פלסתין
פעולות נוספות
.jpg){kind=link}
פַלַסתין או פַלִיסתין, שנודעה גם כוַלַסתין או וַלִיסתין, פַתִינַה (פַתִנַ) ואוּנקִי (אֻנקִ), ובארמית עמק, הייתה ממלכה חתית חדשה בעמק אמוק. שמה של הממלכה ככל הנראה מעיד על זיקה בינה לבין גויי הים, שהגיעו לכל חופי הלבנט בסוף תקופת הברונזה. הכתובת המוקדמת ביותר המזכירה את הממלכה מתוארכת למאה ה־11 לפנה"ס. החל מהמאה ה־9 לפנה"ס, הממלכה הייתה לפרקים עצמאית ולפרקים כפופה לאשורים, וסופה שהפכה ב־738 לפנה"ס, תחת שלטונו של תגלת־פלאסר השלישי, למחוז באימפריה האשורית.
שמות הממלכה עריכה
השם "פלסתין" על צורותיו עריכה
שם זה מעלה קשר לפלשתים שישבו בדרום ארץ־ישראל ושהיו מוכרים גם למצרים כאחד מגויי הים (אנ'); קשר זה מתחזק לאור הימצאות כלים מיקניים באזור האמוק, במיוחד במאה ה־12 לפנה"ס, והרס כמה ערים שהוצע לייחס לגויי הים. עם זאת, הזיהוי של הממלכה כשייכת לגויי הים לא ודאית, ואף אם הזיהוי מתקבל, לא ברור מה היה טיב הקשר לגויי הים הפלשתים מדרום הלבנט.[1]
מבחינת ההגיה, ייתכן שהכתיב Palis(a)tin ו־Walis(a)tin מעידים על כך שההגיה של העיצור הראשון הייתה כ־f, או התחילה כ־p ובהמשך נחלשה ל־f.[1] אשר לתנועה שבהברה השנייה בשם, הכתיב הלווי ברוב ההופעות של שם זה לא מאפשר להבדיל בין a ל־i, אך באחת ההופעות זוהתה אות שניתן לקרוא כ־la בלבד, וזה מקדם את הקריאה "וַלַסתין"; עם זאת, אין לפסול את האפשרות שמדובר בתופעה גרפית הקשורה לכתיב בלבד, וכן את האפשרות שהקריאה הייתה Walstin (וַלְסתין).[2]
פַתִנַ ואֻנקִ עריכה
ייתכן שמהשם "פלסתין" נגזר השם האשורי של הממלכה באמוק, פַתִנַ.[3] שם זה שימש את האשורים מהמאה ה־9 לפנה"ס, יחד עם השם Unqi, שם גאוגרפי שמוצאו במילה "עמק".[4] בכתובת זכור הארמית קרויה הממלכה "עמק".[5]
מלכים עריכה
.jpg){kind=link}
.jpg){kind=link}
ממקורות לוויים הירוגליפיים ומקורות אשוריים ידועים כמה מלכים של פלסתין/ולסתין/פַתִנַ; התארוך המדויק וסדר המלוכה לא ידועים, וייתכן אף ששני מלכים שנשאו שם זהה היו למעשה מלך אחד. מלך אחד המתוארך למאה ה־11 לפנה"ס הוא תַיתַ הראשון, המוכר מתבליטי מקדש אל הסער בחלב. למאה ה־10 לפנה"ס מתוארכים המלכים תַיתַ השני הידוע מאתר מחרדה (אנ')־שיזר, המלך מַנַנַ ובנו המלך שופילוליומה הראשון הידועים משתי מצבות מרוסוס (אנ'). כן מתועד מאתר תל תעינאת מלך בשם חַֿלפַרֻנתִיַ, אך בכתובות לא מצוין במפורש שהוא היה המלך של וַלסתין; הוא עשוי להיות מזוהה עם קַלפַרֻנדַ מהכתובות האשוריות של המאה ה־9 לפנה"ס, אך הכתובות מתל תעינאת מתוארכות למאה ה־10 לפי סגנונן. ייתכן שמדובר בשם שחוזר על עצמו בשושלת. מהמחצית הראשונה של המאה ה־9 לפנה"ס ידוע, מהכתובות האשוריות, מלך בשם לֻבַרנַ (הראשון), וכן מלך בשם שופילוליומה (השני). חוסר בהירות בכתובות האשוריות מעלה את האפשרות שמדובר באותו אדם, והשמות השונים נובעים מכך שהמלכים החתיים מתקופת הברונזה כונו לַבַרנַ, ואולי מלכי פַתִנַ שנשאו שמות חתיים (כמו שופילוליומה) שימרו נוהג זה. מלך בשם קַלפַרֻנדַ מתועד משנת 857 לפנה"ס. מלך בשם לֻבַרנַ (השני) מתועד בכתובות מסביבות 830 לפנה"ס. אחריו מלך אדם מחוץ לשושלת בשם סֻרִּ, ואותו ירש אדם בשם סַסִ. לאחר מאה שנה של חוסר תיעוד על ממלכת פַתִנַ, מתועד משנת 739 לפנה"ס מלך בשם תֻתַמֻּ, שאחרי מרידתו הפכה הממלכה למחוז אשורי.[6][7]
תולדות הממלכה עריכה
בהקשר מאוד מקוטע מוזכרת הבאת סוסים ממצרים בכתובות של תַיתַ הראשון – יחסים בין־לאומיים בין צפון הלבנט למצרים חריגים יחסית לאותה תקופה.[8] בין אם תַיתַ היה צאצא לגויי הים או לא, ניתן לזהות מתקופתו מאפיינים אפיגרפיים ואיקונוגרפיים נאו־חתיים ברורים.[9] נראה שבימיו גבולות הממלכה (ששמה נכתב פַלַסתין/פַליסתין) השתרעו עד חלב.[10]
בימיו של תַיתַ השני כבר הורחב תחום הממלכה עד מחרדה (אנ')־שיזר שליד חמת, ותל תעינאת התבסס כבירת הממלכה (ששמה נכתב וַלַסתין/וַליסתין).[10] הוצע על־ידי כמה חוקרים שתַיתַ השני הוא תועי מלך חמת המוזכר במקרא כבן בריתו של דוד המלך. זיהוי זה מנוגד לתאוריה הנפוצה, שלפיה סיפורי דוד המלך הם תוצר ספרותי של ממלכת יהודה במאה ה־8 לפנה"ס או מאוחר יותר, ואם אכן יתקבל הזיהוי, הוא יסתור תאוריה זאת. אחת הבעיות שמעלה הזיהוי הוא התיאור המקראי של תועי כמלך חמת, אף שהמקרא מכיר היטב את התואר "פלשתי" (שהוא, ככל הנראה, מקביל לשם "פלסתין"); אך ייתכן שבחירה זאת נועדה למנוע בלבול בין הפלשתים הדרומיים, אויביו של דוד, לממלכת פלסתין בת־בריתו.[11][12]
.jpg){kind=link}
שופילוליומה הראשון ואביו מַנַנַ ידועים משתי מצבות של שופילוליומה מרוסוס (אנ'), המציגות אותו לצד אל הסער. בכתובות שעל המצבות הוא מספר שנלחם נגד עיר (שלא ציין את שמה), נגד אדנה ונגד חֿיַוַ.[13]
תחת האשורים עריכה
לֻבַרנַ הראשון הוא המלך הראשון של פַתִנַ המוזכר בכתובות האשוריות.[14] הוא מופיע בתיאור של מסעו של אשורנצירפל השני מערבה בסביבות 870 לפנה"ס. אשורנצירפל מספר שהוא ניגש לעיר חַֿזַזֻ, שנשלטה על־ידי לֻבַרנַ מלך פַתִנַ, וקיבל ממנו מִנחת זהב ובדי פשתן. הוא עבר את נהר אַרפֶ, וניגש לעיר כֻנֻלֻוַ, עירו המלכותית של לֻבַרנַ (כֻנֻלֻוַ, המזוהה עם תל תעינאת, מוכרת מהמקורות האשוריים כבירת פַתִנַ, לעיתים גם בשמות כִנַלִיַ או כִנַלֻוַ[4]). לֻבַרנַ נכנע לאשורנצירפל כדי להציל את חייו, והעניק לו מנחה עשירה: מתכות רבות, מקנה, בדים, רהיטים, כלי שנהב, עשר זמרות, אחייניתו עם נדוניה גדולה, קופה גדולה, וברווזים. אשורנצירפל חס על חיי לֻבַרנַ, אך לקח חלקים מצבאו וכן שבויים מממלכתו. משם הלך לעיר אַרִבֻוַ, עיר אחרת בפַתִנַ, לקח אותה לעצמו, ולאחר מכן המשיך במסעו לממלכות אחרות.[15] האנשים שלקח אשורנצירפל מפַתִנַ היו בין השבויים ששימשו אותו אחר כך לשיקום כלח.[16] כשחנך אשורנצירפל את ארמונו בכלח, היו בין השליחים הזרים הרבים בטקס גם שליחים מפַתִנַ.[17]
יורשו של אשורנצירפל, שלמנאסר השלישי, יצא בשנתו הראשונה (858 לפנה"ס) למתקפה על הממלכות החתיות החדשות. בווריאציה אחת של תיאור המתקפה, הוא מספר שתקף את אֻרִמֻ, אחת מעריו המבוצרות של לֻבַרנֻ.[18] בווריאציה נפוצה יותר של התיאור בכתובותיו המלכותיות, מתאר שלמנאסר את הקרבות בפירוט רב יותר. הוא כותב שמלך פַתִנַ, סַפַלֻלמֶ (שופילוליומה), השתתף בקואליציית המלכים שנלחמו נגד שלמנאסר השלישי בקרב על גבול ממלכת שמאל והובסו. הקואליציה כללה את צבאות שמאל, פַתִנַ, בית עדן וכרכמיש. סַפַלֻלמֶ ארגן מחדש את הצבאות, וקיבל כוחות גם ממלכי קוה, חֿילכּו (אנ'), ישבק, ויַחַֿן (באזור ארפד). אולם, בקרב ליד אַלִצִר/אַלִמֻש (קריאת השם לא ברורה), עיר מבוצרת של סַפַלֻלמֶ, הובסו הצבאות. לאחר מכן פנה שלמנאסר להחריב את הערים תַיַּ, חַֿזַזֻ, נֻליַ, ובֻתַמֻ שבפַתִנַ, טבח באנשיהן ולקח שבויים רבים.[19] ייתכן שמשמעות שתי הווריאציות היא שבאותה שנה הסתיים שלטונו של לֻבַרנַ, אך ייתכן שמשמעות הדבר היא שבאותה שנה חולקה פַתִנַ בין לֻבַרנַ לבין סַפַלֻלמֶ.[14][20] אפשרות נוספת היא שלֻבַרנַ הוא כינוי לסַפַלֻלמֶ, ושני המלכים הם בעצם אותו אדם.[21]
נראה ששלמנאסר הוריד סַפַלֻלמֶ מכס השלטון, ואחריו מלך קַלפַרֻנדַ, שלא התמרד והגיש מנחות למלך אשור ב־857 וב־853 לפנה"ס. המס שהגיש הוצג בתבליטים על שערי בלאוואת, על במת הכס של שלמנאסר מכלח ועל האובליסק השחור.[20] ייתכן ששמו הלווי היה חַֿלפַרֻנתִיַ, שם המוכר מכתובת של אחד ממלכי פלסתין (לפחות שלושה ממלכי גֻרגֻם נשאו שם זה, כך שייתכן שגם בפלסתין מדובר היה בשם שחוזר על עצמו בשושלת).[22]
בשנת 829 לפנה"ס, שלמנאסר כותב שהוא שמע על כך שאנשי פַתִנַ התקוממו נגד מלך בשם לֻבַרנֻ השני, והחליפוהו באדם פשוט בשם סֻרִּ. ייתכן שמלך זה מלך אחרי קַלפַרֻנדַ, אך ייתכן שהוא אותו מלךשמוזכר עוד מ־870 ו־858 לפנה"ס, אם אכן הממלכה חולקה בינו לבין סַפַלֻלמֶ (ולאחר מכן בינו לבין קַלפַרֻנדַ). ההתקוממות של נתיניו של לֻבַרנַ נגדו עשויה להיות תוצאה של נאמנותו לאשור. שלמנאסר שלח את דַיַן־אשּור (אנ') בראש צבאו נגד סֻרִּ, אך סֻרִּ מת לפני כל התרחשות צבאית, ודַיַן־אשּור עזב לאחר שקיבל מנחה משמעותית. הוא מינה על פַתִנַ אדם בשם סַסִ מארץ כֻרֻצַּ (שלא מוכרת מאף מקור אחר), והציב פסל של שלמנאסר במקדש בכֻנַלֻוַ.[23][24]
בכתובת זכור מספר זכור, מלך חמת ולעש, על ברית של מלכים רבים באזור שנלחמו נגדו בחדרך. זה קרה, ככל הנראה, בסביבות 796 לפנה"ס. בין המלכים בברית נזכר "מלך עמק", היא שמה של פַתִנַ בארמית.[20]
לאחר פער של כמאה שנה שבו לא מוזכרת פַתִנַ במקורות האשוריים (כך שהיא ככל הנראה לא השתתפה בהתנגדויות השונות לאשור שהתרחשו בתקופה באזור צפון הלבנט והרי הטאורוס), מספר תגלת־פלאסר השלישי בכתובותיו שב־739 לפנה"ס, תֻתַמֻּ מלך אֻנקִ הפר שבועה קדושה (באכדית adê), ולכן תגלת־פלאסר הוריד אותו מהכס שנה לאחר מכן והפך את ממלכתו למחוז אשורי בשם כִנַלִיַ.[25] במקורות אשוריים מאוחרים יותר מוזכר שם המחוז בצורות כֻלַּנִּ או כֻלַּנִּיַ, והיא ככל הנראה כלנה (בראשית י', י'; עמוס ו', ב') וכלנו (ישעיהו י', ט') הנזכרות במקרא.[20][26]
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Mark Weeden, After the Hittites: The Kingdoms of Karkamish and Palistin in Northern Syria, Bulletin of the Institute of Classical Studies 56, 2013, עמ' 11 doi: 10.1111/j.2041-5370.2013.00055.x, JSTOR 44254129
- ^ Mark Weeden, The land of Walastin at Tell Tayınat, Nouvelles Assyriologiques Brèves et Utilitaires, 2015/2 (juin), עמ' 65–66
- ^ Mark Weeden, After the Hittites: The Kingdoms of Karkamish and Palistin in Northern Syria, Bulletin of the Institute of Classical Studies 56, 2013, עמ' 12 doi: 10.1111/j.2041-5370.2013.00055.x, JSTOR 44254129
- ^ 1 2 Belkıs Dinçol et al., Two new inscribed Storm-god stelae from Arsuz (İskenderun): ARSUZ 1 and 2, Anatolian Studies 65, 2015, עמ' 63 doi: 10.1017/S006615461500006X, JSTOR 24878378
- ^ Herbert Donner, Wolfgang Röllig, Kanaanäische und aramäische Inschriften, Band II: Kommentar, Otto Harrassowitz, 1964, עמ' 207
- ^ Mark Weeden, After the Hittites: The Kingdoms of Karkamish and Palistin in Northern Syria, Bulletin of the Institute of Classical Studies 56, 2013, עמ' 12–15 doi: 10.1111/j.2041-5370.2013.00055.x, JSTOR 44254129
- ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 130–131
- ^ Mark Weeden, After the Hittites: The Kingdoms of Karkamish and Palistin in Northern Syria, Bulletin of the Institute of Classical Studies 56, 2013, עמ' 17 doi: 10.1111/j.2041-5370.2013.00055.x, JSTOR 44254129
- ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 129
- ^ 1 2 Belkıs Dinçol et al., Two new inscribed Storm-god stelae from Arsuz (İskenderun): ARSUZ 1 and 2, Anatolian Studies 65, 2015, עמ' 62 doi: 10.1017/S006615461500006X, JSTOR 24878378
- ^ Mark Weeden, After the Hittites: The Kingdoms of Karkamish and Palistin in Northern Syria, Bulletin of the Institute of Classical Studies 56, 2013, עמ' 18 doi: 10.1111/j.2041-5370.2013.00055.x, JSTOR 44254129
- ^ על הזיהוי ראו בהרחבה:
Charles Steitler, The biblical king Toi of Ḥamath and the late Hittite state 'P/Walas(a)tin', Biblische Notizen 146, 2010, עמ' 81–99;
Gershon Galil, David, King of Israel, between the Arameans and the Northern and Southern Sea Peoples in Light of New Epigraphic and Archaeological Data, Ugarit-Forschungen 44, 2013, עמ' 159–174 - ^ Belkıs Dinçol et al., Two new inscribed Storm-god stelae from Arsuz (İskenderun): ARSUZ 1 and 2, Anatolian Studies 65, 2015, עמ' 64–68 doi: 10.1017/S006615461500006X, JSTOR 24878378
- ^ 1 2 Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 130
- ^ A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC I (1114-859 BC), University of Toronto press, 1991, עמ' 217–218
- ^ A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC I (1114-859 BC), University of Toronto press, 1991, עמ' 222
- ^ A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC I (1114-859 BC), University of Toronto press, 1991, עמ' 293
- ^ A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC II (858-754 BC), University of Toronto press, 1996, עמ' 25
- ^ A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC II (858-754 BC), University of Toronto press, 1996, עמ' 9–10, 17
- ^ 1 2 3 4 John David Hawkins, Corpus of Hieroglyphic Luwian inscriptions. Volume I: Inscriptions of the Iron Age, de Gruyter, 2000, עמ' 363
- ^ Mark Weeden, After the Hittites: The Kingdoms of Karkamish and Palistin in Northern Syria, Bulletin of the Institute of Classical Studies 56, 2013, עמ' 15 doi: 10.1111/j.2041-5370.2013.00055.x, JSTOR 44254129
- ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 131
- ^ A. Kirk Grayson, Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC II (858-754 BC), University of Toronto press, 1996, עמ' 69
- ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 132
- ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 39–40
- ^ Trevor Bryce, The World of The Neo-Hittite Kingdoms, Oxford University Press, 2012, עמ' 132–133
| ערך טוב | שגיאה: התמונה שגויה או שאינה קיימת. |
| הממלכות המרכזיות בלבנט בתקופת הברזל | |
|---|---|
|