לאחר המלחמה שוחרר בהט והיה בין מייסדי קבוצת "עמלים" בתל גזר, ממנה יצא ללימודי הנדסה בטכניון. לאחר לימודיו (1952–1956) התקבל לעבודה ברפא"ל. עבודתו נמשכה עד פרישתו לגמלאות, בשנת 1993. במהלך 37 השנים היה בהט איש מחקר ופיתוח, ראש יחידה לפרויקטים ביטחוניים ומהנדס מחקר ראשי של לוחמת יבשה. בשנים 1973–1975 למד לימודי הנדסה מתקדמים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) שבארצות הברית. על עבודתו ברפא"ל הוא זכה בשני פרסי רפא"ל ובפרס ביטחון ישראל.
לאורך שנות חייו עסק באמנות, החל בגילוף בעץ במחנות הריכוז בשואה ודרך סדנאות וחוגים ברישום, בציור ובפיסול במהלך שנותיו בישראל. בשלוש תקופות שונות שהה בהט בשבתון בארצות הברית, כחוקר אורח באוניברסיטת סטנפורד, ובמהלך תקופות אלו הוא גם השתלם בלימודי אמנות. בשנת 1967 הוצגה בעיר מגוריו קריית ביאליק תערוכת יחיד הראשונה מעבודותיו. בתחום הפיסול הוא עוסק בחומרים שונים, בהם אבן, עץ ומתכת. בשנת 1989 התקבל בהט לאגודת הציירים והפסלים בישראל.
בשנת 1993, עם פרישתו מרפא"ל, החל לעסוק באמנות באופן נרחב. 26 תערוכות יחיד נוספות של עבודותיו הוצגו במקומות שונים בישראל ומחוצה לה. הוא השתתף בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ, בארצות הברית, ביפן, בצרפת, באיטליה ובאוסטריה. 19 פסלי החוצות שלו נמצאים, בין היתר, באוניברסיטת סטנפורד, בלימסול שבקפריסין, במכוני רפא"ל וביישובים ברחבי הארץ. כמו כן הוא זכה פעמיים בפרס הרמן שטרוק מטעם עיריית חיפה (1996, 2009), בציון לשבח על הצעתו לתחרות בין-לאומית לאנדרטה ירושלים דליטא (1990), במקום שלישי בסימפוזיון הבין-לאומי לפיסול שהתקיים במעלות-תרשיחא (1999) וכן בפרס על מפעל חיים בפררה, איטליה.
-he.svg){kind=link}
