עמליה מרגולין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
עמליה מרגולין (8 במרץ 1959 – 28 בפברואר 2018) הייתה קולנוענית, במאית ויוצרת דוקומנטרית ישראלית. הייתה נשואה לרון מרגולין.
מרגולין למדה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2018 נפטרה מרגולין ממחלת הסרטן[1].
קריירה מקצועית עריכה
לאורך השנים שימשה, במקביל ליצירתה הטלוויזיונית והקולנועית, כמרצה לקולנוע.
החל משנת 2018 מוענק פרס לזכרה של הקולנוענית מרגולין, לתלמידים מצטיינים בבית הספר הירושלמי לקולנוע "מעלה"[2].
יצירותיה עריכה
מרגולין הייתה במאית ויוצרת מוערכת. בין עבודותיה ניתן למנות את היצירות הבאות[3]:
סרטים עריכה
- "המשפט – סיור מודרך" (1994)
- "חובו של אהרון כהן" (1999)
- "מאה ילדים שלי" (2003)
- "הלוואי שתמותי" (2011)
- "סיפור שמתחיל בפוסט" (2015)
סדרות עריכה
- "היהודים החדשים" (2003)
- "פרנקו וספקטור" (2003–2004) יחד עם יוסף פיצ'חדזה
- "שיעור חופשי" (2005)
- "שמונה עשרה" (2010)
- "בקרוב אהבה" (2011)
- "הטיול הגדול" (2014)
- "המכון לרפואה משפטית" (2017)
- "ההחלטה" (2017–2018)
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:IMDB Logo 2016.svg עמליה מרגולין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- עמליה מרגולין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ערב לזכרה של עמליה מרגולין בסינמטק תל אביב, במלאת שנה לפטירתה
- סיור מודרך - מחווה לעמליה מרגולין בתקריב, כתב עת לקולנוע דוקומנטרי
הערות שוליים עריכה
- ^ מודעת אבל מטעם אוניברסיטת תל אביב
- ^ נירית אנדרמן, הבמאי והצלם הלל ראטה זכה בפרס ע"ש הקולנוענית עמליה מרגולין, באתר הארץ, 3 באפריל 2018
- ^ עמליה מרגולין, באתר אידיבי