Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

עזריאל דוד פסטג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
עזריאל דוד פסטג
קובץ:Adfastag1.jpg
פטירה 1942
עיסוק מוזיקאי, מלחין, חזן
פרופיל ב-IMDb

עזריאל דוד פסטג (נרצח בה'תש"ב, 1942) היה חזן ומלחין חסידי שפעל לפני השואה ובמהלכה. הוא השתייך לחסידות מודז'יץ, שהדגישה את מקומו של הניגון בעבודה הרוחנית, ונחשב לאחד הבולטים בקהילה החסידית.

ביוגרפיה עריכה

פסטג נולד בוורשה למשפחה שהשתייכה לחסידות מודז'יץ. קשריה של משפחתו לחסידות היו רחבים, ועל המשפחה המורחבת נמנו דמויות מרכזיות בחסידות מודז'יץ במוקדיה השונים בפולין.[1]

היה קרוב מאוד לאדמו"ר ממודז'יץ, בעל ה"אמרי שאול", שכשנודע לו דבר רציחתו אמר:

דער וועלט מיט עזריאל דוד און דער וועלט האן עזריאל דוד איז נישט דער זעלבע וועלט (העולם עם עזריאל דוד והעולם ללא עזריאל דוד זה לא אותו עולם).

בתו, בלה פערל, עלתה לישראל לפני המלחמה, והייתה היחידה ששרדה מכל צאצאיו.[1]

יצירתו עריכה

פסטג נודע בלחניו המיוחדים לאירועים רוחניים, כסעודות שבת ותפילות, ובחסידות מודז'יץ שרוממה את עולם הניגון, נחשב לדמות משמעותית - עד כדי שאמרו עליו כי "זר שנקלע למקום בטוח היה שהרבי בעצמו יושב במרכז".[1]

ר' עזריאל דוד היה מבצע את לחניו, ומרחוק היו מגיעים לשמוע את שירתו, שעליה היו מספרים:[1]

אינכם יכולים לתאר בכלל סעודה שלישית אצל ר' עזריאל דוד, כאשר רק פתח את פיו והחל לשיר, היו אפילו הזבובים נעמדים דום ומחרישים.

אני מאמין עריכה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אני מאמין (ניגון חסידי)

הניגון שהתפרסם במיוחד מכל לחניו נוצר, על פי האגדה החסידית המקובלת, על סף מותו - בקרון שהוביל אותו אל מחנה ההשמדה.

על פי המסופר על ידי החזן בן-ציון שנקר, חסיד מודזיץ', כך התגלגל הניגון: כאשר נשלחו פסטג ובני משפחתו בשנת תש"ב (1942) אל מחנה ההשמדה טרבלינקה, דחוסים בתוך קרונות משא ללא אוויר ומים, החל פסטג לשיר בשארית כוחותיו את "אני מאמין" בלחן שנוצר בליבו תוך כדי הנסיעה. בעוד יושבי הקרון מצטרפים אליו ומדקה לדקה התגברה השירה, הכריז פסטג כי מי שיקפוץ מהרכבת ויינצל מהתופת ויעביר את הניגון לאדמו"ר ממודז'יץ השוהה בארצות הברית, יזכה במחצית חלקו בעולם הבא. שני יהודים קפצו מהרכבת אולם אחד מהם נהרג במקום מיריות האוקראינים שישבו על גג הרכבת. היהודי השני, שהצליח להינצל ולברוח לשווייץ, רשם את תווי הניגון וסיפורו, ושלח אותם לרבי ממודז'יץ בניו יורק, ככל הנראה מבלי לציין את שם החזן.

במהלך סעודת ברית מילה שנערכה בחודש ניסן תש"ה (1945) הראה הרבי את המכתב לרב יצחק הוטנר ולרבי יעקב חיים מסטולין, ובן ציון שנקר החל לשיר את הניגון מתוך הכתב בליווי הקהל הרב שנכח במקום. לאוזני המשתתפים במעמד כבר הגיעו באותה עת הידיעות על אודות האסון שפקד את אחיהם באירופה, ושנקר העיד כי "עין אחת לא נותרה יבשה לשמע הניגון וסיפור הצלתו". הרב הוטנר, ששהה רבות במחיצתו של פסטג לפני המלחמה בוורשה, זיהה את התבנית המוזיקלית ואת המחבר האלמוני של הניגון. מסופר כי האדמו"ר, שזיהה והכיר אף הוא את ניגוניו של פסטג מימי שהותו באוטבוצק, אמר במעמד זה:[2]

עם הניגון הזה צעדו יהודים אל משרפות הגזים, ועם הניגון הזה יצעדו יהודים לקבל את פני משיח-צדקנו [...] כאשר ר' עזריאל דוד שר את ה'אני מאמין' בוודאי נעו אמות הסיפים בעולמות העליונים.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 החסיד רבי עזריאל דוד פסטג מוורשה, באתר ניגוני מודזיץ, ‏2016-05-08
  2. ^ בגזיר עיתון מהתקופה מיוחסת עיקר התפוצה של הניגון לאחר שהוא הושר במהלך תפילת יום הכיפורים של תש"ו בחצרו של הרבי ממודזיץ'. לפי דוד זעירא מהמכון לשימור ניגוני מודזיץ', הגיע סיפור הניגון לרבי במוצאי שמחת תורה, ומאז מוקדשת ההקפה הששית בהקפות השניות במודז'יץ לזכרם של קדושי השואה, ונערכת בכיבוי אורות. ראו אצל י' פלטיאל, "ממלכת הנגינה", גלילות, י"ד תשרי תשס"ה (29.9.04, עמ' 41.
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=עזריאל_דוד_פסטג&oldid=713002"