עפיפון מדבר
פעולות נוספות
עפיפון מדבר הוא סוג של מתקן אבן הנפוץ במדבריות אגן הים התיכון המזרחי, לרבות בירדן, סוריה, ערב הסעודית וישראל, וכן באתרים מסוימים במרכז אסיה וצפון אפריקה.[1] מרבית עפיפוני המדבר תוארכו על ידי ארכאולוגים לשלהי תקופת האבן החדשה. לדעת רובם המוחלט של החוקרים מתקנים אלו נועדו לציד המוני של עדרי חיות בר, אולם קיים גם מיעוט שמאמין ששימושם המקורי היה בידי רועי בקר.
עפיפוני המדבר מורכבים מגְּדרות או ערמות אבנים בלתי-מסותתות, ככלל מתחת למטר בגובהן. לעפיפוני המדבר צורות רבות ומגוונות, אך אחד המִתארים הנפוצים ביותר הוא של שני גדרות ארוכות המנקזות את השדרה שביניהן לתוך קודקוד, ולעיתים קרובות גם לבור פתוח. לחלופין, הגדֵרות עשויים להתנקז לשטח מגודר המכיל או מורכב מתתי-תאים שמאפשרים כניסה ויציאה רק מכיוון אחד, ולעיתים מכילים בורות גם כן. לאור מספר עדויות אתנוגרפיות מהעת החדשה, מרבית החוקרים סבורים שציידים רדפו אחר עדרי חיות והבריחו אותם לתוך עפיפוני המדבר, שם נאלצו החיות להאט ולהצטופף, מה שאיפשר לציידים ללכוד אותן אם לא נפלו לאחד הבורות.
כ-6,700 עפיפוני מדבר התגלו.[2] במזרח התיכון, עפיפוני המדבר ידועים בארבעה מוקדים מרכזיים: עפיפוני הנגב, הערבה וחצי האי סיני; עפיפוני מזרח ירדן; עפיפוני ערב הסעודית; ועפיפוני המדבר הסורי. עפיפוני הנגב, הערבה וסיני קטנים יחסית בממדיהם,[3] בעוד שעפיפוני ירדן וסוריה גדולים מאוד ובנויים לרוב בשרשראות המשתרעות על פני מספר קילומטרים.
עקב מיעוט הממצאים סביבם, תיאורכם המדויק של מרבית עפיפוני המדבר נותר לא ידוע. הערכות נעות בין האלף התשיעי לאלף החמישי לפני הספירה,[4] ואולם ישנה אי-ודאות רבה לגבי תאריכים אלו, כמו כן סתירות בין שיטות תיארוך שונות.[5]
מקור שמם של עפיפוני המדבר הוא בתרגום שאילה של המונח האנגלי "Desert Kite". המונח מיוחס לַטייס והארכאולוג הבריטי לֵאוֹנֶל רִיס (אנ') אשר טבע את הכינוי בתחילת המאה ה-20 בהשראת צורת הדלתון של העפיפונים שחקר.
מבנה עפיפון המדבר עריכה
עפיפוני המדבר הם מתקנים במגוון של גדלים, צורתם לרוב משולשת, והם בנויים מאבנים. עפיפוני המדבר מורכבים משני קירות אבן נמוכים המהווים שתי זרועות ארוכות שמתכנסות לעיגול המוקף בקודקוד. קוטרו של העיגול בקצה הזרועות נע בין מטרים בודדים ועד לכמאה מטר, והזרועות פרושות החל מכמה מאות מטרים, ועד מספר קילומטרים. בנוסף, ניתן לראות כי גובה הקירות, כמו גם עוביים משתנה, ואינו אחיד בין העפיפונים, לעיתים גם אם הם מחוברים.[6]
עפיפוני הנגב, הערבה וסיני עריכה
עפיפוני הנגב, הערבה וסיני נסקרו בעיקרם, וחלקם הקטן אף נחפר, באופן חלקי או מלא. בסקר ארכאולוגי שהתקיים בשנת 1967, באזור הנגב, סיני והערבה, התגלו לראשונה עפיפונים אלו, שנים-עשר במספרם, כאשר רובם היו במדבר סיני. עם גילוי מתקנים אלו, שייכו החוקרים את העפיפונים לתופעת עפיפוני המדבר שהייתה ידועה עוד קודם מאזור סוריה וירדן, וטענו כי הם שימשו לאותה המטרה, ציד המוני של עדרי חיות בר, ובעיקר צבאים. במהלך הסקרים והחפירות שנעשו על העפיפונים באזורים אלו, מיפו את העפיפונים, חיפשו שרידים ועדויות לציד ולאורח החיים באזור, בהקשר לציד חיות הבר ועוד.
ככלל, עפיפוני המדבר בנגב, הערבה וסיני נבדלים מהעפיפונים שנמצאו בירדן וסוריה. עפיפוני הנגב, הערבה וסיני קטנים ומבודדים יחסית, לא חוברו בשרשראות ענק, וככל הנראה שימשו לציד של פרטים בודדים. הבדל נוסף משמעותי המבדיל את עפיפונים אלו משאר העפיפונים במזרח התיכון הוא כי הם, ככל הנראה, לא שימשו לציד של חיות במהלך נדידתם, אלא הוקמו באזורים של מעיינות, נאות מדבר או לחלופין הבדלים באקלים המקומי (אנ').[7]
עפיפוני חולות סמר, הנמצאים מעט צפונית לאילת, נבדלים בגודלם ואופן סידורן של המלכודות בשטח. מדובר בשלושה עפיפונים אשר נבנו בשיטות בניה ותוכניות דומות, ואולי אף זהות. זרועותיהם של עפיפוני סמר כמעט נושקות אחת לשנייה, וייתכן כי היו ניסיון ליצור בקנה מידה קטן שרשרת עפיפונים בסגנון השרשראות בירדן ובסוריה.[8]
עפיפוני מזרח ירדן עריכה
עפיפוני ירדן הם הקדומים ביותר אשר תוארכו. במהלך התיארוך, נמצא כי חלק ממתקני צייד אלו נכנסו לשימוש כבר בתקופה הנאוליתית (4,400-8,300 לפנה"ס),[9] ולאחר שנמצא מקדש בסמוך להן, דווח בפברואר 2022, שהאזור נבנה כבר לפני 9000 שנה.[10] העפיפונים באזור זה הם רבים ומגיעים לכדי עשרות, אם לא מאות, והם גדולים מאוד. לרוב, ניתן לראות כי עפיפוני המדבר של מזרח ירדן מרכיבים שרשראות ארוכות המתפרסות על פני עשרות קילומטרים, כלומר מספר עפיפונים המחוברים יחד ומופיעים בצפיפות גבוהה יחסית.
על פי המחקרים האחרונים של עפיפוני האזור, ניתן להסיק כי שרשראות מלכודות אלו הוכנו, בראש ובראשונה, לציד של עדרים של צבי החול.[11] זאת ניתן להסיק בעיקר עקב מיקומם של העפיפונים במרכז נתיב הנדידה של צבי החול, אותו הוא עובר, בעדרי ענק, מאזור הרבייה בדרום לאזור ההמלטה בצפון. ההשערה הרווחת בקרב הארכאולוגים החוקרים את הנושא היא כי העפיפונים בשרשראות ענק אלו פעלו במקביל. אך יש גם הטוענים אחרת, כלומר שמלכודות ציד אלו פעלו לסירוגין ולא כולן יחד.[12]
עפיפוני ערב הסעודית עריכה
עפיפוני ערב הסעודית מושכים היום תשומת לב גדולה בקרב ארכאולוגים החוקרים מתקנים אלו. הם בדרך כלל נבנו כשרשראות של מספר עפיפונים מחוברים, אך בשונה משרשראות העפיפונים בירדן וסוריה, ניתן לראות מגוון גדול מאוד של טיפוסי עפיפונים. ניתן למצוא עפיפונים במגוון רחב של גדלים, שרשראות בצורות שונות, ומספר משתנה של בורות הרג. יחד עם השונות הגדולה הקיימת בין העפיפונים השונים, ניתן לראות גם דמיון במספר דברים. על פי המחקרים, כל העפיפונים שימשו למטרת ציד המוני. כמו כן ניתן לראות כי כל העפיפונים נבנו מאבנים מקומיות ופשוטות. דמיון נוסף הוא כי כל העפיפונים הכילו את אותם המרכיבים, אשר בסופו של דבר גרמו לחוקרים להגדירם כעפיפוני מדבר.[13]
עפיפוני המדבר הסורי עריכה
עפיפוני המדבר הסורי מזכירים מאוד את העפיפונים של מזרח ירדן. אלו הם עפיפונים גדולי ממדים יחסית כאשר זרועות העפיפון יכולות להגיע גם עד לאורך של כמה מאות מטרים. לרוב, העפיפונים יוצרים שרשרת מלכודות, המסוגלות להגיע, כל אחת, אפילו לכמה עשרות קילומטרים.
מטרתן של מלכודות אלו, בדומה לאלו הנמצאות בירדן, היא תפיסה של עדרי בר ענקיים של צבאים חוליים. העפיפונים ממוקמים על ציר הנדידה העונתית של צבאים אלו, וניצודים בשרשראות המלכודות, לעיתים אף במאות. בחלק מהעפיפונים ניתן לראות מספר בורות הרג, אשר יוצרים תחושה של מכלאה, ויש הטוענים כי אולי לכך אף שימשו.[14]
עפיפון בים הבלטי עריכה
בשנת 2021 כשמדענים הפעילו מערכת סונאר רב־אלומות למיפוי קרקע הים, התגלתה בים הבלטי סמוך לגרמניה שורה של אבנים בעומק 21 מטרים ובאורך של כמעט קילומטר. הקיר תוארך לתקופת האבן, לפני כ-10,000 שנה. ייתכן שהוא שקע עם עליית פני הים בתום עידן קרח, לפני כ–8,500 שנה. הקיר בנוי משורה של 10 גושי אבן באורך של עד 3 מ' וביניהם 300 אבנים גדולות ו-1400 קטנות. גובהו פחות ממטר. המדענים משערים שהוא עזר בציד של עדרי איילים וייתכן שקיר נוסף קבור לידו.[15][16][17]
תולדות המחקר עריכה
תחילה, עפיפוני המדבר היו ידועים רק מעדויות אתנוגרפיות מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. למעשה העדויות הארכאולוגיות הראשונות על קיומם של מתקנים חקלאיים אלו הגיעו על ידי טייסי חיל האוויר המלכותי הבריטי. במהלך טיסה בשמי המדבר המזרחי של ירדן, לפני כמאה שנה, גילו הטייסים תופעה זו. לאחר שזיהו את המתקנים הללו, הם קבעו את המונח "Desert Kite" בעקבות צורתם של המתקנים המזכירה דלתון. לאחר מכן, במשך כעשרים שנה, נמצאו עפיפונים נוספים ברחבי המזרח התיכון, הם נחקרו, ברזולוציות שונות, צולמו ותועדו, כמו גם ניסיונות רבים לתארך מתקנים אלו, או לחלופין להסביר ולהבין את תפקודם ומקומם בתרבות העת העתיקה.[18] לאחר גילוי של עפיפונים נוספים, ידועים ארבעה מוקדים עיקריים של מתקנים אלו: האזור המדברי של ירדן, סוריה, ערב הסעודית ואזור הנגב, סיני ומצרים.
משחר מחקר עפיפוני המדבר, היו מספר ויכוחים על פירושם ומחקרם. ויכוחים אלו נוצרו לרוב בעקבות מחסור בממצאים היכולים לספק פרטים מלאים על עברו של האתר, והממצאים המעטים שנמצאו, לרוב לא נתנו אינדיקציה על תיארוכם או תפקודם.
ראשונים להעלות השערות לשימוש והגדרת העפיפונים היו טייסי חיל האוויר הבריטי. שתי ההשערות אשר הוצעו באותה העת, נכונות גם היום לדיון בנושא. פרסי מייטלנד (Percy Maitland) הציע כי העפיפונים שימשו כמלכודות ציד, בעוד שליונל ריז (Lionel Wilmot Brabazon Rees) פירש אותם כמתקנים ששימשו לכלוא ולהגן על עדרים מבויתים בזמן סכנה. ההנחה הרווחת בקרב חוקרי העפיפונים, היא כי מתקנים אלו שימשו כמלכודות ציד המוני, של עדרי בר, בעיקר של צבאים.[19]
בעיה נוספת שלא נפתרה לגמרי עד עצם היום הזה היא תיארוך העפיפונים. בעיה זו נובעת בעיקר ממחסור בממצאים אינדיקטיביים, כמו גם ממצאים אורגניים לתיארוך בפחמן 14. העפיפון, אשר תוארך למוקדם ביותר, נמצא במזרח ירדן, ותוארך לתקופה הנאוליתית הקדם קרמית ב' (כ-9,000 שנה לפני זמננו).[20] ההנחה היא כי רוב העפיפונים של הלבנט הוקמו ופעלו, לכל המאוחר, החל מהאלף החמישי-השלישי לפנה"ס. תיארוך העפיפונים מתבצע לאורך כל תקופת המחקר, כדי לקבל מספר תאריכים גדול יותר, ובכך לחזק את ההערכות על גילם של המתקנים. מוסכם בקרב החוקרים כי תופעת עפיפוני המדבר היא תופעה של אחרי התקופה הנאוליתית.[21] מחסור החומרים האורגניים נובע, על פי ההשערה, בעיקר מכך שהביאו את הטרף שנתפס במלכודת לשחיטה בכפרים הסמוכים, שם ככל הנראה היו משחטות מומחות. כל זאת ניתן להניח בעקבות ממצאים מהאתרים הכפריים הסמוכים לאתרי הציד.[22]
ממצא נוסף, הנמצא בסמוך למספר עפיפונים, במגוון מקומות במזרח התיכון הם ציורי קיר. הציורים מתארים סצנה של ציד חיה בעזרת עפיפוני מדבר. הציורים הם יחסית סכמטיים, וללא הרבה פרטים, אך ברור, לפחות בחלקם, הקשר הישיר אל העפיפונים והציד בהם. ציורים אלו היו משמעותיים ביותר בחיפוש אחר התשובה לשאלת מטרתם של העפיפונים.[23]
ציד חיות בר בעת החדשה עריכה
את ציד חיות הבר ניתן למצוא בעדויות אתנוגרפיות, מסוף המאה התשע עשרה ועד תחילת המאה העשרים. ישנן שלוש עדויות עיקריות המתארות את הימצאות המתקנים הללו ברחבי המזרח התיכון, כמו גם שימושם על ידי התרבויות המסורתיות היושבות במקום.[24] עם זאת מלכודות ציד וטכניקות תפיסה דומות ידועות מאזורים רבים בעולם, כולל צפון אירופה, מרכז אסיה, צפון אמריקה ודרום אפריקה. עדויות אלו נתנו חיזוק נוסף למטרתם של עפיפוני המדבר הפרוסים במזרח התיכון, והיא תפיסת עדרי חיות בר.[25]
עדותו של בורקהרדט עריכה
את עדותו כתב יוהאן לודוויג בורקהרדט במהלך טיול במזרח התיכון, בתחילת המאה התשע עשרה ובה כתב: ”אזור פתוח במישור, של כמייל וחצי מרובע, מוקף משלושה צדדים באבנים רופפות, גבוהות מדי לניתור של צבי. בחלקים שונים של החומה הושארו פערים בכוונה תחילה, וליד כל פער כזה תעלה עמוקה נעשתה מבחוץ. האזור המוקף ממוקם ליד נחל או מעיין אשר בו בקיץ נופשים להקות צבאים. כאשר מתחיל הציד, איכרים רבים מתאספים ומתבוננים עד שהם רואים להקה של צבאים מתקרבים מרחוק לעבר האזור המוקף, לתוכו הם מכוונים אותם. הצבאים, המפחדים עקב צעקות האנשים, משתדלות לקפוץ מעל לקירות, אך יכולות לעשות כן רק בפער, היכן שהן נופלות לתוך התעלות החיצוניות, ונלקחות בקלות, לעתים במאות. ראש העדר תמיד קופץ ראשון, האחרים עוקבים אחריו זה אחר זה. כך צבאים נלקחים ומתים מיד, ואת בשרם מוכרים לערבים ולשכנים הפלאכים.”[26]
עדותו של מוסיל עריכה
אלואיס מוסיל חקר את המזרח התיכון בתחילת המאה העשרים. במהלך מחקרו הוא תיעד את הפעילות של תפיסת חיות בר באמצעות העפיפונים, וכתב: ”ציידי צבאי המדבר הם אנשי שבט הסלג'ב (Slejb). השיטה העדיפה בעיניהם היא ציד בזוגות. אחד הוא המכוון והאחר הוא הצייד. זה אשר מכוון פורש עורות תחת ברכיו ומרפקיו וזוחל עליהם לעבר עדר של צבאים, מנסה לכוונם לכיוון האיש השני. ביום בודד הם תפסו עשרה עד עשרים צבאים.”
בתיאור נוסף של הפעולה, מוסיף מוסיל את תיאורו של מלכודת הציד בכותבו:”קיר בגובה מטר וחצי, שעוצב בכתבנית או לחלופין נבנה מאבנים ללא טיח. הלולאה התחתונה גמורה למחצה בלבד. היכן ששתי הלולאות נפגשות, ישנה פתיחה צרה שהושארה... בכל מקום כזה בור, בעומק שניים עד שלושה מטרים, שנחפר מחוץ למתחם. עדר של צבאים מונע בזהירות אל הלולאה התחתונה הלא גמורה. זה בקרוב יהיה מושלם, כי שני הקירות רחוקים כאלף צעדים אחד ממשנהו. תחילה הצבאים מתקדמים מהר, אך בהמשך, הם מפחדים, דוהרים לאורך שני הקירות ומנסות לחדור מהר ככל האפשר מהפתח הצר לתוך הלולאה העליונה והסגורה לחלוטין. ברגע שהם עוברים, הפתח הצר נחסם וכלב ציד מגזע סלוקי תוקף את הצבאים. החיה המפוחדת רצה סביב הקירות, קופצת מעליהם היכן שנמוך, ונופלת לתוך הבור שנחפר מבחוץ.”[27]
עדותו של אהרוני עריכה
הזואולוג ישראל אהרוני מעיד: ”אני ויחזקאל חנקין, ציידי ומלוי הנאמן במסעי במדבר, היינו עדים למחזה מזעזע, לציד 500–600 צבאים בבת אחת בפכרת (מצודה לצבאים)... כדי לצוד מאות צבאים גדרו הבדוים שטח עצום המתפרש על פני קילומטרים רבים בצורת משולש כביר... משראו הבדואים חשיף צבאים נודד לתומו , כוונו אותו מזה ומזה, כלארח יד את הפכרת, שפתחה היה רחב מאוד. מצודת נוכלים זאת דמתה במראיה לנוף המדבר, כי מחמרו נבנתה, ובלב הצבאים לא עוררה כל חשד... הצבאים הנלכדים נפלו לתוך השוחות הפעורות לרגליהם. רבים הוצאו לעינינו מרוסקי-איברים ואנקת מותם שברה את ליבנו”[27]
לקריאה נוספת עריכה
- זאב משל, " 'עפיפונים' (Desert Kites) בסיני", בתוך: זאב משל וישראל פינקלשטיין (עורכים), קדמוניות סיני: מחקרים בתולדות חצי האי, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד בשיתוף חברה להגנת הטבע והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, תש"מ–1980, עמ' 265–288.
- אסף הולצר, נעמי פורת וליאורה קולסקה הורביץ, "עפיפוני מדבר בנגב ובסיני: תפקודם ותיארוכם", קדמוניות מ"ט (151), תשע"ו–2016, עמ' 25–32.
- גיא בר-עוז, דן מלקינסון ודני נדל, העדות האילמת של עפיפוני המדבר: ציד והכחדות במדבריות המזרח התיכון, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2024.
קישורים חיצוניים. עריכה
- ציידי העפיפונים הקדומים מהנגב באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי
- עפיפונים בציורי סלע
- עפיפוני המדבר, הרצאה של פרופסור דני נדל ביוטיוב
- מחקר בינלאומי שבחן עצמות של צבאים שניצודו לפני 5000 שנה: הכחדת מינים בעקבות צייד המוני החלה כבר לפני כ-5000 שנים+ באתר הידען
- עפיפון מדבר, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- A. Holzer, U. Avner, N. Porat, L. Kolska Horwitz, "Desert kites in the Negev desert and northeast Sinai: Their function,chronology and ecology", Journal of Arid Environments, 2010, pp. 1–12
הערות שוליים עריכה
- ^ Archaeoland – Desert Kites in Libya, archaeoland.eu
- ^ Olivier Barge, Emmanuelle Régagnon, Wael Abu-Azizeh, Sofiane Bouzid, Jacques Élie Brochier, Rémy Crassard, Desert Kites and Related Constructions: Data from the Globalkites Project, Journal of Open Archaeology Data 13, 2025-02-27 doi: 10.5334/joad.150
- ^ Archaeoland – Desert kites in the Levant, archaeoland.eu
- ^ Admin, The mystery of the 'desert kites' in the Saudi wilderness, Esquire Middle East, 2023-07-14
- ^ Rémy Crassard, Wael Abu-Azizeh, Olivier Barge, Jacques Élie Brochier, Frank Preusser, Hamida Seba, Abd Errahmane Kiouche, Emmanuelle Régagnon, Juan Antonio Sánchez Priego, Thamer Almalki, Mohammad Tarawneh, The oldest plans to scale of humanmade mega-structures, PLOS ONE 18, 17 במאי 2023, עמ' e0277927 doi: 10.1371/journal.pone.0277927
- ^ G.Bar-Oz, M.Zeder, F.Hole, Role of mass-kill hunting strategies in the extirpation of Persian gazelle (Gazella subgutturosa) in the northern Levant, PNAS, 2010,p.1-2
- ^ Z.Meshel, Sinai: Excavations and Studies, Capter VI: "Desert kites" in Sinai and the southern Negev, Oxford, England, 2000, p.121
- ^ D.Nadel, D.Malkinson, E.Boaretto, G.Bar-Oz, U.Avner, Walls, ramps and pits: the construction of the Samar Desert Kites, southern Negev, Israel, Antiquity, 84, 2010,p.989
- ^ D. Malkinson, D.Nadel, G.Bar-Oz, U.Avner, The Negev (southern Levant) desert kites: a preliminary report, Antiquity, 83 (issue 319), 2009, p.1
- ^ מקדש מלפני 9,000 שנה התגלה במזרח ירדן, באתר ynet, 23 בפברואר 2022
- ^ D.Malkinson, D.Nadel,G.Gar-Oz, U.Avner, Mass hunting game traps in the southern Levant: the Negev and Arabah "Desert Kites", Near eastern archaeology, 74:4, 2011, p.208.
- ^ F.Hole, G.Bar-Oz, M.Zeder, Role of mass-kill hunting strategies in the extirpation of Persian gazelle (Gazella subgutturosa) in the northern Levant, PNAS, 2010,p.1-5
- ^ A.Betts, S.Helms, The desert "kites" of the badiyat esh-sham and north arabia, Paléorient, 13/1, 1987, p.52-55
- ^ A.Betts, S.Helms, The desert "kites" of the badiyat esh-sham and north arabia, Paléorient, 13/1, 1987, p.41-49
- ^ אתר למנויים בלבד הגרדיאן והניו יורק טיימס, חוקרים גילו במעמקי הים הבלטי קיר מתקופת האבן באורך כמעט קילומטר, באתר הארץ, 16 בפברואר 2024
- ^ Stone age wall found at bottom of Baltic Sea ‘may be Europe’s oldest megastructure’, סרטון יוטיוב, פברואר 2024
- ^ Jacob Geersen et al., A submerged Stone Age hunting architecture from the Western Baltic Sea, PNAS, February 12, 2024
- ^ A.Betts, S.Helms, The desert "kites" of the badiyat esh-sham and north arabia, Paléorient, 13/1, 1987, p.45
- ^ A.Holzen, L.K.Horwitz, N.Porat, U.Avner, Desert kites in the Negev desertand northeast Sinai: their function, chronology and ecology, Journal of Arid Envronments, 74, 2010, p.806.
- ^ D.Nadel, D.Malkinson, E.Boaretto, G.Bar-Oz, U.Avner, Walls, ramps and pits: the construction of the Samar Desert Kites, southern Negev, Israel, Antiquity, 84, 2010,p.977
- ^ D.Malkinson, D.Nadel,G.Gar-Oz, U.Avner, Mass hunting game traps in the southern Levant: the Negev and Arabah "Desert Kites", Near eastern archaeology, 74:4, 2011, p.213-214.
- ^ F.Hole, G.Bar-Oz, M.Zeder, Role of mass-kill hunting strategies in the extirpation of Persian gazelle (Gazella subgutturosa) in the northern Levant, PNAS, 2010,p.1-2
- ^ Z.Meshel, Sinai: Excavations and Studies, Capter VI: "Desert kites" in Sinai and the southern Negev, Oxford, England, 2000, p.139
- ^ Z.Meshel, Sinai: Excavations and Studies, Capter VI: "Desert kites" in Sinai and the southern Negev, Oxford, England, 2000, p.130
- ^ D.Nadel, G.Bar-Oz, U.Avner, E.Boaretto. D.Malkinson, Walls, ramps and pits: the construction of the Samar Desert kites, southern Negev, Israel, Antiquity, 84, 2010
- ^ Z.Meshel, Sinai: Excavations and Studies, Capter VI: "Desert kites" in Sinai and the southern Negev, Oxford, England, 2000, p.130-131
- ^ 1 2 Z.Meshel, Sinai: Excavations and Studies, Capter VI: "Desert kites" in Sinai and the southern Negev, Oxford, England, 2000, p.134
