עין קדיס
פעולות נוספות
| [[File:{{#property:P18}}|220px]] | |
| מיקום | |
|---|---|
|
(למפת צפון הנגב רגילה) קובץ:BeershebaNorthNegev.svg<div style="position:absolute; left:שגיאה בביטוי: אופרנד < בלתי צפוי%; top:3099.3549099833%;"> |
עין קדיס הוא מעיין ואתר ארכאולוגי מדרום לקדש ברנע שבצפון סיני, סמוך לגבול עם מדינת ישראל. האתר נסקר לראשונה על ידי יוחנן אהרוני. הארכאולוג רודולף כהן ערך באתר חפירה בשנת 1976, כאשר חצי האי היה תחת שלטון ישראל.
באתר מצויה מצודה הנמצאת על גבעה שטוחה. צורתה אליפטית וקוטרה כ-50 מטרים. חומת המצודה היא חומת סוגרים המורכבת משני קירות מקבילים כאשר המרחב שבינם מחולק באמצעות קירות רוחב לחדרים, כאשר למצודה זו 20 חדרים, מהם נחשפו חמישה בחפירות. בחפירות נחשף גם שער המצודה. עובי הקירות של המצודה כ-60 ס"מ והם נשתמרו לגבוה מרבי של 1.7 מטרים. בשער המצודה מצויים שני חדרי משמר קטנים.
באתר נמצאו כלים משני סוגים: כלי חרס שנעשו באבניים האופייניים למאה ה-10 לפנה"ס וכלים גסים שהוכנו ביד האופייניים לנגב. מצפון-מערב לגבעה עליה יושבת המצודה נמצאו שרידיו של יישוב קטן.[1]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ רודולוף כהן, "המצודות הישראליות בהר הנגב", קדמוניות, החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, חוברת 46–47, 1979, עמ' 40