פיטר גרינפלד
פעולות נוספות
פיטר גרינפלד (14 באפריל 1940 - 12 במרץ 2017) היה ניצול שואה שנמנה עם תאומי מנגלה, הצעיר בניצולי מחנה ההשמדה אושוויץ. התפרסם לאחר שקורות חייו שימשו בסיס לספרו של יוסי שריד "פפיצ'ק - הוא לא ידע את שמו".
ביוגרפיה עריכה
גרינפלד נולד בפראג בשם יוזף ("פפיצ'ק") קליינמן, עם אחות תאומה, מרתה, ואחות גדולה, עמליה. בשנת 1944, בגיל 4, נלקחה משפחתו על ידי הנאצים למחנה טרזין בצ'כיה, ומשם לאושוויץ-בירקנאו בפולין. בכניסה למחנה הופרד גרינפלד מהוריו ומאחיותיו. כשהנאצים הפרידו בין בני המשפחה בכניסה לאושוויץ האב נשלח להשמדה, האם ואחותו התאומה לביתן התאומות, וגרינפלד לביתן התאומים. מאז הוא לא ראה עוד בחיים איש ממשפחתו. פפיצ'ק נשלח לבלוק 10, בלוק התאומים של ד"ר מנגלה, שם עבר ניסויים רפואיים קשים, כול זריקות לגבו ולעיניו ועקירת כל שיניו. ניסויים אלה הותירו אותו עם קשיים תפקודיים לאורך כל חייו.
על זרועו קועקע המספר A2459 – שהפך לשמו במחנה. גרינפלד שהה באושוויץ כ-8 חודשים, עד אשר שוחרר על ידי הצבא האדום ב-27 בינואר 1945, כשהיה בן 5 בלבד, הניצול הצעיר ביותר שיצא בחיים מהמחנה[1]. בשלב זה הוא לא זכר את שמו, את מולדתו ואת בית אביו, למעט הכינוי שנתנה לו אמו – "פפיצ'ק". הוא זכר גם את תמונתה האחרונה, יחד עם אחותו התאומה מרתה. כשהנאצים הפרידו בין בני המשפחה בכניסה לאושוויץ: האב נשלח להשמדה, האם ואחותו התאומה לביתן התאומות, וגרינפלד לביתן התאומים.
עם השחרור מהמחנה, מיהרו כל השורדים לצאת ממנו. ביציאה מהמחנה, פפיצ'ק הקטן נרדם על השלג, נמצא על ידי שמואל גרינפלד, שלקח אותו לביתו ונתן לו את שמו החדש, פיטר גרינפלד. לאחר מותו של שמואל, בתו אימצה את פיטר רשמית. המשפחה חיה בהונגריה, שם פגש את אולגה, השניים נישאו והביאו לעולם שלושה ילדים: אוה, זיוה ואליעזר. בשנת 1979 עלה לישראל עם משפחתו.
הנצחה עריכה
גרינפלד הרגיש מחויבות עמוקה להנצחת זכר השואה ולהעברת זיכרונותיו לדור הצעיר, ובמשך שנים ליווה בעיקר מסעות תלמידים לפולין כאיש עדות. ב-1989 הכיר במסע כזה את חבר הכנסת דאז, יוסי שריד. בינואר 2005, לציון 60 שנה לשחרור מחנה המוות, הוזמן גרינפלד למליאת הכנסת, שם שריד תיאר את סבלו כילד בבלוק התאומים הזוועתי ואת ניסויי מנגלה שעבר גופו הקטן[2][3]. בשנת 2007 ציין שריד כי גרינפלד ממשיך לסבול מכאבים בעקבות התופת שעבר, אך מתקשה לממן תרופות, ואינו מקבל די סיוע מהמדינה[4]. שריד כתב גם ספר עליו, "פפיצ'ק: הוא לא ידע את שמו", שהוכר כ"ספר החודש" במאי 2008 על ידי ynet והוצאת סטימצקי[5]. באוקטובר 2012 זכה בפרס "יקיר הנוער" של עיריית אשקלון על פעילותו למען הקהילה והנוער בעיר[6].
גרינפלד, תושב אשקלון שחי לבד, עבד כפקיד ושיחק בתיאטרון "עדות" בעיר[7]. הוא נפטר ב-12 במרץ 2017.
קישורים חיצוניים עריכה
- שגיאת לואה: Cannot pass circular reference to PHP., פפיצ'ק - הוא לא ידע את שמו, באתר ynet, 26 בינואר 2006
- אתר למנויים בלבד יוסי שריד, העבר הוא העתיד החדש, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2013
- אורלי וילנאי פדרבוש וגיא מרוז, מספר A2459, באתר ynet, 1 במאי 2008
- ענבל מלכה, "השואה לא היתה מאורע חד פעמי", באתר ynet, 1 במאי 2008
- יוסי שריד, הוא לא ידע את שמו, באתר nana10, 27 בינואר 2006
- עפרה ריזנפלד, להוציא את פפיצ'ק מהמחבוא, באתר הארץ, 23 בינואר 2006
- "פפיצ'ק" הובא למנוחות, באתר ערוץ 7, 14 במרץ 2017
הערות שוליים עריכה
- ^ "מספר A2459" באתר ידיעות ספרים
- ^ אריק בנדר, פפיצ'ק הקטן, טלאי צהוב ולהבות במשכן, באתר nrg, 27 בינואר 2005
- ^ פרוטוקול הכנסת, ישיבה מיוחדת לציון שישים שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ וציון יום המאבק של מדינת ישראל באנטישמיות, 26 בינואר 2006. נאומו של ח"כ יוסי שריד
- ^ יוסי שריד, משכיחי שואה, באתר הארץ, 16 באפריל 2007
- ^ אורלי וילנאי פדרבוש וגיא מרוז, מספר A2459, באתר ynet, 1 במאי 2008
- ^ דבר ראש העיר- לראשונה באשקלון- פרס יקיר הנוער באתר עיריית אשקלון
- ^ מכתב של גרינפלד, באתר תיאטרון עדות