פולט (פנינה) פנחסי
פעולות נוספות
| קובץ:פנינה קומאר.jpg | |
| מספר ילדים | 4 |
|---|---|
פולט (פנינה) קומאר פנחסי (21 בינואר 1928 – 2 ביולי 2025) הייתה האישה הראשונה והיחידה ששירתה כלוחמת בשייטת בישראל (שלאחר מכן הפכה לשייטת 13),[2] האישה היחידה שעברה בהצלחה הכשרה מלאה בקומנדו הימי.[1]
ביוגרפיה עריכה
פולט קומאר נולדה בינואר 1928 בפולין. בילדותה היגרה משפחתה לצרפת שם התגוררה בעיר ליל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשלחה עם אחותה הגדולה ואחיה הקטן למסתור במוסד קתולי לילדים חולי שחפת.[2][1]
בתום המלחמה שבו לביתם וגילו שאימם נרצחה באושוויץ אך אביהם שרד. בגיל 18 היא חברה לאנשי הפלי"ם והחלה לסייע בתפעול מחנות העקורים שהוקמו בעיר מרסיי. אזרחותה הצרפתית סייעה לה לנוע בחופשיות בין מחנות העקורים, בהם שהתה במשך תשעה חודשים.[1][3]
ב-1946, טרם קום המדינה, עלתה על אוניית המעפילים "ביריה" בדרך לארץ ישראל. עם הגעת הספינה לנמל חיפה, נעצרה על ידי הבריטים ונשלחה למחנה המעצר בעתלית. היא שוחררה לאחר חודש וחצי והגיעה לקיבוץ שדות ים. בקיבוץ הכירה את יוחאי בן-נון ממנו ביקשה להצטרף לפלי"ם, שם הכירה את יוסף דרור, מחלוצי הקומנדו הימי.[1][3]
בקיץ 1947 הצטרפה לפלי"ם, הזרוע הצבאית הימית של הפלמ"ח, לקורס משיטי סירות. הקורס הסתיים בטרם עת עם פרוץ מלחמת העצמאות. במהלך מלחמת העצמאות עברה קורס חובשות בצריפין ואז עברה למחנה בת גלים בו שירתה כחובשת. במחנה זה פגשה במקרה את יוסף דרור אשר באותה תקופה הקים את יחידת הצוללים, שהייתה אז כפופה למוסד ומטרתה הייתה פגיעה ברכישת נשק של מדינות ערב. דרור הזמין אותה להצטרף לקורס שהחל בסתיו 1948 והיא הייתה האישה היחידה בין 40 לוחמים גברים. פנחסי הייתה חלק מקורס החבלה הימית הראשון, שבו הוכשרה בחבלה, מודיעין, ימאות, ניווט, קרבות פנים אל פנים ועוד.[2] הצטרפותה ליחידת הצוללים נתקבלה בדחיה על ידי חלק מהגברים.[4] בראיון סיפרה כי העובדה שהגברים בקורס לא אהבו את נוכחותה רק דרבנה אותה להצליח עוד יותר.[2] ראובן פנחסי, שעבר גם הוא את הקורס, הפך לבן זוגה לצלילה.[3][5] את הקורס סיימו בסתיו 1949 20 בוגרים והיא ביניהם.[1]
היא עזבה את היחידה בסוף 1949 ועברה להתגורר במושב מכמורת יחד עם בעלה שכבר גר במקום.[1] שם היו ממייסדי מכמורת.[6] הם התגוררו במחנה הזמני על החוף במקום שנמצא היום המעגן של מבואות ים ובשנת 1951 עברו לבתי הקבע.
חיים אישיים עריכה
ביחידת הצוללים הכירה את בעלה, ראובן פנחסי, שהיה רב-חובל של הספינה "מבואות ים", ספינת האימונים של בית הספר מבואות ים.[7][8]
לזוג נולדו ארבעה ילדים, ששירתו כולם בחיל הים. גם נכדיה לוחמים בשייטת 13. נכדה, סרן במיל' תום, הוא מייסד ארגון "דור במילואים", ממובילי המאבק לחוק גיוס שוויוני.[2]
פנינה פנחסי הלכה לעולמה ביולי 2025 בגיל 97, והובאה למנוחות בבית העלמין במושב מכמורת.[9][10]
לקריאה נוספת עריכה
- מייק אלדר, אשת הצפרדע – פגיעה בגבריות של הצוללים, שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי. תל אביב: ספרית מעריב, 1993.
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg הסיפור של מעגן מכמורת, סרטון בערוץ "dana weisser", באתר יוטיוב, 15 ביוני 2017
.svg){kind=link}
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 שרון הרפז וצביקה רייך, "אז מה אם הייתי לוחמת קומנדו ימי", בין גלים – ביטאון חיילי חיל הים 160, דצמבר 1983, עמ' 6–7
- ^ 1 2 3 4 5 גל גנות, "אשת הדממה": לוחמת השייטת היחידה הלכה לעולמה בגיל 97, באתר ynet, 9 באוגוסט 2025
- ^ 1 2 3 שלמה מן, מלח הארץ - תפארת הים משפחת פנחסי, "בין גלים" גיליון יובל חגיגי, אוקטובר 1998, עמ' 44
- ^ ענת קדרון, חיל הים הישראלי – שנת ההקמה, הקמת וגיבוש חיל הים במהלך מלחמת העצמאות, אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג ללימודי ארץ ישראל, 2000, עמ' 124
- ^ מייק אלדר, שייטת 13 – סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993, עמ' 136
- ^ מתוך דברים שנאמרו לפני הסרת הלוט מאתר הזיכרון לבוני המעגן, מייסדי מכמורת.
- ^ פסח מלובני, בין קוג'אטפה למאווי מרמרה, באתר "IsraelDefense", 6 בדצמבר 2014
- ^ דן מירקי, הארץ, בסירת מפרש לקפריסין, באתר הספרייה הלאומית, 29 ביולי 1966
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Emilia, Aurora Israel, Pnina Pinhasi, Holocaust survivor and historic figure in the Israeli army, dies - Aurora Israel News in Spanish, Aurora Israel Noticias en Español, 2025-08-11 (ב־English)