עבד א-רחמן א-תאג'י
פעולות נוספות
| קובץ:עבד א-רחמן א-תאג'י.jpg |
עבד א-רחמן א-תאג'י (רשום לעיתים: עבדול רחמן ביי אל-תאג'י; נפטר באפריל 1945) היה אציל עות'מאני בעל תואר ביי אשר יצר קשרי חברות קרובים עם היהודים שבאו ליישב את ארץ ישראל ועזר להם ברכישת קרקעות.
א-תאג'י היה אחד משלושת האפנדים (האחרים היו בני דודיו שוכרי תאג'י אל-פארוקי ותאופיק ביי אל גוסיין) שבנו בית מפואר סמוך לנס ציונה.[1]
ביוגרפיה עריכה
א-תאג'י נולד ברמלה למשפחה ותיקה ומכובדת. הוא היה הבן היחיד ולו שש אחיות.[2]
הונו ורכושו עריכה
בגיל 16 ירש מאביו חלקת אדמה חקלאית והחל לצבור את הונו. הוא החל לרכוש קרקעות ולנטוע פרדסים באזור ואדי חנין בסמוך למושבה נס ציונה. עוד טרם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בנה שני בתי באר למרגלות "גבעת השושנים" שמדרום למושבה. ב־1923 הקים בית מפואר בראש הגבעה שניצב עליה עד היום.[2]
א-תאג'י היה בין גדולי יצואני ההדרים בארץ ישראל. הוא פיתח שיטה לשימור הפרי בשעווה שאומצה על ידי חברות הדרים אחרות. הוא היה חבר באגודת הפרדסנים היהודים והערבים, בוועדה להובלת הדרים ושיווקם.[3][4]
א-תאג'י היה הבעלים של בית חרושת לסבון ובית בד ברמלה. הוא שימש ממלא מקומו של משה נובומייסקי בהנהלת חברת האשלג והיה בעל מניות בחברה.
הונו היה עצום במושגים של אז. הוא נהג לנסוע לנופשים בפריז ובברלין משם ייבא את המכוניות החדישות ביותר והמפוארות ביותר שנראו אז בארץ ישראל. הוא נהג להגיע לביקורים בקהיר ולחצר המלך עבדאללה בעמאן.
בביתו המפואר התארחה הנסיכה מרי, בתו של המלך ג'ורג' החמישי ב-1934[5] וכן נהג לארח נציבים עליונים, מלכים ונסיכים שביקרו בארץ ישראל.[6]
פעילותו הפוליטית והציבורית עריכה
לאחר מלחמת העולם הראשונה, בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל הוא קיים קשרים טובים עם השלטונות הבריטיים,[7] שהעניקו לו את התואר חבר מסדר האימפריה הבריטית (MBE). כשעמד לקבל את התואר הגבוה יותר של קצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE), הוא סירב לאחר שהבריטים ניהלו קרבות בקרבת אחוזתו במהלך המרד הערבי הגדול של 1936 ופגעו בכלתו.[2]
החל מ־1926 היה חבר במועצה המוסלמית העליונה.[8][9]
ב-1934 בנה מסגד מפואר בואדי חנין, בכספי בנק האומה הערבית.[10] כיום המבנה משמש את בית הכנסת גאולת ישראל בנס ציונה.[11]
החל מ־1935 היה חבר במפלגת ההגנה הלאומית בראשות ראע'ב נשאשיבי,[12] אך התפטר באפריל 1938 כשהמרד הערבי התעצם וביתו נפגע מפורעים.[13]
קשריו עם היהודים תושבי הארץ עריכה
אבנר כהנוב, תושב נס ציונה, כתב עליו: "ידיד היישוב היה. מחשבתו ומעשיו הטובים ראויים שיסופר בהם".[2] יעקב סופר, שחיבר את ביתו של א-תאג'י לחשמל, משבח אף הוא את א-תאג'י שהיה ידיד אמת של יהודי הארץ.
במלחמת העולם הראשונה סייע לתושבי נס ציונה אל מול הצבא הטורקי. הוא הפך לגובה מס מטעם השלטונות על מנת להקל על תשלומי המס של חקלאי המושבה.[2][7]
א-תאג'י דאג לתושביה היהודיים של המושבה נס ציונה. יוסף אליהו שלוש כינה אותו "חסיד אומות העולם". ב-1917 עם הגירוש מתל אביב סיפק לו ולבני משפחתו 10 שקי קמח ללא תמורה, וכאשר בנו גויס על ידי הצבא הטורקי שילם א-תאג'י כופר עבור שחרורו.[2]
ב-1917 הוא הציל את תושבי המושבה מגירוש, לאחר שחכר שטח אדמה גדול לגידול תבואה ורשם את איכרי נס ציונה כ'חרתים' (פועלים) שלו. הוא אילץ את מוכתר הכפר השכן סרפנד לעשות כמוהו. עם השלמת התוכנית העביר עבדול רחמן למודיר של רמלה את המסמכים הרשמיים, כך זכו המתיישבים להישאר במקומם כ'זורעים' מבלי לחשוש מגירוש.[14][2][7]
גם ירמיהו בוקסר מזכיר אותו לטובה לאחר מותו. הוא ציין את עזרתו הרבה ליהודים בגאולת קרקעות מידיים ערביות ליהודיות, סייע ליהודים מול השלטון הטורקי וכן הציל חיי יהודים בתקופת המרד הערבי הגדול.[7][15]
חייו האישיים ומותו עריכה
לא-תאג'י היו עשרה בנים ושתי בנות. ילדיו למדו בבית הספר הגרמני שמידט בירושלים ומאוחר יותר בבית הספר הצרפתי סנט ג'וזף. בנותיו למדו נגינה על פסנתר בבית הספר טריניטי למוזיקה והופיעו בקונצרטים בתל אביב. בתו נוזהה נהגה גם לצייר ותערוכה מציוריה הוצגה במלון הליופוליס בקהיר.[2]
באפריל 1945 נפטר א-תאג'י.[2][7]
שניים מבניו למדו באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטה האמריקאית בביירות. הבן ג'מיל סיים תואר שני בכלכלה באוניברסיטת לידס בבריטניה וחזר כדי לשמש קצין מחוז בממשל הבריטי בנצרת ובטבריה. עם פרוץ מלחמת העצמאות עזבו בני משפחת א-תאג'י את ביתם ונסעו למצרים. את מפתחות הבית הפקידו בידיו של ירמיהו בוקסר, מוכתר המושבה נס ציונה. לאחר 1948 התמקמה המשפחה בירדן. בנו ג'מיל עבר לעמאן ונשלח לשמש נציג הבנק הערבי בפורט סעיד. בתו אבללה נישאה לד"ר פאיק דג'אני, בנו של ד"ר פואד דג'אני, מייסד בית החולים ביפו.[2]
ב-1948, במלחמת יום העצמאות הפך ביתו המפואר לבית החלמה לפצועי המלחמה,[2] בהמשך הפך לבית מרפא לחולי שחפת,[16] כיום ביתו שוכן במרכז לבריאות הנפש של נס ציונה.[17]
הערות שוליים עריכה
- ^ ארמונות הפאר של נס ציונה, 14 במרץ 2018
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 שמואל גילר, מארמון לבית חולים. ביתו של עבדול רחמן אל-תאג'י, עתמול 266, 2020-01-01
- ^ ועדה להובלת הדרים ושיווקם, דואר היום, 30 באפריל 1935
- ^ לשאלת ועדה להובלה ושווק ההדרים, הארץ, 2 במאי 1935
- ^ מביקורי הנסיכה מרי, דבר, 16 במרץ 1934
- ^ בקורי הנציב אתמול, הארץ, 15 באוקטובר 1936
- ^ 1 2 3 4 5 ירמיהו בוקסר, עבדול רחמן ביי תאג'י אל־פארוקי, הַבֹּקֶר, 16 באפריל 1945
- ^ אצל הנציב, דבר, 14 בספטמבר 1932
- ^ השבעת הנציב העליון, הארץ, 4 במרץ 1938
- ^ נם־ציונה לפנים ובשעה זו, הארץ, 9 באוגוסט 1948
- ^ סיבוב במסגד שהפך לבית כנסת בנס ציונה, באתר "חלון אחורי" של מיכאל יעקובסון, 30 באוקטובר 2023
- ^ מפלגת נשאשיבי מתכנסת, דואר היום, 20 במאי 1935
- ^ שוד והצתה בביתו של עבדול רחמן תג'י בנס ציונה, הצופה, 17 בנובמבר 1938
- ^ דליה גרפי, על גירושן של משפחות תימניות ואורפליות ממושבות יהודה במלחמת העולם הראשונה: 'עוון פלילי', ישראל, חוברת 30, המכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים ויצמן, אביב תשפ"ג, 2023, עמ' 46-47
- ^ דוד תדהר (עורך), "ירמיהו בוקסר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2141
- ^ יהושע ביצור, נס ציונה חוגגת יובלה השבעים, מעריב, 26 במאי 1953
- ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, ארמונות בלא מלכים: לפני 1948 הם היו בתים מפוארים, זה מה שנשאר מהם, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2024
