עלי בן עבדאללה בן ג'אסם בן מוחמד אאל ת'אני (בערבית: علي بن عبد الله آل ثاني; 5 ביוני1895 – 31 באוגוסט1974) כיהן כאמיר קטר בין השנים 1949 עד 1960. נחשב לאחד מבני הדור הראשון של המנהיגים הקטרים המודרניים. במהלך שנותיו המוקדמות שימש עלי בתפקידים ניהוליים במסגרת מוסדות מקומיים של האמירות, ולמד מקרוב את דרכי השלטון מאביו, תוך מעורבות בניהול ענייני המדינה.
ממשפחת אאל ת'אני (שושלת השלטון של קטר מאז המאה ה-19), בנו של השייח'עבדאללה בן ג'אסם אאל ת'אני, שהיה אמיר קטר ושל מרים בנת עבדאללה אל-עטיה. שמו של אחיו הצעיר היה חאמד בן עבדאללה אאל ת'אני, ולמשפחתו היה גם אח למחצה בשם חסן בן עבדאללה.
עלי בן עבדאללה אאל ת'אני כיהן כאמיר קטר בין השנים 1949 עד 1960, לאחר שהשלטון הועבר אליו מאביו, עבדאללה בן ג'אסם אאל ת'אני. תקופת שלטונו סימנה את המעבר מהעידן השבטי מסורתי של קטר לעידן המודרני של קטר שהתבסס על כלכלה שמבוססת מהפקת נפט ועל הקמת מוסדות שלטון מסודרים.
בתקופת שלטונו של עלי בן עבדאללה אאל ת'אני חלו שינויים משמעותיים בתשתיות קטר, לצד תחילת עידן הפקת הנפט. הוא יזם את הקמתן של המערכות הראשונות לחינוך פורמלי במדינה, כולל בתי ספר לבנים ולבנות, וכן בית החולים הקבוע הראשון.[2] נוסף על כך, עודד השקעה בהשכלה גבוהה, הקצה מלגות ללימודים באוניברסיטאות, ופעל לפיתוח תשתיות תחבורה וחשמל. תחת שלטונו נבנו נמלים חדשים, מערכת כבישים, תשתיות מים וחשמל, וכן הונחה אבן הפינה לנמל התעופה הבין-לאומי דוחה. מדיניותו הציבורית התאפיינה בשאיפה להנגשה של שירותים בסיסיים לכלל אזרחי קטר, ללא הבדל מעמדי – תוך הנחת יסודות למדינה שוויונית ומודרנית.
במהלך שלטונו של עלי בן עבדאללה אאל ת'אני החלה קטר את דרכה כמדינה מפיקת נפט. ב־31 בדצמבר 1949 פיקח על משלוח הנפט הקטרי הראשון לייצוא, שיצא מנמל אום סעיד – אירוע שסימן את תחילתו של עידן כלכלי חדש למדינה. האמיר חתם על שורת הסכמים עם חברות נפט בינלאומיות,[3] במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20, עם גידול פעילות חברות הנפט הבינלאומיות בקטר, החלה לעלות תסיסה בקרב חלק מהאוכלוסייה המקומית, בעיקר מעובדי ענף הנפט. המחאות נגעו לתנאי העסקה, פערים כלכליים וחוסר ייצוג במערכת הממשל. בשנת 1956 נערכה אחת ההפגנות הגדולות בתקופתו, ובה השתתפו כ־2,000 מפגינים, רובם פועלי נפט ובכירים תומכי הלאומיות הערבית. ממשלתו של האמיר עלי בן עבדאללה אאל ת'אני נקטה בגישה זהירה: תוך כדי שמירה על הסדר הציבורי, נמנע מהפעלת כוח מופרז וניסה להכיל את המחאה באמצעות דיאלוגים עם נציגי העובדים. בכך הצליח לשמר יציבות יחסית ולמנוע הסלמה נרחבת, תוך חיזוק ההשפעה הבריטית והקפדה על קו מדיני שמרני. ובשנת 1952 נחתם הסכם עם חברה עיראקית־בריטית שלפיו קטר תקבל 50% מרווחי הייצוא. על רקע הגילויים הגוברים של שדות נפט, פעל עלי בן עבדאללה אאל ת'אני להניח תשתית כלכלית־מנהלית לפיתוח המגזר, ייסד מוסדות ממשלתיים לניהול המשאבים, ועמד בקשר מתמיד עם יועצים בריטיים בתחומי הפקת נפט, ניהול והסחר. הכנסות הנפט בשנים אלו הובילו לצמיחה מואצת בתשתיות המדינה, והניחו את הבסיס לעתידה הכלכלי של קטר.
כחלק ממדיניותו של עלי בן עבדאללה אאל ת'אני, שמר על קשרים קרובים עם ממשלת בריטניה, שהייתה בעלת חסות רשמית על קטר מאז 1916.[4] קשרים אלו סייעו ביציבות הפוליטית והביטחונית של קטר בתקופה רגישה של צמיחה.
בשנת 1954 הוענק לעלי בן עבדאללה אאל ת'אני התואר אביר מפקד כבוד במסדר האימפריה הבריטית (KBE – Knight Commander of the Order of the British Empire), כהוקרה על תרומתו לקידום היחסים בין קטר לבריטניה. הטקס נערך על סיפונה של ספינת הצי הבריטית HMS Newfoundland בנוכחות נציגי הכתר הבריטי.
נחשב לחלוץ עידן הנפט הקטרי, והוזכר בהיסטוריוגרפיה הקטרית כאחד מהאחראים למעבר המדינה לכלכלה מודרנית ומבוססת ייצוא.
מלבד תוארו הבריטי (KBE), נחשב עלי בן עבדאללה אאל ת'אני לדמות בעלת השפעה רוחנית בקטר של אותה תקופה. הוא זכה להוקרה מצד אנשי דת מוסלמים מקומיים ונחשב תומך נלהב של שמירה על המסורת האסלאמית הסונית. הגותו והשפעתו הרוחנית הובילו לכך שכונה לעיתים בכינויי כבוד לא פורמליים, כגון "מגן הדת" או "שייח' של היציבות". הגדרתו כמנהיג ששמר על ערכי האסלאם לצד מודרניזציה הפכה אותו לדמות מכובדת גם במעגלים דתיים.
בשנת 1960, לאחר כ־11 שנות שלטון, פרש עלי בן עבדאללה אאל ת'אני מרצונו מתפקידו כאמיר קטר, והעביר את השלטון לבנו, אחמד בן עלי אאל ת'אני.[5] פרישתו נחשבה חריגה לתקופה ולמעמד, שכן שליטים מונרכיים בדרך כלל המשיכו לשלוט עד מותם. זמן קצר לאחר פרישתו מהשלטון, נרשמה בלבנוןניסיון התנקשות כושל בשייח' עלי בן עבדאללה אאל ת'אני. האירוע התרחש ליד מקום מגוריו בביירות, וכלל ירי מנשק קל לעבר רכבו. לפי דיווחים עיתונאיים מאותה תקופה, המניע ככל הנראה היה כלכלי – ייתכן שנבע מהחלטותיו הפיננסיות בשנות שלטונו. לא היו נפגעים באירוע, אך הוא עורר הד ציבורי בקטר ובעולם הערבי לאחר ניסיון ההתנקשות בביירות, עבר האמיר לשעבר עלי בן עבדאללה אאל ת'אני למגורים שקטים באחד מפרברי העיר. הוא ניתק את עצמו מהחיים הפוליטיים, התרכז בחיי משפחה, וניהל אורח חיים דיסקרטי. בלבנון הוא קיים אורח חיים רגוע ועסק בפעילות דתית. בשנותיו האחרונות סבל מסוכרת, והתגורר בביירות עד לפטירתו.
לאחר פרישתו מהשלטון בשנת 1960, עבר האמיר עלי בן עבדאללה אאל ת'אני להתגורר בלבנון, שם ניהל אורח חיים שקט ודיסקרטי. במהלך שהותו בביירות, הקדיש חלק ניכר מזמנו להוצאה לאור של כתבים דתיים מסורתיים, חלקם כתבים מוסלמיים היסטוריים שלא נדפסו קודם לכן. את ההוצאה לאור ביצע בשיתוף עם הוצאת הספרים המקומית אל־מכתב אל־אסלאמי, שפעלה בלבנון באותה תקופה והתמקדה בכתבים תורניים והגות סונית. פעולתו הספרותית נתפסת בעיני חוקרים מסוימים כהמשך תרומתו של עלי בן עבדאללה אאל ת'אני לשימור מסורת האסלאם הסוני גם לאחר פרישתו מהשלטון, וביטוי לעולמו הרוחני העמוק.[6]
האמיר לשעבר עלי בן עבדאללה אאל ת'אני נפטר ב־31 באוגוסט 1974, בגיל 79, בעיר ביירות שבלבנון, לאחר שנות פרישה שקטות. לפי מקורות שונים, בשנותיו האחרונות סבל מסוכרת ומבעיות בריאותיות נוספות. הוא מת בבית החולים ברביר בביירות, גופתו של האמיר לשעבר עלי בן עבדאללה אאל ת'אני הושבה מקבורה זמנית בלבנון לקבורה ממלכתית בדוחה. התפילה על גופתו נערכה על פי כללי האסלאם הסוני על ידי שייח' עבדאללה בן זאיד אל־מחמוד, ונערכה לו לוויה רשמית בנוכחות אנשי ממשל ואנשי דת.[7]
מורשתו של עלי בן עבדאללה אאל ת'אני ניכרת בעיקר ביציבות שהנחיל לקטר בראשית דרכה המודרנית. הוא לא נחשב לשליט רפורמטור קלאסי, אך תרומתו נמדדת ביצירת מעבר חלק מעידן שבטי מסורתי לעידן נפט מודרני, תוך שמירה על שלמות המדינה, כבודה, ורצף שלטוני. הפרישה שלו מהשלטון והעברת הכתר לבנו בשנת 1960, הפכה אותו לדמות חריגה במונרכיות של המזרח התיכון, שבו שליטים רבים נאחזו בכוח עד יומם האחרון. בכך, הניח תשתית לדגם שלטוני מבוסס יציבות, נאמנות משפחתית ותבונה פוליטית. לאחר מותו של עלי בן עבדאללה, הוזכר שמו במסמכים לאומיים, נאומים רשמיים ואירועים ממלכתיים בקטר. מספר רחובות ומבנים נקראו על שמו, והוא נחשב בעיני רבים לחלוץ עידן הנפט הקטרי ולמניח יסודות המדינה המודרנית. דמותו נלמדת בבתי הספר בקטר כחלק מההיסטוריה הלאומית, ובשנים האחרונות נבחנת אפשרות להקים אתר זיכרון ממלכתי לכבודו.
לאחר מותו של עלי בן עבדאללה אאל ת'אני, זכרו נשמר במסמכים לאומיים ונאומים רשמיים של ממשלת קטר. רחובות, מוסדות חינוך ומבני ציבור במדינה נושאים את שמו, והוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בהנחת היסודות למדינה המודרנית. במערכת החינוך הקטרית שמו מופיע כחלק מתוכנית הלימודים בהיסטוריה לאומית, ודמותו משמשת סמל למנהיגות אחראית במעבר מהעידן השבטי לעידן הנפט והמודרניזציה.
זכרו של עלי בן עבדאללה אאל ת'אני נוכח עד היום בזיכרון הציבורי בקטר. מספר רחובות, מוסדות חינוך ומבני ציבור נקראו על שמו – בעיקר בערים דוחה, א-ריאן ואום סעיד. תמונותיו מוצגות במוזיאונים לאומיים לצד תיעוד תקופת שלטונו, והוא מוזכר בספרי הלימוד של מערכת החינוך הקטרית כדמות מעבר בין מסורת למודרנה. למרות אופיו המתון והפרישה השקטה, דמותו נותרה כסמל לשלטון אחראי ויציב בקטר המודרנית.
בשלב ראשוני של פיתוח המדינה, עלי בן עבדאללה אאל ת'אני היה בין הראשונים שביצעו צעדים אמיצים: הסכמי נפט, תשתיות, ומוסדות שלטון. בכך, סלל את הדרך לשליטים שבאו אחריו שפעלו מתוך בסיס שהוא הניח.
אף על פי שאינו מודגש בזיכרון הציבורי הרחב בקטר, בקרב חוקרים ובני הדור ההוא הוא מוזכר לעיתים בהקשר של יציבות שלטונית ושימור הסדר הקיים בתקופת המעבר ההיסטורי של המדינה.
לעלי בן עבדאללה אאל ת'אני היו ארבעה עשר ילדים – אחד עשר בנים ושלוש בנות. רבים מילדיו שימשו בהמשך בתפקידים בכירים בממשל ובמערכת הביטחונית של קטר. הבולט שבהם היה בנו, אחמד בן עלי אאל ת'אני, שירש את מקומו כאמיר קטר בשנת 1960. אחרים מילדיו פעלו בתחומי מנהל, צבא, דת וייצוג דיפלומטי, והיו חלק מהתבססות משפחת אאל ת'אני במבנה השלטון המודרני של קטר.
