ערבים איראנים

קובץ:Map of Arabian-inhabited provinces of Iran, according to a poll in 2010.PNG

מפת המחוזות שבהם מתגוררים ערבים באיראן, לפי סקר משנת 2010. רובם במחוזות הדרומיים והדרום-מערבייים של איראן.

קובץ:Kish Native Anthropology House (PD7B0131).jpg

קבוצה של ערבים איראנים באי כיש.

הערבים האיראניים (בערבית: عرب إيران; בפרסית: عرب‌های ايران) הם ברובם המכריע^{[דרוש מקור]} ערבים סונים והם חיים, בעיקר, באזור שלאורך החוף המערבי (המפרץ הפרסי) והדרום מערבי של איראן (מפרץ עומאן), באזורים הנקראים היום ח'וזסטן, בושהר והורמוזגאן. בנוסף, קיימים ריכוזים קטנים בצפון מזרח המדינה, בפרובינציות צפון ח'וראסאן, ח'וראסאן רזאווי. אין נתונים מדויקים על מספרם. (ראו להלן)

מספרם

ממשלת איראן אינה כוללת בדוחות הסטטיסטיים שהיא מפרסמת, את הרקע האתני ומכאן שכל המספרים הם בגדר הערכות בלבד.

על פי ספר העובדות העולמי של ה-CIA אוכלוסיית איראן היא כ-87 מיליון איש והסונים מהווים 5%–10%, כלומר 4–8 מיליון איש, אולם המספר הזה כולל גם את הכורדים הסונים.

ארגון קבוצת זכויות המיעוטים הבין-לאומית (MRG) נוקב במספר 4 מיליון.

בכתבה של העיתון "אל-ג'רידה" מוזכר המספר 11 מיליון, מהם כ-4.5 מיליון חיים באזור אהוואז.

חלוקה לקבוצות גאוגרפיות

מבחינה גאוגרפית הערבים באיראן נחלקים ל-7 קבוצות עיקריות:

• ערבים פרסיים: ערבים ממוצא ערבי, הדוברים את השפה הפרסית וחיים בערים הממוקמות עמוק בתוך איראן, כמו נישאפור ובמזרח המדינה, ליד גבול אפגניסטן.
• ערביי ערביסתאן או אהוואזים בשפה הרשמית נקראת הפרובינציה הזו חוריסתאן, או ח'וזסתאן. מבחינת מסורות, תרבות ומוצא, הם ערבים ומדברים ערבית בניב האוואזי - מקומי, או בניב עיראקי (ראה להלן). רוב ערביי ח'וזסתאן הם שיעים.
• ערביי החוף המזרחי של המפרץ ו-ערביי האיים: במקורם, בדתם (סונה), בתרבותם, בדיאלקט ובמסורות, הם נמנים עם אותם שבטים שבאיחוד האמירויות, עומאן, בחריין וכווית. אין קשר היסטורי בין ערבים אלו לערביי אהוואז, ויחסיהם עם הממשלה האיראנית טובים.

• ערביי פרובינציית בושהר: אף הם ערבים סונים, ממוצא בחרייני, או כוויתי ללא קשר לאהוואזים.
• אל-בחארנה או: אל-בחראניין : מהגרים ערבים, סונים, מהאזור ההיסטורי של בחריין שהיגרו לאיראן בתקופות שונות מהתקופה הספאווית ועד המחצית הראשונה של המאה העשרים. חלקם גרים בערי חוף כגון כמו בנדר עבאס והם עדיין מדברים ערבית בניב הבחרייני. חלקם נטמעו בקרב ערביי החוף וחלקם נדדו לערים הפנימיות באיראן כמו שיראז, קום וטהראן והשתלבו בקהילות המקומיות, תוך שמירה על שמות משפחתם או שהם מכונים "הבחריינים".
• אל-כּנָאדרָה : ערבים סונים ערבים, וקבוצות מהם נקראו ה"הוולה". הם מתגוררים בבָּסתָכּ שבפרובינציית הורמוזגאן, ובערי הרמה האיראנית. רובם ממוצא פרסי.

חלוקה שבטית בערביסטאן

האוכלוסייה הערבית באזור ערביסטאן נחלקת במוצאה:

• אל-מוּשעשעיוּן (المشعشعيون) הקימו את האמירות שלהם בשנת 827 לספירה, באזור חוויזה. בראשם עמד מוחמד בן פלאח (محمد بن فلاح), מלומד בדת, משפט ומדעים אחרים.
• בָּנו כּעב (بنو كعب). מייצגים את השבטים הערבים החשובים ביותר באחוז. שבט ענק זה
• אל - סייד נעמה (آل سيد نعمة). של בני מספר שבטים ערבים שהתיישבו בעיר אחוואז ובסביבותיה.
• בָּנוּ טרף (بنو طرف) מוצאו משבט הטָי (طي). התיישבו באל-חפאג'יה ואל-חוויזה. מחולקים לשני בתי אב עיקריים: בית סעיד (بيت سعيد) ובית סיאח (بيت صياح).
• אל-בָּאוויה (الباوية) מוצאם מאזור רביעה, מזרחית לנהר קארון.
• אל-זרקָאן (الزرقان). מוצאם משבט אל-באוויה (الباوية)
• בָּנוּ לָאם (بنو لام) מוצאו משבט הטָי (طي), שבחיג'אז והגיע לעיראק. משם, חלק מהשבט עבר לערביסטאן.
• אל-עָנָאפג'ה (العنافجة)
• כְּת'יר (كثير). החמולה הגדולה ביותר במספר בצפון ערביסטן.
• בָּנוּ סאלה (بنو سالة). אחת החמולות הגדולות בדרום ערביסטן. השושלת שלה מגיעה משבט בני תמים (بني تميم).
• בית סעד (بيت سعد). מוצאם משבט כת'יר
• חמיד (حميد)
• אל-סודאן (السودان). מוצאם מהשבט הערבי קינדה (كندة) מכּופה, שאחד מבניו הוא: אל-מקדאד בן אל-אסווד אל-קינדי (المقداد بن الأسود الكندي) שהיה אחד מ"חברי הנביא".

מצב הערבים באיראן

בהיותם מיעוט שדתו (סונה) "יריבה" לדת השלטת במדינה (השיעה) ושפתו (ערבית) שונה משפת המדינה (פרסית), רוב הערבים חשים קיפוח. לתחושת הקיפוח תורמות יוזמות של הממשלה, כמו:

• ניצול משאבי טבע בערביסטאן, אך הערבים – תושבי האזור אינם שותפים לחלוקת הרווחים. על אף שפרובינציה ערביסטאן תורמת כ-90% מהכנסות הנפט של איראן, התושבים הערבים – עניים.
• הקמת סכרים והטיית חלק ממסלול אחד הנהרות הראשיים – כָּארון, ללא כל מענה לצרכים חקלאיים ומסחריים של הערבים – תושבי האזור.
• רדיפת האסלאם הסוני ובכלל זה איסור על קיום פולחן דתי ברשות הרבים, אי אישור הקמת מסגדים חדשים.
• רדיפת השפה הערבית, ובכלל זה לימודים רק בשפה הפרסית, היעדר אמצעי תקשורת מקומיים, מי שנתפס מלמד את השפה הערבית – צפוי לענישה כבדה, ושיעור גבוה של אנאלפביתיות, בקרב הערבים תושבי ערביסטאן
• תוכנית ממשלתית לדלל את האוכלוסייה הערבית באזור ערביסטאן והבאת מתיישבים ממוצא פרסי ואזרי.
• דיכוי הפגנות באמצעים אלימים במיוחד.