סמיואל פלימסול
פעולות נוספות
| פלימסול בשנת 1876, תצלום מאת לוק וויטפילד | |
| פלימסול בשנת 1876, תצלום מאת לוק וויטפילד | |
| שגיאת לואה ביחידה יחידה:WikidataBind בשורה 22<includeonly></includeonly>: אין יישות בוויקינתונים. |
סֶמְיוּאֶל פְּלִימְסוֹל (באנגלית: Samuel Plimsoll; ) היה פוליטיקאי ורפורמטור חברתי בריטי, הזכור כיום בעיקר בזכות המצאתו של קו פלימסול (Plimsoll line – קו על גוף האונייה המציין את השוקע המרבי הבטוח, ולכן את הגובה המינימלי של הדופן החופשית של כלי השיט בתנאי הפעלה שונים).[1] הכנסתו לאחר מכן לתוך התקנות הביאה להפחתה בטביעות אוניות ולשיפור משמעותי תואם בבטיחות יורדי הים החל משלהי המאה ה-19 ואילך.[2] הזכור כיום בעיקר בזכות המצאתו של קו פלימסול (Plimsoll line – קו על גוף האונייה המציין את השוקע המרבי הבטוח, ולכן את הגובה המזערי של הדופן החופשית של כלי שיט בתנאי הפעלה שונים). הכנסתו לאחר מכן לתוך התקנות הביאה להפחתה בטביעות אוניות ולשיפור משמעותי תואם בבטיחות יורדי הים החל משלהי המאה ה-19 ואילך.
ראשית חייו עריכה
סמיואל פלימסול נולד בבריסטול בשנת 1824. קידומו של אביו, שהיה עובד מדינה, הוביל את המשפחה לעיירה פנרית' (אנ') שבצפון-מערב אנגליה ב-1829 ולרחוב ריג'נט בשפילד ב-1839. הוא עזב את בית הספר בגיל צעיר והפך לפקיד במבשלת רוסון בעיר. השותף המנהל שם היה תומאס בירקס, שהיה גם חבר מועצת העיר. בשנת 1849 נבחר בירקס לראשות העיר, והעסיק את סמיואל כעוזר. אחד מתפקידיו שם היה לתאם את התרומות הרבות של העיר לתערוכה הגדולה של 1851, שהתקיימה בארמון הבדולח בלונדון.
בחיפושיו אחר הזדמנויות נוספות, ניסה פלימסול בשנת 1853 להפוך לסוחר פחם בלונדון. הוא נכשל והגיע עד פת לחם. הוא עצמו סיפר כיצד התגורר במשך זמן מה באכסניה פשוטה תמורת שבעה שילינג ושני פני בשבוע. מתוך חוויה זו, הוא למד להזדהות עם מאבקיהם של העניים, וכאשר מזלו שפר עליו בחזרה, החליט להקדיש את זמנו לשיפור מצבם.
מאמציו כוונו במיוחד נגד מה שכונה "אוניות ארון מתים" (אנ'): אוניות לא כשירות לשיט ועמוסות יתר על המידה, שלרוב היו מבוטחות בסכומים גבוהים, ולכן בעליהן חסרי המצפון הרוויחו מטביעתן יותר מאשר מהפעלתן, וסיכנו את חיי הצוותים שלהם.
קריירה פוליטית עריכה
בשנת 1867, נבחר פלימסול לחבר הפרלמנט של הממלכה המאוחדת מטעם מפלגה הליברלית כנציג מחוז הבחירה דרבי (אנ'), וניסה לשווא להעביר הצעת חוק העוסקת בנושא קו עומס בטוח באוניות. הבעיה העיקרית הייתה מספרם הרב של חברי פרלמנט בעלי עוצמה שהיו גם בעלי אוניות.
בשנת 1873, הוא פרסם ספר בשם "Our Seamen" (יורדי הים שלנו).[3] הספר הפך למוכר ברחבי המדינה ודן בסכנות של "אוניות ארון המתים" (אוניות שבוטחו בסכומי עתק למקרה של טביעה, תוך התחשבות מזערית בבטיחות יורדי הים). נטען כי אוניות אלו בוטחו בביטוח יתר והועמסו יתר על המידה כתוצאה מכך. בהתאם לכך, בעקבות הצעתו של פלימסול ב-1873, מונתה ועדה מלכותית, וב-1875 הוצגה הצעת חוק ממשלתית, שפלימסול החליט לקבל, אף על פי שראה בה הצעה בלתי מספקת. הוא המשיך במערכה למען העמסה בטוחה של אוניות, חרף ההתנגדות המתמשכת מצד התעשייה.[2]
ב-22 ביולי הודיע ראש הממשלה, בנג'מין דיזראלי, כי הצעת החוק תרד מעל הפרק. פלימסול איבד את קור רוחו, כינה את חברי בית הנבחרים הבריטי "נבלים", ונופף באגרופו מול פניו של יושב ראש הפרלמנט.[4] דיזראלי הציע לנזוף בו, אך בעצתו של לורד הרטינגטון (אנ') הסכים לדחות את הדיון בנושא בשבוע כדי לאפשר לפלימסול זמן למחשבה.
בסופו של דבר פלימסול התנצל. עם זאת, אנשים רבים היו שותפים לדעתו כי הצעת החוק הושתקה בשל הלחץ של בעלי האוניות, והתחושה הציבורית אילצה את הממשלה להעביר חוק בשנת 1876 שתוקן בהמשך כחוק צי הסוחר (אנ').
החוק העניק סמכויות פיקוח מחמירות ללשכת המסחר, והסימן המציין את הגבול הבטוח שעד אליו ניתן להעמיס אונייה הפך למוכר בדרך כלל כ"סימן פלימסול" או "קו פלימסול". השיפורים בבטיחות הביאו לירידה במספר טביעות האוניות ובמספר מקרי המוות של יורדי ים, והרפורמות של פלימסול זכו להכרה ככאלה ש"הצילו את חייהם של אינספור מלחים". הרפורמות של פלימסול המשיכו להשפיע באופן משמעותי בזירה הבין-לאומית במהלך המאה ה-20, ובסופו של דבר הובילו ל"אמנה הבינלאומית בדבר קווי עומס" (אנ') משנת 1930.[5]
פלימסול נבחר מחדש כנציג דרבי בבחירות הכלליות בבריטניה 1880 ברוב גדול, אך ויתר על מושבו לטובת ויליאם ורנון הרקורט (אנ'), מתוך אמונה שהאחרון, מתוקף תפקידו כשר הפנים, יוכל לקדם את האינטרסים של המלחים בצורה יעילה יותר מכל חבר פרלמנט מן השורה.
לאחר שהוצע לו מושב ב-30 מחוזות בחירה שונים, התמודד פלימסול ללא הצלחה בשפילד סנטרל (אנ') ב-1885. הוא לא חזר לפרלמנט, ומאוחר יותר התרחק ממנהיגי המפלגה הליברלית בשל מה שראה כהפרת אמונים עקב הזנחת סוגיית הרפורמה בספנות.
הוא כיהן במשך מספר שנים כנשיא כבוד של האיגוד המקצועי האיגוד הלאומי של המלחים והכבאים (אנ'), והפנה את תשומת הלב לזוועות של אוניות הובלת הבקר, שבהן הועברו בעלי חיים בתנאים מחרידים וצפופים במיוחד.
אחרית ימיו עריכה
מאוחר יותר, הוא ביקר בארצות הברית כדי לנסות ולהבטיח נימה פחות עוינת כלפי אנגליה בספרי הלימוד ההיסטוריים המשמשים בבתי הספר האמריקאים. הוא מת בפולקסטון (אנ') ב-3 ביוני 1898, וקבור בחצר כנסיית סנט מרטין, בצ'ריטון (אנ'), קנט.
משפחתו עריכה
פלימסול נישא לאשתו הראשונה, אלייזה אן, בתו של יו ריילטון מצ'אפלטאון (אנ'), צפונית לשפילד, בשנת 1858. במפקד האוכלוסין של 1871, הם נספרו בהייסטינגס, שם תועדה אלייזה אן כעיוורת בעין ימין וחירשת באוזן שמאל. היא מתה באוסטרליה בשנת 1882. בתם היחידה מתה זמן קצר לאחר לידתה מ"נשימה לקויה". הוא נישא לאשתו השנייה, הרייט פרנקיש, בתו של ג'וזף ארמיטג' וייד מהאל והורנסי (אנ'), בשנת 1885. מנישואים אלה נולדו שישה ילדים, מתוכם שרדו אחריו בן אחד, סמיואל ריצ'רד קובדן פלימסול, ושתי בנות.[6]
מורשת עריכה
בשנת 1873, האונייה "Samuel Plimsoll" (סמיואל פלימסול), אוניית מפרשים בעלת גוף ברזל ששימשה כקליפר קולוניאלי, הושקה במספנת וולטר הוד ושות' באברדין, סקוטלנד, עבור חברת תובלת הים אברדין וייט סטאר ליין (ג. תומפסון ושות'). הוקצה לה מספר הרישום הבריטי הרשמי 65097 ואות הקריאה MKDH. בשנת 1899 היא עלתה באש בנהר התמזה והיה צורך להטביע אותה, אך היא הוצפה מחדש ותוקנה בשנת 1900. בשנת 1902 איבדה את תרניה וניזוקה קשות במהלך הפלגה לפורט צ'למרס (אנ'), בניו זילנד. היא נגררה לסידני ולאחר מכן לפרימנטל, והפכה לגווה בשנה שלאחר מכן.[7]
בשנות ה-20 של המאה ה-20, הוענק השם "נעלי פלימסול" (אנ') לנעלי התעמלות, בשל דמיונן לקו פלימסול שעל האוניות.
בגני וייטהול, גן ברציף ויקטוריה, מוצבת אנדרטה לסמיואל פלימסול לפני גדר הברזל. פרוטומה של פלימסול ממוקמת בעיר הולדתו בריסטול, על גדות נמל בריסטול באזור קנונז מארש (אנ').
הסופרת הבריטית ניקולט ג'ונס פרסמה את הספר "The Plimsoll Sensation" (סנסציית פלימסול), ביוגרפיה עטורת שבחים – את הרעיון לספר קיבלה כשגרה בשנת 1995 ברחוב פלימסול בפינסברי פארק (אנ'), בצפון לונדון, אך כמעט ולא ידעה על שם מי נקרא הרחוב. בשנת 2024, במלאת 200 שנה להולדתו של סמיואל פלימסול, עודכן הספר עם הקדמה חדשה כדי לכבד את מורשתו בשיפור בטיחות האוניות.[8]
סמיואל פלימסול מופיע בעונה השלישית של קו אונידין, דרמה תקופתית של רשת ה-BBC, בגילומו של השחקן דייוויד גארפילד.
חייו והישגיו של סמיואל פלימסול זוכים להוקרה בשיר שנכתב ומושר על ידי להקת שירי המלחים מבריסטול, "The Severn Whalers" (ציידי הלווייתנים של סוורן), בפסטיבלים ברחבי דרום-מערב אנגליה.
קישורים חיצוניים עריכה
- סמיואל פלימסול, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- "Our Seamen: An Appeal" by Samuel Plimsoll, 1873, at The Internet Archive
- "The sailor's friend" (book review), The Economist, Jul 6th 2006 (payment required)
- "The Bottom Line About Mr. Plimsoll", The Observer, 25 June 2006
- Review of "The Plimsoll Sensation" in Bookworm on the Net, 2 July 2006
- Hansard 1803–2005: contributions in Parliament by Samuel Plimsoll
ביאורים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ The sailor’s champion: Samuel Plimsoll
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Plimsoll, Samuel, Dictionary of National Biography, 1901 supplement
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).