PMIEs גורמת לתגובות רגשיות שליליות המאפיינות אותה.[9]

ההגדרה הנפוצה למושג פציעה מוסרית, שמבוססת בעיקר על עבודותיהם של הפסיכיאטר ג'ונתן שיי וברט ליץ היא "עלבון עמוק ומתמשך למצפונו של אדם, הנגרם על ידי ביצוע או עדות ישירה לפגיעה באדם אחר במצב לחץ גבוה".[10] [דרוש מקור][מפני ש...]

שיי הבחין שההגדרה של הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לא מתאימה במדויק לפסיכופתולוגיה של ותיקי מלחמת וייטנאם בהם טיפל, ולהשפעותיה המזיקות. הוא טבע יחד עם עמיתיו את המונח "פציעה מוסרית" כדי לתאר חוויות שבהן מי שמחזיק בסמכות לגיטימית בגד במה שנכון מוסרית, במצב של סיכון גבוה, בין אם על ידי אדם בעל סמכות לגיטימית או על ידי האדם עצמו.[11]

המושג "פציעה מוסרית" מדגיש את ההיבטים הפסיכולוגיים, החברתיים, התרבותיים והרוחניים של הטראומה. לפי המרכז הבינלאומי לפציעה מוסרית, היא "כוללת תחושת שבר עמוקה של האמון בעצמנו, במנהיגים שלנו, בממשלות ובמוסדות, לפעול בדרכים צודקות ומוסריות". בנוסף היא מאופיינת בחוויה של "רגשות מוסריים שליליים מתמשכים ומעמיקים – אשמה, בושה, בוז וכעס – הנובעים מבגידה, הפרה או דיכוי של ערכים מוסריים אישיים או משותפים המושרשים עמוק."[12] שלא כמו בפסיכופתולוגיה, פציעה מוסרית היא תגובה אנושית נורמלית לאירוע טראומטי לא נורמלי.[1][13]

המחלקה לענייני חיילים משוחררים של ארצות הברית, אמצה את המושג כדי לתאר את חוויותיהם של יוצאי צבא אשר נטלו חלק בזמן מלחמה במעשים אשר סתרו את אמונותיהם וערכיהם המוסריים, או היו עדים למעשים כאלה.[14] בקרב מומחי בריאות, המושג "פציעה מוסרית" מתייחס למצוקה מוסרית שלא טופלה, דבר העלול להוביל להתפתחות של קונפליקט פנימי משמעותי. קונפליקט מעין זה עלול לגבור על תחושותיו של אדם באשר לטוּב בעולם.

בין החוקרים קיימת מחלוקת בנוגע לשאלה האם מצוקה מוסרית ופציעה מוסרית מובחנות מהותית או האם מדובר במושגים הנבדלים בעוצמה, הנמצאים על רצף.[15] ספייטס וקאלאווי, מחברי הספר "הספקטרום של פציעה מוסרית: מקונפליקט לריפוי בקונטקסט אינדיבידואלי ותרבותי" מדגישים שפציעה מוסרית נמצאת על רצף. היא משתנה באופייה בין אדם לאדם ונעה בין סימפטומים חמורים יותר ופחות. הם מציעים הבחנה בין שלבים שונים על הרצף: קונפליקט מוסרי, מתח מוסרי, מצוקה מוסרית ופציעה מוסרית. גם בתוך הקטגוריה של פציעה מוסרית יש טווח של מידת קושי - חריפה, כרונית או חבויה.

החוקרים מבחינים בין פציעה מוסרית "מתגלה" שנחשפת בדיעבד, לבין פציעה מוסרית "מתפרצת", שהיא תוצאה של אירוע נקודתי שבו הפציעה המוסרית היא כה מובהקת ומיידית, עד שהסימפטומים מתחילים מיד. הם כותבים בספרם גם על "פציעה מוסרית קולקטיבית", שנגרמת בעקבות מאורעות בהיסטוריה של קבוצה חברתית מסוימת. היא עלולה להוביל לשחיקה של הקשרים הקהילתיים בעקבות תחושת חוסר אונים ואובדן אמון, ירידה בהשתתפות האזרחית בגלל אפתיה וחוויה של היעדר משמעות משותפת ואי־שקט חברתי שמוביל לשסעים ולקונפליקטים.[7]

פציעה מוסרית לעומת פוסט טראומה עריכה

פוסט-טראומה (PTSD) ופציעה מוסרית גורמות שתיהן לכאב רגשי עז. שתיהן עשויות לכלול מצבים שעלולים להיות טראומטיים ומלחיצים שבהם חיים בסכנה. שתיהן יכולות להתבטא בחוויה מחודשת ושתיהן יכולות לכלול הימנעות או תחושת קהות.

ההבדלים במאפיינים הם שבפציעה מוסרית התחושה היא של סערה פנימית ופער בין אמונה למעשה בעוד שב-PTSD קיימת תגובת פחד נרחבת ומוכללת יתר על המידה. פציעה מוסרית לעומת זאת קשורה בעיקר לתחושות של בושה, אשמה או כעס. היא מתרחשת כאשר אנשים חשים כי הם או אחרים פעלו בניגוד לערכים המוסריים העמוקים שלהם. הדבר קורה לעיתים קרובות בסביבות רוויות לחץ בהם אנשים עלולים להיות עדים למעשים פוגעניים או לקחת בהם חלק. PTSD לעומת זאת קשורה בעיקר לתחושות אימה פחד וחרדה. הטראומה מתרחשת כאשר אנשים חשים חסרי אונים או מפוחדים מאוד במצבי סכנת חיים. בפציעה מוסרית לעומת זאת לא מדובר בהכרח באירוע הכרוך בסכנה. אובדת בו תחושת האמון ואילו בפוסט טראומה אובדת תחושת הביטחון. בפציעה מוסרית אין עוררות עוררות יתר או פלאשבקים בעוד שב-PTSD היא קיימת. ב-PTSD האלימות היא מבחוץ כלפי האדם ואילו בפציעה מוסרית האדם מפנה אלימות כלפי חוץ.[16][5][17]

פציעה מוסרית ו-PTSD יכולים להופיע יחד, אך הטיפול בהם שונה. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) משמש לטיפול בפוסט-טראומה, בעוד שהתמודדות עם פציעה מוסרית דורשת התערבויות שממוקדות בתיקון מוסרי, תהליך סליחה עצמית ושיקום תחושת היושרה האישית של האדם. קיימת חפיפה משמעותית בין פציעה מוסרית לבין הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) ודיכאון.[18] ישנם אנשים שסובלים גם מפוסט-טראומה וגם מפציעה מוסרית, במיוחד באזורי מלחמה. בדרך כלל מדובר בטיפול שונה: הטיפול בפוסט-טראומה מתמקד בהתמודדות עם זיכרונות מפחידים ובהחייאתם, בעוד שהטיפול בפציעה מוסרית עוסק בריפוי הפגיעה המוסרית והערכית שנגרמה על ידי הטראומה.[19]

היסטורית התפתחות המושג עריכה

בשנת 1984 טבע הפילוסוף אנדרו ג'מטון לראשונה את המושג "מצוקה מוסרית", בספרו העוסק בסוגיות סיעודיות Nursing Practice – The Ethical Issues, על מנת לתאר את הקונפליקטים הפסיכולוגיים שאחים ואחיות חווים כשהם ניצבים מול "דילמות אתיות". הוא כתב ש"מצוקה מוסרית נוצרת כאשר האדם יודע מה עליו לעשות, אבל אילוצים מוסדיים הופכים את המעשה הנכון לכמעט בלתי אפשרי לביצוע".[20]

בשנות ה-90 טבעו הפסיכיאטר ג'ונתן שיי (אנ') ועמיתיו את המושג "פציעה מוסרית", בהתבסס על עדויות רבות של מטופליו של שיי אשר היו חיילים בשירות פעיל או בעברם. מטופלים אלה תארו תחושות עוול הנובעות מחשיפה לאירועים שעמדו בסתירה לעמדותיהם המוסריות. שיי כלל שלושה מרכיבים שיוצרים פציעה מוסרית - 1. יש בגידה במה שנכון מוסרית 2. מצד אדם בעל סמכות לגיטימית 3. במצב סיכון גבוה. בשנת 2002 הגדיר שיי את פציעה מוסרית ככזו הנובעת מ"בגידה במה שנכון" במצב של סיכון גבוה, מצד אדם המחזיק בכוח.[21][22][23][24]

בשנת 2009, הציעו ברט ליץ ועמיתיו הגדרה שונה למושג, כיוון שאבחנות מתחום בריאות הנפש כגון הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לא יכלו להתמודד עם הסבל המוסרי שחוו חיילים לאחר חזרתם מהמלחמה. ברט ליץ ועמיתיו הציעו הגדרה מורחבת למונח: "ביצוע, אי מניעה, או הימצאות עד, למעשים הסותרים אמונות וערכים מוסריים עמוקים עלול להיות הרסני בטווח ארוך מבחינה רגשית, פסיכולוגית, התנהגותית, רוחנית וחברתית"[3]. בשונה מ-PTSD שבו האירוע המחולל (קריטריון A) הוא אירוע מסכן חיים, והנפגעים חווים תסמינים הקשורים לפחד (למשל פלאשבקים ודריכות מתמשכת), הרי שבפציעה מוסרית האירוע המחולל הוא פגיעה בקוד המוסרי של האדם, והתסמינים קשורים לאשמה, בושה, כעס ותיעוב, וקשה הרבה יותר לאבחן אותם משום שהם פחות ניכרים כלפי חוץ.[25] ליץ מצא כי הבושה שחש אדם בעקבות פציעה מוסרית עשויה לנבא תסמינים אחרים של פוסט-טראומה,[26] כמו חרדה, דיכאון, חוסר שינה, שימוש לרעה בחומרים ממכרים, סיוטים ואובדנות.

שיי המשיך לראות את לב המושג "פגיעה מוסרית" כבגידה במה שנכון על ידי דמות סמכותית, ובשנת 2014 כתב שיי את הספר "אכילס בווייטנאם" שעוסק בתחושת הבגידה שחשו לוחמים אמריקאים כשראו מפקדים עליהם סמכו עושים מעשים לא מוסריים.[9][27] עם זאת, חוקרים אחרים הרחיבו את המושג על מנת לכלול בו את הייסורים הנגרמים מ"ביצוע או כישלון למנוע או היות עד למעשים המפרים אמונות מוסריות עמוקות״, כלומר מצב בו חיילים בוגדים בעצמם בבצעם מעשים מזיקים. התנהגויות אלימות המעוררות את הפציעה מתקיימות בדרך כלל במסגרת צבאית המתאפיינת בתחושה של דה-אינדיבידואציה - הפחתה בתחושת האינדיבידואליות לטובת היטמעות בתוך רגרסיה קבוצתית סוחפת (תופעת העדר).[28]

ב-2011, על רקע חוסר היכולת של אבחנות קיימות לתת מענה טיפולי לחרדה הנובעת מפציעה מוסרית, החל עולם המחקר לעסוק ב'קונפליקט המוסרי' בקרב יוצאי צבא.[29]

נכון ל-2017, טרם נערכו סקירות שיטתיות או מטה-אנליזות על מושג הפציעה המוסרית. אם כי קיימת סקירת ספרות בהקשר של ההגדרות השונות של המושג וכן סקירות על האופן שבו מתפתחת פציעה מוסרית והגורמים המעורבים בכך.[30][31]

בשנת 2019, חוקרים סקרו ספרות קיימת וידע מצטבר של מומחים כדי לגבש רשימה של אירועים היכולים לעורר מצוקה מוסרית בקרב אוכלוסיות נוספות, מחוץ לצבא, בעוצמה התואמת את זו של פציעה מוסרית. בין הדוגמאות נכללים גרימת תאונת דרכים או חוויית תקיפה מינית.[32][33] לודמילה פרסלובה טענה כי פציעה מוסרית עשויה להסביר מגפת התפטרויות ומצוקה של עובדים, טוב יותר מאשר שחיקה והציעה התערבויות ברמת הארגון.[34][35]

בשנת 2022, חוקרים זיהו קשרים בין פציעה מוסרית לבין הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (CPTSD).[36] מאפייניה של CPTSD כוללים שלוש קבוצות תסמינים נוספות המבדילות אותה מ־PTSD: שיבוש רגשי, קשיים בין-אישיים ותפיסת עצמי שלילית סביב תחושות של חוסר ערך, כישלון, אשמה או בושה.[37] יוצאי צבא עם CPTSD אפשרית דיווחו על פציעה מוסרית חמורה יותר הקשורה למעשים שביצעו או לבגידה, בהשוואה ליוצאי צבא עם PTSD רגילה או ללא PTSD – ממצאים שמצביעים על הרלוונטיות המיוחדת של פציעה מוסרית בקרב יוצאי צבא עם CPTSD.[38]

ההיבט הפסיכולוגי עריכה

ליץ ואחרים[3] התמקדו בהיבטים הקוגניטיביים, ההתנהגותיים והרגשיים של הפציעה המוסרית. הם סבורים כי דיסוננס קוגניטיבי מתרחש לאחר שהאדם תופס כי בוצעה הפרה מוסרית, מה שמוביל את האדם להאשים את עצמו, להכליל את תחושת האשמה לכל תחומי החיים, ולתפוס את הסיבה כבלתי ניתנת לשינוי לאורך זמן. בעקבות זאת מופיעות תחושות של בושה, אשמה או חרדה, אשר גורמות לאדם להסתגר ולהתנתק מסביבתו.[19] התוצאה היא עלייה בסיכון לאובדנות, עקב מצב רוח ירוד (אובדן תחושת ערך ומשמעות), התנהגויות של פגיעה עצמית ופגיעה ביכולת התפקוד.[19] חוויה נוספת של היות האדם נבגד קשורה לפגיעה מוסרית חמורה שבוצעה על ידי דמות סמכותית ומהימנה.[39]

בבסיס החוויה קיים דיסוננס בין המוסר של הפרט לבין התנהגותו בפועל בתגובה לאירוע. לעיתים קרובות, ככל שהדיסוננס הזה לא מקבל התייחסות, הוא מעמיק בשנים שלאחר האירוע, עד כדי שיבוש זהותו של היחיד.[40]

גורמי סיכון פסיכולוגיים אשר מגבירים את הנטייה לפציעה מוסרית כוללים נטייה לנוירוטיות ולבושה. לעומת זאת, גורמי הגנה מפני פציעה מוסרית כוללים הערכה עצמית גבוהה, תמיכה סלחנית (forgiving supports) ואמונה בהשערת העולם הצודק.[19] גם חוויית השייכות מסייעת להקל על המצוקה הנפשית ועל תחושת האשמה.[41]

תסמינים עריכה

מחקר מקיף שפורסם בשנת 2025 מנתח את ההשפעות השונות של פגיעה מוסרית. נמצא בו כי תסמיני פגיעה מוסרית מתבטאים בשבעה תחומים:[5][17]

רגשיים: אשמה ובושה הן התסמינים הרגשיים השכיחים ביותר. תסמינים נפוצים נוספים כוללים חרטה, גועל עצמי, שנאה עצמית, כעס, זעם ופחד של האדם מהכעס שלו עצמו. חלק מהאנשים מדווחים על אדישות רגשית או שחיקה.

קוגניטיביים: ערעור הזהות האישית הבסיסית, האחר והעולם. ירידה בהערכה עצמית, תחושת חוסר ערך, חוסר מסוגלות, חששנות, תחושה של היות "מזוהם" או "לא אנושי", "לא ראוי". אובדן אמון באנשים, תפיסה שהעולם הוא מקום מסוכן, נורא או מושחת. מחשבות חוזרות ונשנות (רומינציה), אובדן שליטה, קטסטרופיזציה ובלבול, מחשבות מאגיות שהרע שעשית יחזור אליך.

התנהגותיים: התפרצויות כעס. התנהגויות של פגיעה עצמית כמו שימוש באלכוהול וסמים, ניסיונות התאבדות. הימנעות מפעילויות משמעותיות, הזנחה עצמית, התנהגויות מסוכנות או אגרסיביות. התפטרות מעבודה, חוסר יכולת להמשיך לעבוד, או שינוי קריירה.

חברתיים: בידוד חברתי, התרחקות ותחושת בדידות. פגיעה בקשרים עם בני משפחה, חברים ובני זוג. תחושת דחייה וחוסר שייכות.

רוחניים: פגיעה באמונות ואובדן תחושת מטרה בחיים. משבר זהות ותחושה שהמעשים "זיהמו" את זהותו של הנפגע. חיפוש אחר משמעות או אחר סליחה.

פסיכולוגיים: מצוקה נפשית, דיכאון, חרדה, PTSD והתנהגויות טורדניות-כפייתיות. חוסר תקווה, ירידה בשמחת החיים, ומחשבות אובדניות. סיוטים חוזרים ופלאשבקים הקשורים לאירוע.

פיזיים: ירידה משמעותית בבריאות. כולל דופק מוגבר, מתח, הפרעות שינה, מחלות כרוניות, בעיות עור, בחילות, ועוד.

ההיבטים הסוציאליים והתרבותיים עריכה

מחקר שערכה האנתרופולוגית טינה מולנדייק משלב תובנות מתחומי הפסיכולוגיה, הפילוסופיה, התאולוגיה והמדעים החברתיים. מטרתו להגיע להבנה הוליסטית של הפציעה המוסרית לא רק בממד הפסיכולוגי, אלא גם בהיבטים האתיים, הרוחניים/קיומיים, הארגוניים, הפוליטיים והחברתיים שלה. הממצאים הראו שסכסוכים פוליטיים לא פתורים ברמה הפוליטית יוצרים מצבים שיכולים להוביל לפציעה מוסרית של חיילים בשטח. כן נמצא ש"חוויות של בגידה של השלטונות" ו"חיפוש אחר תיקון ועשיית צדק" מצד יוצאי צבא, יכולים להיות חלק מפציעה מוסרית. המחקר גם מראה שפציעה מוסרית עלולה להתרחש אצל יוצאי צבא הן כשקיים גינוי ציבורי כלפיהם והן כשהם הופכים לדמויות מופת הרואיות. מכיוון ששני סוגי ההתייחסות האלה יכולים ליצור תחושה שהחברה מעוותת את החוויה האישית של המלחמה ולכן שניהם עלולים לתת תחושה שנעשה להם עוול.

כיוון שמקורות הפציעה המוסרית מצויים לא רק ביחיד, אלא גם ברמות הארגונית, הפוליטית והחברתית, מולנדייק סבורה כי גם הפתרונות צריכים להימצא במישורים אלה. השלכותיה המעשיות של גישה הוליסטית לפציעה מוסרית כוללות למשל את הצורך ב"שפה מוסרית מפותחת יותר, מסגרת קבלת החלטות המבוסס על עקרונות המסורת של המלחמה הצודקת, יחד עם פרקטיקות של טיהור מוסרי ושילוב מחדש בקהילה."[42][43][44]

החוקרות דפנה-תקוע והראל מתארות "פציעה מוסרית לאומית" המעמיקה את מושג הבגידה לתחושה קולקטיבית של הפקרה ואכזבה מהמדינה והממשלה.[45]

ההיבט הרוחני עריכה

נקשינה ברוק ולטיני מדגישות את הפציעה המוסרית כ "... נפש בייסורים, לא הפרעה פסיכולוגית". פציעה זו מתרחשת כאשר חיילים לשעבר נאבקים בתחושה של אנושיות שאבדה, אחרי שהפרו ערכים מוסריים עמוקים שהחזיקו בהם.[13]

השפעות ארוכות טווח על המצב הנפשי עריכה

פציעה מוסרית מתמשכת עלולה לגרום לבעיות פסיכולוגיות רבות. אנשים המתמודדים עם פציעה מוסרית חווים לעיתים קרובות רגשות עזים של אשמה ובושה. רגשות אלו מקשים על התפקוד היומיומי. הם עלולים להוביל לדיכאון, שימוש בסמים או אלכוהול, ואף למחשבות אובדניות. מחקרים מראים כי יוצאי מלחמה הסובלים מפציעה מוסרית סובלים מדיכאון ושיעורי אובדנות גבוהים יותר. בנוסף, פציעה מוסרית קשורה לתחושת קהות רגשית ולבעיות בקשרים בין־אישיים. אנשים עם פציעה מוסרית נוטים לאבד אמון באחרים ולחוש בודדים. מחקרים מראים כי קבלת סיוע מתאים בשלב מוקדם היא חיונית, ויכולה למנוע הידרדרות למצבים מורכבים יותר כגון פוסט־טראומה מורכבת.

טיפול עריכה

המחקר לגבי האבחון והטיפול בפציעה מוסרית מצוי עדיין בראשיתו ומרב הידע מתבסס על הספרות הקיימת לגבי טיפולים פסיכולוגיים בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)[28] עם זאת נמצא שטיפולים אלה עשויים שלא להתאים באופן מלא לטיפול בפגיעה מוסרית.[46][47] קיימת השקעה מחקרית גוברת בנושא. בין השאר פותח שאלון המאפשר אבחון של פציעה מוסרית.[48] התופעה החלה לקבל תשומת לב מקהילת המחקר הפסיכיאטרית מהעשור השני של המאה ה-21.[49] ככל שהידע על פציעה מוסרית מתרחב, מומחי בריאות הנפש מתחילים להתמקד בטיפולים ייחודיים לפציעה מוסרית. טיפולים אלו מסייעים לאנשים להחלים ולבנות מחדש תפיסת עצמי ועולם שנשברה לעיתים כתוצאה מהחוויה שעברו.

עם זאת, רבים מאנשי המקצוע עדיין אינם מכירים את המושג החדש, וייתכנו מקרים של אבחון שגוי או מהחמצת האבחון הנכון. דיוק באבחון קריטי לתכנון טיפול יעיל, ובפרט כדי למנוע ניסיונות התאבדות.[5] מחקר שהתבסס על מדגם של 950 אנשי טיפול בישראל העלה כי קיימת בקרב מטפלים רמת היכרות נמוכה מאוד עם התופעה. ייתכן שזו הסיבה לכך שרובם העדיפו להפנות את המטופלים לגורם מטפל אחר. הרוב המוחלט של המטפלים לא זיהו שמדובר בפציעה מוסרית והמליצו על טיפול שלא מיועד ספציפית לה אלא ל-PTSD או לדיכאון. עם זאת אחרי הסבר על פציעה מוסרית דיווח מצד המטפלים על שיפור ביכולת האבחון שלה.[9][50]

מחקר שבחן את הבנתם וחוויותיהם של אנשי מקצוע מבריטניה ומארצות הברית העוסקים בפגיעה מוסרית זיהה חסמים בטיפול יעיל ב-MI, הכוללים חוסר בהירות אבחונית וקלינית, חוסר גמישות בחומרים ובגישות טיפוליות קיימות, והתעלמות מצורכיהם האישיים הייחודיים של המטופלים. המלצות המחקר היו גישה לא שיפוטית, מותאמת, אישית, והוליסטית. שילוב גישות טיפוליות הכוללות מושגי קבלה, חמלה וסליחה. עזרה בבנייה מחדש של מערכות יחסים. ושימוש בחומרי פסיכו-חינוך מותאמים אישית ואף באלטרנטיבות כמו ספרות, שירה או אלגוריות, המסייעות לנרמל את החוויה ולבנות משמעות.[51]

למרות שפציעה מוסרית יכולה להתרחש גם אצל אנשים שאינם אנשי שירות צבאי, המחקר בתחום התחיל בקרב אוכלוסיות צבאיות.[19] חיפוש אחר עזרה מקצועית בתחום בריאות הנפש עבור פציעה מוסרית עלול להיות מלווה באתגרים, במיוחד עבור אנשי צבא. פציעה מוסרית מלווה לעיתים קרובות ברגשות המגבירים הסתגרות חברתית, כגון אשמה ובושה. רגשות אלה עשויים אף להפחית את הסיכוי שהפרט יפנה לעזרה, בשל פחד מדחייה או שיפוטיות מצד אחרים. בנוסף, ייתכן שאנשי צבא יימנעו מלפנות לעזרה בגלל השלכות ממשיות או מדומיינות על הקריירה שלהם. מחקר בנושא הראה כי בקרב אנשי צבא פעילים המוצבים בשטח, אלו שנחשפו לחוויות בעלות פוטנציאל לפציעה מוסרית, נטו להימנע משירותי בריאות הנפש הצבאיים ובמקום זאת חיפשו עזרה מקצועית במערכת הבריאות האזרחית. לפי ליץ, כדי שתהליך זה יתקיים, נדרשת פתיחות מצד אזרחים להקשיב לחוויותיהם ללא דעה קדומה.[52]

על פי שיי תהליך ההחלמה יכלול "טיהור" באמצעות "הפיכת הטראומה לקהילתית". הכוונה היא לטקסים ולפעולות שבסופם הפצועים מוסרית חשים שהחוויה שלהם נשמעה, הובנה ונוסחה מחדש על ידי הקהילה כך שהם מסוגלים להשתלב בחברה ולחוות שוב תחושת שייכות. כדי שזה יקרה על הקהילה להיות פתוחה לשמוע את חוויות השבים מהמלחמה.[7] שיי מייחס חשיבות מיוחדת לתקשורת באמצעות אמצעי ביטוי אמנותיים. הפציעה המוסרית יכולה להיפתר רק כשניתנת לשורד הטראומה האפשרות והיכולת לבטא את חווייתו. התהליך שמסתיים בכך שניצולי טראומה חשים כי מספיק אלמנטים מהחוויה שלהם הובנה, נזכרה ונאמרה מחדש. כמו כן, על פי שיי יש לקדם את האדם להשתלבות בתרבות שבה האדם הוא מקובל, מוערך ומכובד, וחווה תחושה של מקום, מטרה ותמיכה חברתית.[53]

החוקרים הישראלים לוי-בלז, לוינשטיין וזרח מציעים לבצע סקירה שגרתית לאירועי PMIEs בקרב אנשי צבא בזמן שחרורם, תקופה שהיא קריטית לעיבוד חוויות השירות הצבאי והתמודדות עם מתח המעבר לחיים אזרחיים. הם גם מציגים דוגמאות להתערבויות מומלצות:

  • הדרכה פסיכו-חינוכית (Psycho-education): הכוללת התייחסות לרגשות שליליים העולים בדרך כלל לאחר מעשים פוצעים מוסרית.
  • טכניקת הערכה קוגניטיבית מחדש (Cognitive Reappraisal): אסטרטגיה לוויסות רגשי ב-CBT, שיכולה לעזור לשנות את מסלול התגובה הרגשית ואת נקודת המבט על אירועים פוגעניים מוסרית על ידי מסגור מחדש של משמעות הפגיעה המוסרית.
  • חשיפה אדפטיבית (Adaptive Disclosure): התערבות ספציפית המיועדת לסייע בפיתוח יכולת התמודדות ועיבוד פסיכולוגי של הקשיים הרגשיים הקשורים לחוויות PMIEs.

הצעות אלו עולות בקנה אחד עם שלב "התיקון והסליחה" במודל הטיפול הקליני של ליץ' ועמיתיו.

במחקר נוסף שלהם נמצא שהתערבויות שמחזקות סליחה עצמית יכולות להיות בעלות השפעה בולמת משמעותית על התפתחות מחשבות והתנהגויות אובדניות לאחר חשיפה ל-PMIEs. דוגמה שהוצעה על ידי החוקרים להתערבות כזו היא תרגול חמלה עצמית, שיכולה לשפר את יכולתם של נפגעי פגיעה מוסרית לסלוח לעצמם ולאחרים. החוקרים ציינו גם כי קיימת חשיבות קריטית להערכת גורמי סיכון פסיכולוגיים אישיים וגורמים מגינים (כמו הנטייה לסליחה עצמית) בקרב יוצאי מלחמה המתמודדים עם PMIEs.[54]

התרבות הרווחת בצבא מדגישה קוד מוסרי ואתי, שרואה הריגה ואלימות בזמן מלחמה כתופעה נורמלית. למרות זאת, החלטות שמקבלים אנשי צבא העוסקים בהרג ובאלימות דרך עדשה תרבותית זו עדיין עלולות להביאלכך שהם או חבריהם ליחידה יחוו פגיעה פסיכולוגית ורוחנית.[3] ההנחה היא שיש צורך לטפל בבושה הקיימת ברקע. מחקרים מראים שהעדר טיפול בתחושות הבושה הללו עלולים לגרום לנזקים חמורים.[55] הדבר מקשה על זיהוי פציעות מוסריות באנשי צבא, מכיוון שהבושה נוטה להתגבר בהדרגה עם הזמן.[3] בנוסף, נמצא קשר בין בושה לאלימות, דיכאון ואף התאבדות.[55]

מחקר נוירולוגי מצביע על כך שישנם הבדלים באופן שבו איום פיזי ופציעה מוסרית משפיעים על המוח. ב-2015 כתבו גודט (Gaudet) ועמיתיה על מחסור בהתערבות טיפולית ייעודית לפציעה מוסרית זאת על אף הצורך הרב בה. היא כתבה שטיפול בפצעה מוסרית מצריך טיפול שונה מטיפול בדיכאון או ב-PTSD, על אף התסמינים הדומים. טיפולים בפוסט-טראומה מתוארים כ"טיפולים הממוקדים בעבר" (backwards-acting), מאחר שהם נוטים להתמקד בעיבוד מחדש של מחשבות שליליות לגבי טראומה מן העבר. עבור מי שהפר את הקוד המוסרי שלו במעשה או במחדל, עיבוד כזה עשוי להיות לא מתאים או לא אפקטיבי. עבור אלו החווים פציעה מוסרית, ייתכן שטיפול ממקוד בעתיד (forward-looking) יתאים יותר. טיפול התומך בחשיפה מותאמת (adaptive disclosure), המשלב קבלת אחריות על הבחירות מן העבר יחד עם מיקוד ביכולת לתרום בעתיד, ובמקרים המתאימים גם נקיטת צעדים לתיקון.[3]

הטיפול בפציעה מוסרית מתואר כ"תיקון הנפש" (soul repair) בשל טיבה של המצוקה המוסרית. טיפולים בעלי מרכיב רוחני עבור פציעה מוסרית, שמתמודדים עם רגשות אשמה ובושה, שואבים לעיתים קרובות השראה ממסורות דתיות. למרות המחסור במחקרים על טיפול בפציעה מוסרית, ערכים כגון ענווה, הכרת תודה, כבוד וחמלה יכולים להוות כמגן מפני פציעה מוסרית או לעורר תקווה.[56]

מאמר משנת 2023 הציג שיטת טיפול פסיכותרפי שנבדק בניסוי קליני, שמטרתו לתקן פגיעה מוסרית באמצעות חוויות מתקנות, מבוססות אנושיות ומידות טובות. שיטת הטיפול נקראת גישת החשיפה המותאמת-משופרת (AD-E). זהו טיפול פסיכותרפי חווייתי המיועד במקור ל-PTSD, אשר עבר התאמה לטיפול באובדן טראומטי ופגיעה מוסרית. הטיפול בנוי מארבעה נדבכים עיקריים - 1. עיבוד חוויתי של הפגיעה המוסרית. 2. משימות בית אשר מחזקות את העבודה במפגש, ומספקות הזדמנויות לחוויות מתקנות וחיוביות. 3. אימון במדיטציית מיינדפולנס של אהבה-חמלה (LCM): אימון זה נועד לבנות מחדש אמון, חמלה ובמידת הצורך גם סליחה. 4. כתיבת מכתבים: המטופלים כותבים סדרה של מכתבים, לדוגמה, למת, לאנשים שנפגעו, או לסמכות מוסרית חומלת ודמוית מנטור. מכתבים אלה מסייעים לחשוף ולהתוודות על האירועים שגרמו לפגיעה, להבין את השפעתם ולקבל משוב מתקן.[18]

מחקר שסקר התערבויות טיפוליות מצא שרובן הגדול נערכו במדגמים קטנים וללא קבוצות ביקורת חזקות. עם זאת נמצאו גם ניסויים מבוקרים שסיפקו ראיות מהימנות יותר:[57][17]

Mission Reconnect (MR)-תוכנית עצמית וא-סינכרונית (כלומר, אינה דורשת השתתפות בזמן אמת עם מנחה), המועברת באמצעות אפליקציה או מחשב. מפגשי התוכנית מחולקים לשלוש קטגוריות: התחברות עם העצמי, התחברות עם השקט, התחברות עם בן/בת הזוג. התוכנית כוללת סרטוני הדרכה הממחישים תרגילי בריאות ורווחה. תרגילים אלו כוללים: הכרת תודה בבוקר, שחרור והרפיה עם תנועה קצבית להבאת מודעות לגוף, "התמרכזות" (centering), שהוא תרגיל מיינדפולנס בסיסי, תנועה ודומיה. המחקר, שבו השתתפו 160 צמדי יוצאי מלחמה ובני זוגם, הראה כי מי שהוקצו לקבוצות ה-MR הפגינו שיפור גדול יותר ב-PTSD, מתח, דיכאון וחמלה עצמית בהשוואה לקבוצות טיפול ביחסים (PREP) שמתמקדת בכישורי זוגיות ולקבוצת ביקורת ברשימת המתנה.

ההשפעה של הרג במלחמה (Impact of Killing - IOK): טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) בן עשרה מפגשים שפותח כדי להפחית סימפטומים של בריאות הנפש ופגיעה תפקודית. התוכנית יועדה ליוצאי מלחמה שחוו מצוקה מתמשכת כתוצאה מהריגה או אחריות למות אחרים ואשר אובחנו עם PTSD וקיבלו טיפול קודם בחשיפה. היא שואפת להתמודד עם נושאים כגון הריגה, פגיעה מוסרית, רוחניות וסליחה עצמית, נושאים שלעיתים קרובות אינם מטופלים בטיפולי PTSD קיימים. היא משלבת עקרונות מגשטאלט, אקזיסטנציאליזם ופסיכותרפיה מבוססת יחסים לתוך מסגרת קוגניטיבית-התנהגותית. הטיפול כולל תרגילים התנסותיים ומטלות כתובות המעודדות אמפתיה כלפי לוחמים ו/או אזרחים, חקר רוחניות, סליחה עצמית, השלמה עם היבטים של העצמי וחיבור מחדש עם האנשים הקרובים להם. מחקר מבוקר עם 33 יוצאי מלחמה הראה הפחתה משמעותית יותר ב-PTSD ובמדדי מצוקה כללית, ושיפור באמונות לגבי מעשי הריגה בהשוואה לקבוצת ביקורת ברשימת המתנה. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות בקושי בהשתלבות מחדש בקהילה. המטפל משמש כעד תוך הכרה בכך שנעשה מעשה הנוגד את המוסר של המטופל.

על פי קאלאווי, שיטות טיפול מומלצות הן "טיפול בקבלה ומחויבות" (ACT) בו מתבקשים המטופלים לזהות את ערכי הליבה שלהם ומוזמנים להגדיר יעדים ספציפיים. בנוסף ניתנים תרגילי מיינדפולנס עם התמקדות בהגברת הקבלה של רגשות קשים. שיטת פסיכותרפיה מומלצת נוספת היא "הפחתת אשמה הנובעת מטראומה", המיועדת במיוחד לאנשים הנאבקים עם אשמה ובושה. בטיפול זה המטפל מאתגר מחשבות ואמונות לא מועילות או לא מדויקות ומנסה לעזור למטופל לפתח נקודות מבט מציאותיות ומאוזנות יותר על החוויות שלהם. המלצה נוספת היא טיפול קבוצתי המאפשר לחוש מובנים ולצאת מחויית הבידוד.[7]

הטיפול כולל לרוב בניית נרטיב. המטפל והמטופל פועלים יחד על מנת לנסות ולספר את הסיפור של המטופל במילים שלו. במהלך הטיפול, חוזר המטופל לאירועים תוך ניסיון להבין את משמעותם. הכרה בהצדקה לתחושות האשמה והבנה שהן מבוססות יכולה לסייע להפחית את הסבל שגורמת הפציעה המוסרית. טיפול אפקטיבי דורש מהמטופל לחקור בכנות את ערכיו אל מול מעשיו.[40][17]

מחקר פיילוט על טיפול שנקרא שחזור ובנייה מחדש (Restore and Rebuild =R&R)) שניתן ל-20 המשתתפים מצא שיפור בסימפטומים. המטופלים חוו הפחתה משמעותית בסימפטומים של PTSD, דיכאון, שימוש לרעה באלכוהול ומצוקה הקשורה לפגיעה מוסרית. הטיפול כלל 20 מפגשים. הוא התמקד בעיבוד האירוע, חמלה עצמית, חיבור עם אחרים וערכי ליבה.[47]

תמיכה חברתית עריכה

על פי מיכל ניובורן, מומחית לטיפול בטראומה ומקימת עמותת שבע פלוס המציעה טיפול פסיכולוגי לנפגעי טבח שבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, בנוסף לטיפול חשובה התמיכה החברתית. לדבריה חשוב מאוד שתהיה לאדם אפשרות לדבר על מה שעבר ועל הדברים איתם התמודד ולא להישאר לבד עם הפציעה המוסרית. חשוב שמי שמקשיב לא יתפוס את המצוקה כעניין אידאולוגי או פוליטי ולא יעביר את השיחה להבעת דעותיו, אלא יתמקד בהקשבה אמיתית למצוקה. יש לתת זמן, לא לדחוק באנשים לחזור לתפקוד או להתאים את עצמם לאיזשהו קו אידאולוגי שמגיע מבחוץ. לעודד אנשים לא להשתיק את הפצעים המוסריים שלהם, ואם קשה מדי להקשיב לדברים שעולים, לעודד פניה למי שיוכל להקשיב. אמירות כמו "אתה לא אשם, התנהגת בגבורה" אינן מסייעות. במקום זאת יש צורך במתן תוקף ותהודה, הכרה בכך שהמצב הוציא מהאדם התנהגויות, רגשות ומחשבות שלא הכיר בעצמו קודם לכן.[58]

פציעה מוסרית בקרב אנשי צבא עריכה

הספרות העוסקת בלחימה מדגישה את המצוקה המוסרית שחשים לוחמים בשדה הקרב, מחיילים מודרניים ועד ללוחמים מהעת העתיקה.[59] אתגרים מוסריים ואתיים נוצרים מעצם מהותה של המלחמה.[60] חיילים הנמצאים בשירות פעיל עלולים להיות עדים לסבל קטסטרופלי ולמעשי אכזריות קשים, מה שעלול לערער את אמונותיהם היסודיות לגבי האנושות ואת תפיסת עולמם.[61]

בזמן מלחמה, המערכת הצבאית מספקת לגיטימציה מוסרית להריגת אויב. דבר העומד בניגוד לקוד המוסרי האישי של רבים מאנשי הצבא.[61] במהלך השירות, הריגת אויב נחשבת למעשה צפוי ולעיתים אף מתוגמל. עם זאת, כאשר הלוחם שב לביתו, הוא נתקל בציפיות תרבותיות-חברתיות שונות בתכלית.[61] הקוד האתי האזרחי נותר בעינו, וכתוצאה מכך, המעבר מהזירה הצבאית אל חיי האזרחות עלול להיות קשה עבור חיילים רבים.[62] העימות בין האתיקה האישית לבין כללי ההתנהגות והציפיות של המערכת הצבאית עלול להחריף את תחושות האשם והבושה של הלוחם על מעשיו.

החשיפה לאלימות בעת מלחמה מעמידה את אנשי הצבא בסיכון הגבוה ביותר לפיתוח פגיעה מוסרית.[63] בעת מלחמה עלול להיווצר קונפליקט בין הקוד המוסרי האישי של החייל לבין ההחלטות שהוא נדרש לקבל או ההתנהגויות שהוא מצופה להפגין.[62] המחקר מראה כי שירות ממושך ותכוף יותר מעלה את הסיכוי להתנהגויות בלתי מוסריות בשדה הקרב.[64]

פגיעה מוסרית יכולה להתעורר גם כאשר הלוחם עצמו הוא קורבן לעוול. במקרים כאלה, שלרוב מערבים פגיעות מוסריות מצד החייל עצמו וגם מצד אחרים (כמו מפקדיו), עלולים לגרום לו לחוש נבגד וכועס.[65]

חייל שיוצא למלחמה מתוך אמונה שמטרתה היא חיסול נשק להשמדה המונית אך מגלה שאין זה כך, או חייל שנשלח למשימה בלתי אפשרית ללא כלים למנוע סבל אנושי, עלול לפתח פגיעה מוסרית.[65] גם מי שחווה מוות, הרס ואלימות, ועולמו הפנימי התמוטט – תחושת קדושת החיים, ביטחון, אהבה, בריאות, שלום וכדומה עלול לסבול מפציעה מוסרית.[66]

לפי נתונים שנאספו בשנת 2003, כ-32% מהחיילים האמריקאים ששרתו בעיראק ובאפגניסטן דיווחו שהרגו אויב, 60% היו עדים לנשים ולילדים חולים או פצועים שלא יכלו להושיט להם עזרה, ו-20% דיווחו על אחריותם למותו של אדם שאינו לוחם.[19] מחקרים דומים נערכו גם בהקשר של צבא קנדה. בקרב אנשי הכוחות המזוינים של קנדה ששרתו באפגניסטן, למעלה ממחצית דיווחו על אירועים טראומטיים הקשורים לפציעה מוסרית. 43% ראו נשים או ילדים חולים או פצועים שלא יכלו לעזור להם. 7% חשו אחראים למותם של חיילים קנדים או של בני בריתם ו-38% דיווחו על קושי להבחין בין לוחמים לאזרחים. כ-27% מהחיילים ששהו בשטח דיווחו כי חוו דילמה מוסרית שלא ידעו כיצד להתמודד עמה.[67]

גם כאשר מביאים בחשבון לחצים אחרים הקשורים לשירות בתנאי פחד, נמצא שחשיפה לאירועים העלולים להיחוות כפוגעניים מבחינה מוסרית מעלה את השכיחות של PTSD ודיכאון בקרב אנשי צבא.

פציעה מוסרית בקרב אנשי מקצוע בתחום הבריאות עריכה

פציעה מוסרית עלולה להופיע בקרב רופאים ואנשי צוות רפואי אחרים ולהשפיע לרעה על בריאותם הנפשית ורווחתם. הדיון על פציעה מוסרית במערכת הבריאות הוא הרחבה של השיח אודות שחיקה נפשית ועייפות חמלה (Compassion fatigue).[68] מצוקה מוסרית בקרב נותני שירותי בריאות הוגדרה לראשונה ב-1984 על ידי אנדרו ג'מטון.[20] המושג נחקר בהדרגה במהלך 36 השנים שלאחר מכן, הן בספרות העוסקת בנותני שירותי בריאות והן בספרות העוסקת באנשי צבא לשעבר אם כי ההגדרות היו מעט שונות.

בספרות הרפואית, המושג פציעה מוסרית מתואר כצבירה של השפעות שליליות כתוצאה מחשיפה מתמשכת למצבים שמעוררים מצוקה מוסרית.[69] בשנת 2000 כונה הרעיון שמצוקה מוסרית נוצרת כתוצאה מבעיות מערכתיות בשם "הקנרית האתית": באנלוגיה לכך שעבר השתמשו בקנריות במכרות כאינדיקטור ראשוני לגזים רעילים, משום שהקנרית, הרגישה לרמות נמוכות של גזים הייתה מפסיקה לזמר עוד לפני שאותם גזים היו מסוכנים לאדם, כך מצוקה מוסרית היא איתות לצורך בשינוי מערכתי.[70]

מצבים שגורמים למצוקה מוסרית עשויים לכלול:[71]

  • פערים היררכיים, למשל כשאחות אינה יכולה לערער על החלטה של רופא בכיר.
  • דרישות חוקיות, כמו מצב שבו טיפול הכרחי נאסר על פי חוק, או שיש חובה לבצע טיפול שגורם סבל ללא תוצאה מיטיבה.
  • מגבלות משאבים, כגון הצורך לבצע תיעדוף בין מטופלים תוך ידיעה שחלקם ימותו כתוצאה מכך.

לעיתים קרובות, רופאים מאומנים לפעול לפי הסטנדרטים הגבוהים ביותר, אך אינם יכולים ליישם אותם בפועל בגלל מגבלות מוסדיות. אחיות, במיוחד אלו שעובדות במחלקות טיפול נמרץ, חשופות במיוחד לסיכון לפציעה מוסרית או לשחיקה נפשית. הפציעה נובעת מהקרבה לטראומה משנית ומהקושי לספק רמת טיפול מיטבית.[72]

פציעה מוסרית בקרב בעלי מקצוע אחרים עריכה

זוהו ביטויים של פציעה מוסרית גם בקרב שוטרים,[73] וסביר שהם קיימים גם בקרב כבאים ובמקצועות נוספים המשמשים ככוחות עזרה ראשוניים, כגון שירותי חירום רפואיים, סנגורים/עורכי דין, וכן שירותי הגנה על ילדים ומבוגרים.[27] בנוסף, התחילו לחקור פציעות מוסריות בקרב בעלי מקצוע שעובדים עם חיות, כגון וטרינרים.[28]

מחקרים על פציעה מוסרית בישראל עריכה

מחקר שבחן את הקשר בין חשיפה לאירועים בעלי פוטנציאל לפציעה מוסרית לבין תסמיני הפרעת דחק פוסט-טראומטית בקרב לוחמים קרביים ישראלים מצא שחוויות של פציעה מוסרית, ובמיוחד כאלה המבוססות על תחושת בגידה, קשורות אצלם לתסמיני ההפרעה הפוסט טראומטית. מסקנת המחקר הייתה שייחוסים דיכאוניים, אשמה טראומטית קשה, בושה פנימית וגועל עצמי עשויים להוות מנגנוני תיווך בקשר בין אירועים בעלי פוטנציאל לפציעה המוסרית לבין PTSD.[74]

מחקר נוסף בוחן את ההשפעה ארוכת הטווח של פגיעות מוסריות פוטנציאליות על דיכאון בקרב לוחמים ישראלים משוחררים. נמצא כי החוויה כי הם נבגדו נמצאה כמנבאת באופן משמעותי דיווח על דיכאון וחומרה גבוהה יותר של תסמיני דיכאון שנה לאחר השחרור.[39]

מחקר נוסף בחן את ההשפעה של אירועים שעלולים לגרום לפגיעה מוסרית (PMIEs) על הסיכון להתאבדות בקרב לוחמים ישראלים ששוחררו לאחרונה, ואת תפקידן של אשמה הקשורה לטראומה ושל סליחה עצמית בתהליך. המחקר מצא כי ככל שלוחמים דיווחו על חשיפה גבוהה יותר לכל סוגי ה-PMIEs, במיוחד אלו שהאדם ביצע או היה עד להם, כך רמות הסליחה העצמית שלהם היו נמוכות יותר ורמות האשמה גבוהות יותר. אצל לוחמים שדיווחו על רמות נמוכות של סליחה עצמית, חשיפה גבוהה יותר ל-PMIEs הובילה לרמות גבוהות יותר של אשמה הקשורה לטראומה, ואשמה זו בתורה הגבירה את הסיכון להתאבדות. אך אצל לוחמים עם רמות גבוהות יותר של סליחה עצמית, הקשר השלילי הזה נחלש באופן משמעותי או נעלם. כלומר, סליחה עצמית הגנה עליהם מפני הקשר המזיק בין PMIEs לסיכון להתאבדות דרך אשמה.

במחקר נמצא גם שתקופת המעבר משירות צבאי לחיים אזרחיים היא מאתגרת ומהווה תקופת סיכון גבוהה, שבה הקשר בין PMIEs לסיכון להתאבדות מתחזק. לוחמים נשארים יותר זמן עם עצמם, מעבדים אירועים צבאיים קונפליקטואליים וללא התמיכה החברתית שקיימת ביחידה.[54]

המחקר נמצא שאצל אנשים שדיווחו כי הם או אנשים בסביבתם עשו מעשים שסותרים את הקוד המוסרי שלהם, היו יותר סימפטומים דיכאוניים. בעוד שאצל אנשים שחשו חוויית בגידה ממפקדים ומנהיגים התגלו יותר סימפטומים פוסט טראומטיים. במחקר נוסף נמצא שהתמלכדות (דחף להימלט מסיטואציות חייים שנחוות כבלתי אפשריות) היא הגורם המקשר שקיומו מגביר סיכון לדיכאון ואובדנות. סליחה עצמית, חשיפה עצמית גבוהה (=שיתוף) ותפיסה של קיום תמיכה חברתית נמצאו כגורמים שמורידים משמעותית סיכון לאובדנות.

במחקר נוסף נמצא כי ללוחמים בעלי עמדות שליליות כוללניות כלפי הצד השני יש פחות סיכון אובדני. יחד עם זאת נמצא כי חשים יותר בושה ואשמה בנוגע למעשיהם, דבר שבתורו מעלה את הסיכון לדיכאון ואובדנות. לוחמים בעלי חשיבה מורכבת נמצאו בסיכון גבוה יותר לאובדנות בשלבי הלחימה הראשונים ביחס ללוחמים שחשיבתם דיכוטומית.[75]

במחקר שפורסם בשנת 2024 נמצא שכאשר יוצאי מלחמה חווים פגיעה מוסרית כתוצאה ממעשיהם זה עלול להוביל לפציעה מוסרית וזו מובילה לירידה בתפיסתם שהמערכת החברתית הכלכלית והפוליטית הוגנת וצודקת. המעבר המלא לחיים אזרחיים לאחר שחרור משרות המילואים מעצים את הקשר בין פציעה מוסרית לבין חוסר הצדקת המערכת. תסמיני PTSD לא הראו השפעה כזו. אירועים פוגעים מוסרית שהלוחמים היו עדים להם שבוצעו על ידי אחרים) היו קשורים באופן ישיר לרמות נמוכות יותר של הצדקת המערכת (כלומר ללא פציעה מוסרית כמתווך). הצדקת מערכת נמוכה עלולה להגביר את המצוקה הרגשית הנחווית עקב MI, על ידי הגברת תחושת הניתוק החברתי והבדידות.[76][77]

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|פציעה מוסרית]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Haleigh A. Barnes, Robin A. Hurley, Katherine H. Taber, Moral Injury and PTSD: Often Co-Occurring Yet Mechanistically Different, The Journal of Neuropsychiatry and Clinical Neurosciences 31, 2019-04, עמ' A4–103 doi: 10.1176/appi.neuropsych.19020036
  2. ^ Telem, על הפציעה המוסרית הקולקטיבית הישראלית | פרופ' עירית קינן >> תלם, באתר תלם, ‏2025-11-18
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Brett T. Litz, Nathan Stein, Eileen Delaney, Leslie Lebowitz, Moral injury and moral repair in war veterans: A preliminary model and intervention strategy, Clinical Psychology Review 29, 2009-12, עמ' 695–706 doi: 10.1016/j.cpr.2009.07.003
  4. ^ Tine Molendijk, Toward an interdisciplinary conceptualization of moral injury: From unequivocal guilt and anger to moral conflict and disorientation, New Ideas in Psychology 51, 2018-12, עמ' 1–8 doi: 10.1016/j.newideapsych.2018.04.006
  5. ^ 1 2 3 4 5 Feyza Topçu, Mehmet Dinç, Symptoms of Moral Injury from a Psychological Perspective: A Systematic Review, Current Approaches in Psychiatry / Psikiyatride Guncel Yaklasimlar 17, 2025-10, עמ' 760–772 doi: 10.18863/pgy.1590616
  6. ^ Constance Sommer, The lasting anguish of moral injury, Knowable Magazine, 2022-07-18 doi: 10.1146/knowable-071522-2
  7. ^ 1 2 3 4 אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, דגנית חשבה שיש לה התקף חרדה, ואז קיבלה אבחנה: פציעה מוסרית, באתר הארץ, 2 בינואר 2025
  8. ^ ספריית ויקיפדיה, באתר wikipedialibrary.wmflabs.org (ב־English)
  9. ^ 1 2 3 קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg "פצעים שאינם נראים"-מהי פציעה מוסרית ומהן השפעותיה? - פרופ' יוסי לוי בלז, סרטון בערוץ "Suicide Symposium", באתר יוטיוב (אורך: 31:15)
  10. ^ EBSCO Sign In, login.ebsco.com
  11. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  12. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  13. ^ 1 2 David R. Blumenthal, Soul Repair: Recovering from Moral Injury after War by Rita Nakashima Brock and Gabriella Lettini, Beacon Press, 2012 (ISBN 978-0-8070-2907-7), xxvii + 144 pp., hb $24.95, Reviews in Religion & Theology 22, 2015-01, עמ' 13–16 doi: 10.1111/rirt.12436
  14. ^ National Center for PTSD, PTSD: National Center for PTSD Home, www.ptsd.va.gov (ב־English)
  15. ^ Daniel T. Kim, Wayne Shelton, Bharat Ranganathan, A Difference in Degree, Not Kind: Moral Stress, Distress, and Injury, American Journal of Bioethics 24, 2024-12, עמ' 57–59 doi: 10.1080/15265161.2024.2416142
  16. ^ EBSCO Sign In, login.ebsco.com
  17. ^ 1 2 3 4 בטיפולנט TV | פציעה מוסרית: זיהוי וטיפול, באתר בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל
  18. ^ 1 2 Brett T. Litz, A functional approach to defining and repairing moral injury: Evidence, change agents, clinical strategies, and lessons learned, Journal of Traumatic Stress 37, 2024-10, עמ' 775–783 doi: 10.1002/jts.23063
  19. ^ 1 2 3 4 5 6 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  20. ^ 1 2 Andrew Jameton, Geriatric Medicine, New York, NY: Springer New York, 1984, עמ' 141–155, ISBN 978-1-4612-9749-9
  21. ^ Shay, J., & Munroe, J. (1999).,, "Group and milieu therapy for veterans with complex posttraumatic stress disorder."
  22. ^ Odysseus in America: combat trauma and the trials of homecoming, Choice Reviews Online 40, 2003-06-01, עמ' 40–5872–40-5872 doi: 10.5860/CHOICE.40-5872
  23. ^ Jonathan Shay, Achilles in Vietnam: Combat Trauma and the Undoing of Character, Simon and Schuster, 2010-05-11, ISBN 978-1-4391-2492-5. (בEnglish)
  24. ^ Shay, Jonathan., Odysseus in America : combat trauma and the trials of homecoming, New York: Scribner, 2002, ISBN 0-7432-1156-1
  25. ^ Jacob K. Farnsworth, Kent D. Drescher, Jason A. Nieuwsma, Robyn B. Walser, The Role of Moral Emotions in Military Trauma: Implications for the Study and Treatment of Moral Injury, Review of General Psychology 18, 2014-12, עמ' 249–262 doi: 10.1037/gpr0000018
  26. ^ Camille M. Gaudet, Karen M. Sowers, William R. Nugent, Jerry A. Boriskin, A review of PTSD and shame in military veterans, Journal of Human Behavior in the Social Environment 26, 2016-01-02, עמ' 56–68 doi: 10.1080/10911359.2015.1059168
  27. ^ איתן טמיר, פגיעה מוסרית (Moral Injury) - ניהול משבר נפשי וערכי, באתר www.tipulpsychology.co.il
  28. ^ 1 2 איתן טמיר, פגיעה מוסרית (Moral Injury) - ניהול משבר נפשי וערכי, באתר www.tipulpsychology.co.il
  29. ^ Kent D. Drescher, David W. Foy, Caroline Kelly, Anna Leshner, An exploration of the viability and usefulness of the construct of moral injury in war veterans., Traumatology 17, 2011-03, עמ' 8–13 doi: 10.1177/1534765610395615
  30. ^ Timothy J. Hodgson, Lindsay B. Carey, Moral Injury and Definitional Clarity: Betrayal, Spirituality and the Role of Chaplains, Journal of Religion and Health 56, 2017-08, עמ' 1212–1228 doi: 10.1007/s10943-017-0407-z
  31. ^ A. Nazarov, R. Jetly, H. McNeely, M. Kiang, Role of morality in the experience of guilt and shame within the armed forces, Acta Psychiatrica Scandinavica 132, 2015-07, עמ' 4–19 doi: 10.1111/acps.12406
  32. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  33. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  34. ^ Praslova, Ludmila N. (2022). Feeling distressed at work? It might be more than burnout. Fast Company, January 14, 2022
  35. ^ Ron Carucci and Ludmila N. Praslova (2022). Employees Are Sick of Being Asked to Make Moral Compromises. Harvard Business Review, February 21, 2022.
  36. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  37. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  38. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  39. ^ 1 2 Yossi Levi-Belz, Yoav Levinstein, Gadi Zerach, The impact of moral injury on trajectories of depression: a five-year longitudinal study among recently discharged Israeli veterans, Anxiety, Stress & Coping 37, 2024-11, עמ' 699–710 doi: 10.1080/10615806.2024.2333374
  40. ^ 1 2 אתר למנויים בלבד אריאל ברנשטיין, מהי פציעה מוסרית ובמה היא שונה מפוסט טראומה?, באתר הארץ, 20 בפברואר 2023
  41. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  42. ^ Moral Resilience, כרך 1, Oxford University Press, 2018-10, ISBN 978-0-19-061926-8. (בEnglish)
  43. ^ Tine Molendijk, The Role of Political Practices in Moral Injury: A Study of Afghanistan Veterans, Political Psychology 40, 2019-04, עמ' 261–275 doi: 10.1111/pops.12503
  44. ^ Somerville, Margaret A., The ethical canary : science, society and the human spirit, Montreal: McGill-Queen's University Press, 2004, ISBN 978-0-7735-7220-1
  45. ^ אילת הראל, שיר דפנה-תקוע, פציעה מוסרית לאומית: התמודדות לטווח ארוך עם טראומה, אלימות, כאב ואכזבה: [מתוך המדור קריאות כיוון], קריאות ישראליות גיליון, 2024, עמ' פברואר 2024 9–11
  46. ^ ספריית ויקיפדיה, באתר wikipedialibrary.wmflabs.org (ב־English)
  47. ^ 1 2 Victoria Williamson, Dominic Murphy, Amanda Bonson, Vicky Aldridge, Danai Serfioti, Neil Greenberg, Restore and Rebuild (R&R) – a feasibility pilot study of a co-designed intervention for moral injury-related mental health difficulties: Restaurar Y Reconstruir (R&R) – un estudio piloto de viabilidad de una intervencion codiseñada para las dificultades de salud mental relacionadas con daño moral., European Journal of Psychotraumatology 14, 2023-11, עמ' 1–14 doi: 10.1080/20008066.2023.2256204
  48. ^ איתן טמיר, אבחון טראומה מוסרית | שאלון להערכה של חומרת הפציעה, באתר www.tipulpsychology.co.il
  49. ^ בנימין מוזס, הפציעה המוסרית עוד תסתבר כאחד הנזקים הגדולים של המלחמה, באתר "שיחה מקומית", 24 באפריל 2024
  50. ^ Yossi Levi-Belz, Gadi Zerach, "How Can They Treat It If They Can't Identify It?": Mental Health Professionals' Knowledge and Perspectives of Moral Injury, Psychological Trauma: Theory, Research, Practice & Policy 15, 2023-09-02, עמ' S436–S445 doi: 10.1037/tra0001206
  51. ^ Danai Serfioti, Dominic Murphy, Neil Greenberg, Victoria Williamson, Professionals' perspectives on relevant approaches to psychological care in moral injury: A qualitative study, Journal of Clinical Psychology 79, 2023-10, עמ' 2404–2421 doi: 10.1002/jclp.23556
  52. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  53. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  54. ^ 1 2 ספריית ויקיפדיה, באתר wikipedialibrary.wmflabs.org (ב־English)
  55. ^ 1 2 Camille M. Gaudet, Karen M. Sowers, William R. Nugent, Jerry A. Boriskin, A review of PTSD and shame in military veterans, Journal of Human Behavior in the Social Environment 26, 2016-01-02, עמ' 56–68 doi: 10.1080/10911359.2015.1059168
  56. ^ Soul Repair: Recovering from Moral Injury after War - Harvard Book Store, www.harvard.com
  57. ^ EBSCO Sign In, login.ebsco.com
  58. ^ נוי קוגמן, ‏במקרה של קריסת ערכים: איך מתמודדים עם פציעה מוסרית, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 באוקטובר 2025
  59. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  60. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  61. ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  62. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  63. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  64. ^ Mental Health Advisory Team (MHAT-IV). (2006, November 17). Operation Iraqi Freedom 05-07. Retrieved December 18, 2008
  65. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  66. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  67. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  68. ^ Physicians aren't 'burning out.' They're suffering from moral injury, STAT, ‏2018-07-26 (ב־English)
  69. ^ Rushton, C. H. (2018). Moral Resilience: Transforming moral suffering in healthcare. New York: Oxford City Press.
  70. ^ Sommerville, M. (2000). The ethical canary: Science, society and the human spirit. New York, NY: Viking.
  71. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  72. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  73. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  74. ^ Gadi Zerach, Yossi Levi-Belz, Moral injury process and its psychological consequences among Israeli combat veterans, Journal of Clinical Psychology 74, 2018, עמ' 1526–1544 doi: 10.1002/jclp.22598
  75. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  76. ^ EBSCO Sign In, login.ebsco.com
  77. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=פציעה_מוסרית&oldid=763131"