סמיכת גאולה לתפילה
פעולות נוספות
סמיכת גאולה לתפילה היא אחת מהלכות תפילה, ולפיה יש להצמיד את ברכת קריאת שמע האחרונה, 'ברכת הגאולה' (ברכת אמת ויציב בתפילת שחרית, וברכת אמת ואמונה בתפילת ערבית), לתפילת העמידה, ולא להפסיק ביניהם בדיבור, אף לא בשהייה ארוכה[1].
מקור הדין עריכה
בפירוש רש"י כתב שחז"ל סמכו דין זה מהפסוק בספר תהלים "ה' צורי וגואלי" המופיע בסוף תהלים יט, וסמוך לו הפסוק "יענך ה' ביום צרה" המופיע בפרק שאחריו תהלים כ'.
בתלמוד בבלי עצמו לא נזכר מקור להלכה זו, ורק הזכירו דין זה במספר מקומות במסכת ברכות, בתוספת חשיבות סמיכות גאולה לתפילת העמידה:
אמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית
העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו
כן כתבו שם:
...רב ברונא... חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא[א]...
בתלמוד ירושלמי אמרו בשם רבי יוסי בי רבי בון ש"כל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום"[2].
בתלמוד ביארו שאמירת ה' שפתי תפתח בתחילת תפילת העמידה אינה נחשבת הפסק, כפי שברכת השכיבנו אינה נחשבת הפסק בין הברכה לתפילת העמידה מאחר שהיא נחשבת כחלק מהגאולה 'גאולה ארכיתא' - גאולה ארוכה.
מדברי התלמוד נראה כי עיקר עניין סמיכת גאולה לתפילה הוא בתפילת ותיקין (שמתחיל את תפילת העמידה מיד בזמן הזריחה, וסומך קודם לכך את קריאת שמע וברכותיה), וכפי שאמרו ”ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זירא מאי קראה (תהלים עב, ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים”. וכן כתבו בתוספות שדברי התלמוד על רב ברונא ששמח כל אותו היום, הוא רק כשעושה כן כוותיקין "שקורין ק"ש קודם הנץ ותפלה לאחר הנץ".
אמנם הטור[3] מביא את דברי רבי יוסי בן אליקים שכתב לגבי סמיכת גאולה לתפילה בכלל, ואינו מזכיר זאת לגבי תפילת ותיקין. וכן בבית יוסף כתב שגם המתפלל שלא כוותיקין יש לו לסמוך גאולה לתפילה[4], וכן בפסק בשולחן ערוך[5].
בגדר הדין, חקר רבי יעקב ישראל קנייבסקי בספרו קהילות יעקב חקר האם דין הסמיכה הוא בגאולה או בתפילה. דהיינו האם כשלא סומך החיסרון הוא בגאולה משום שאינה מושלמת, או שהתפילה אינה מושלמת[6].
טעם הדין עריכה
בירושלמי[7]כתבו ב' טעמים לעניין סמיכת גאולה לתפילה: תחילה הובא שחז"ל סמכו דין זה מסמיכות הפסוק "ה' צורי וגואלי" המופיע בסוף תהלים יט, לפסוק "יענך ה' ביום צרה" המופיע בפרק שאחריו תהלים כ'. טעם נוסף הובא בירושלמי בשם רבי אמי, שכל מי שאינו סומך גאולה לתפילה, הרי הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של המלך, וכשיצא המלך לראות מה הוא מבקש, מצא שהלך, משראה כך, הלך אף המלך לדרכו מבלי שימלא בקשת אוהבו.
הפסק בין גאולה לתפילה עריכה
כאמור, יש להיזהר מלהפסיק בדיבור או שהייה ארוכה בין ברכת אמת ויציב 'ברכת גאולה', לתפילת העמידה. בראשונים דנו בעניין עניית אמן או קדושה ומודים, וכן מה דין עניית אמן אחר ברכתו של הש"ץ.
הבית יוסף[8] הביא בשם הרוקח[9] שהתיר לענות קדושה. אמנם בתוספות[10] וראשונים נוספים כתבו שאין להפסיק כלל בין גאל ישראל לעמידה. ולמעשה פסק בשולחן ערוך שאסור לענות לקדיש או לקדושה בין גאולה לתפילה[11]. אמנם בשבת כתב המשנה ברורה ניתן לענות ולסמוך על דעות הראשונים שאין חיוב בשבת להסמיך גאולה לתפילה[12].
בנוגע לעניית אמן אחר ברכת השליח ציבור, בטור כתב להתיר, אמנם הבית יוסף, וכן פסק גם בשולחן ערוך, שאין לענות. אמנם ברמ"א כתב להקל ולהתיר עניית אמן.
למעשה המשנה ברורה מצדד שעדיף להימנע מלהיכנס לספק וטוב לסיים את הברכה עם שליח הציבור או להתחיל את תפילת העמידה קודם שיסיים השליח הציבור את הברכה.
מעלת סמיכת גאולה לתפילה עריכה
בתלמוד הובא בשם רבי יוחנן "איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית", בפירוש רבינו יונה כתב לבאר מדוע שכרו של העושה כן גדול כל-כך: ”שהקב"ה כשגאלנו והוציאנו ממצרים היה להיותנו לו לעבדים... ובברכת גאל ישראל מזכיר בה החסד שעשה עמנו הבורא והתפילה היא עבודה... וכשהוא מזכיר יציאת מצרים ומתפלל מיד, מראה שכמו שהעבד שקונה אותו רבו חייב לעשות מצוות רבו כן הוא מכיר הטובה והגאולה שגאל אותו הבורא ושהוא עבדו ועובד אותו וכיוון שמכיר שהוא עבדו מפני שגאלו ועושה רצונו ומצוותיו נמצא שבעבור זה זוכה לחיי העולם הבא”.
רבי יחיאל יעקב וינברג כתב הסבר נוסף:
הגאולה היא זיכרון העבר, הזכרת יציאת מצרים והנסים שעשה אז הקב״ה עימנו, ואילו התפילה כוללת ומבטאת את תקוותינו ושאיפותינו לגאולה לעתיד, עתידנו משולל כל יסוד קיום אם אינו נעוץ בקרקע העבר. אלה מבני עמנו שויתרו על גאולה בעתיד וחיים רק בזכרונות העבר בלבד – תפילתם תפילה יתומה, ואלה שרוצים להוציא את העבר מלבם ורק העתיד מענין אותם ליצור אותו לפי צלם דמות רצונם הם – אלה מאבדים את שני עולמותיהם... גאולה משמעותה נתינת חירות לכח היצירה העברי כפי שהתגלם בעבר העברי
— קובץ מאמרים 'לפרקים", עמ' רפג.
חיוב וגדר הדין עריכה
ישנו הבדל מהותי בין ברכת הגאולה לשחרית ובין ברכת הגאולה בערבית: בעוד ברכת הגאולה בשחרית, צמודה ממש לתפילת העמידה, ובכך סומכים גאולה לתפילה. בנוגע לתפילת ערבית נחלקו אמוראים בתלמוד האם יש בה חובת סמיכת גאולה לתפילה:
"אמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא, זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית. רבי יהושע בן לוי אומר: תפילות באמצע תקנום.
וברש"י: ביאר: "תפילת ערבית קודמת לקריאת שמע". בביאור טעמו של רבי יהושע בן לוי אמרו בתלמוד:
"רבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא לא הויא גאולה מעלייתא".
למעשה, נחלקו בראשונים האם הלכה כרבי יוחנן ויש לסמוך גאולה לתפילה גם בתפילת ערבית או כדעת רבי יהושע בן לוי:
- דעת התוספות שהלכה כרבי יוחנן ולכן כתבו ש"יש ליזהר שלא לספר בין גאולה דערבית לשמנה". והוסיפו "ואנו שאומרים יראו עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו. נראה הואיל ותקינו להו רבנן הוה ליה כגאולה אריכתא דתקינו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא ולא ילך מבהכ"נ עד שיגמור כל אחד תפלתו. וגם יש באותם פסוקים י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות דשמנה עשרה ואגב שתקנו לומר אותם פסוקים תקנו לומר חתימה של יראו עינינו. כדעה זו פסק הבה"ג וראשונים נוספים.
- לדעת רב עמרם גאון הלכה כרבי יהושע בן לוי וכפי שכתבו תוספות בשמו: ”ומיהו בסדר רב עמרם פירש מה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפילת ערבית - לאשמעינן דלא בעינן מסמך גאולה דערבית לתפילה, משום דתפילת ערבית רשות” (ברכות שם).
בשבת עריכה
לדעת כמה ראשונים, אין דין סמיכת גאולה לתפילה בשבת[13], משום שלדעתם מקור הדין לסמוך גאולה לתפילה הוא בפסוק "יענך ה' ביום צרה" ושבת אינו יום צרה. אמנם בבית יוסף דחה את דבריהם, מכמה טעמים, ולדעתו דין סמיכות גאולה לתפילה נוהג גם בשבת[14]. להלכה בשולחן ערוך לא כתב לחלק, אך ברמ"א כתב בשם יש אומרים ש"בשבת אין צריך" וטעמו משום שדין זה נלמד מהפסוק "יענך ה' ביום צרה" שסמוך לפסוק "יהיו לרצון אמרי פי.. וגואלי" ושבת לאו זמן צרה. אך סיים ש'טוב להחמיר, אם לא במקום צורך'.
הכרזת 'יעלה ויבוא' עריכה
כתב בשולחן ערוך להתיר להכריז 'יעלה ויבוא' קודם תפילת העמידה: "ומיהו מה שמכריז שליח ציבור ראש חודש בין קדיש לתפילת ערבית, לא הוי הפסק כיון שהוא צורך התפילה".
וכתב על דבריו במג"א "ועוד, תפילת ערבית רשות (רשב"א), וכן נוהגים, דלא כרש"ל'. וכוונתו כפי שכתב במחצית השקל: "דלא כרש"ל שכתב כיון דהאידנא קיבלנו עלינו תפילת ערבית חובה, אזדא לה טעם הרשב"א לכן אין להפסיק בהכרזה". וכוונתו לדברי המהרש"ל שדחה את טעם הרשב"א שהקל מדין תפילת ערבית רשות, ונימוקו שכיום "קיבלנו עלינו תפילת ערבית חובה", ואין הבדל בין ערבית לשחרית, וטעם ההיתר הוא רק משום "שהוא צורך התפילה".
ברכת יראו עינינו עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – ברכת ברוך ה' לעולם
בראשונים נחלקו בהיתר אמירת 'ברכת ברוך ה' לעולם' ('יראו עינינו') הנאמרת לאחר ברכת השכיבנו קודם תפילת העמידה. רבי יצחק אבן גיאת[15] סבור כי יש להימנע מאימרת הברכה מאחר שיש לסמוך גאולה לתפילה. אמנם נימוק זה נדחה על ידי בעלי התוספות בטענה שברכה זו מהווה כעין ברכת "גאולה ארוכה" ואינה מהווה הפסק, כשם שברכת השכיבנו אינה מהווה הפסק.
לקריאה נוספת עריכה
- סמיכות גאולה לתפילה; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה ב, עמ' יח-כז.
קישורים חיצוניים עריכה
- הערך "סמיכות גאולה לתפילה", באתר ויקיסוגיה
- קובץ יסודות וחקירות/סמיכת גאולה לתפילה
- סמיכת גאולה לתפילה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הלכה ז - סמיכת גאולה לתפילה | פרק פרק טז - ברכות קריאת שמע |, באתר פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד, 16 בינואר 2010
- הלכה ד - סמיכת גאולה לתפילה | פרק פרק כה - תפילת מעריב |, באתר פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד, 25 בינואר 2010
הערות שוליים עריכה
- ^ משנה ברורה, קיא, ב: "ואפילו בשהייה בעלמא יותר מכדי דיבור יש לזהר לכתחלה [כדי דבור הוא כדי שאילת תלמיד לרב]".
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א'.
- ^ או"ח סימן קיא.
- ^ בית יוסף, אורח חיים סו ד"ה ומתחיל.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ס"ו, סעיף ח' ושולחן ערוך, אורח חיים, סימן קי"א, סעיף א'
- ^ מסכת ברכות, סימן ב.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א'
- ^ סימן סו.
- ^ רקח סימן שכ"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ג, עמוד ב'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ס"ו, סעיף ט'.
- ^ משנה ברורה, סימן קיא סק"ט.
- ^ ראו הגהות אשר"י ברכות ט ב', אור זרוע ח"א קריאת שמע יד א', וברמ"א או"ח קיא א.
- ^ או"ח קיא, א.
- ^ הובא באבודרהם בסדר תפילת ערבית.
ביאורים עריכה
- ^ רבי ברונא פעם אחת סמך גאולה לתפילה ולא פסק שמחה מפיו כל אותו יום