סמטת היהודים בוורמס
פעולות נוספות
| הרחוב היודנגאסה בוורמס ליד בית מספר 20, מבט לכיוון מערב | |
| הרחוב היודנגאסה בוורמס ליד בית מספר 20, מבט לכיוון מערב | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | יהודי העיר |
| מיקום | |
| מדינה | גרמניה גרמניה |
| עיר | וורמס |
| קואורדינטות |
49°38′02″N 8°22′00″E / 49.63394540099585°N 8.366738249468876°E{{#coordinates:49.63394540099585|8.366738249468876|type:landmark|||||| |primary |name= }} |
|
(למפת גרמניה רגילה)
מזהים לא נמצאו עבור מידע חיצוני.
| |
.jpg){kind=link}
סמטת היהודים בוורמס (בגרמנית: Wormser Judengasse) הייתה הגטו היהודי של וורמס מימי הביניים המאוחרים ועד סוף המאה ה-18.[1]
מיקום עריכה
היודנגאסה (סמטת היהודים) הייתה ממוקמת באזור הצפוני של העיר בימי הביניים. הבתים שבצדה הצפוני שבסמטה השתמשו בחומת העיר הפנימית כקיר צפוני שלהם.[1]
היודנגאסה כללה שני רחובות:
- היודנגאסה/סימטת היהודים הראשית, השתרעה במקביל לקטע הצפון־מזרחי של חומת העיר, בין שער מרטין לבֶּרֶנְגָאסֶה. היא הייתה מופרדת משאר חלקי העיר באמצעות שערים בשני קצותיה. השער הדרום־מזרחי נקרא "יודנפפורטה" ("שער היהודים"), שהוביל ישירות דרך החומה אל נהר הריין. השער נאטם במהלך עבודות השיקום שלאחר חורבן העיר בשנת 1689, ונפתח מחדש לאחר ביטול הגטו; במאה ה־19 נודע זמנית בשם "שער המבורג". בקצה המערבי היה שער שהוביל לפרידריכשטראסה. שער רש"י, הוא שער בחומה הצפונית שהוביל לברלינר רינג, וכן לקרולינגרשטראסה, רחובות אלה נבנו רק בשנים 1907–1908.[2] התנועה לשער רש"י וממנו חצתה את היודנגאסה, בכיוון צפון דרום.[3]
- הינטרֶה יודנגאסה ("הסימטה המשנית") חצתה את הרחוב הראשי בזווית ישרה מול בית הכנסת. לפני סלילת רחוב קרולינגרשטראסה, סמטה משנית זו התחברה ליודנגאסה הראשית בקצה המזרחי שלה.
היסטוריה עריכה
בעוד שבמהלך ימי הביניים יהודים יכלו להחזיק ברכוש ולהתגורר ברחבי העיר, לאחר פרעות המוות השחור בשנת 1349 החלה התכנסות היהודים בגטאות.[4] מאותה עת ועד שנת 1792 הוגבלו היהודים להתגורר ביודנגאסה ובהינטרה יודנגאסה. שערי הגטו הוסרו בשנת 1801.[5] לאחר מלחמת העולם השנייה לא נבנו מחדש חלק מן הבתים, בעוד אחרים שוחזרו בסגנון שנות ה־50 של המאה ה-20. רק בשנות ה־70 החלו מאמצי שימור שהתמקדו בשמירה על המראה ההיסטורי של הרחוב.[1]
אדריכלות עריכה
.jpg){kind=link}
מרבית המבנים ביודנגאסה היו נטולי גמלון, כאשר הקומות העליונות נבנו בסגנון בנייה של שלדי עץ שטויחו. בשל מגבלות המקום היו הבתים צרים וגבוהים, ובדרך כלל בני שלוש קומות. במקור הוצבה שורת הבתים הצפונית במרחק קטן מחומת העיר, אך במהלך עבודות השיקום בראשית המאה ה־18 שולבה החומה בצידם הצפוני של המבנים, ובחלק מהמקומות נוספו בה חלונות.
בעקבות ההרס הנרחב במהלך גירוש היהודים בשנת 1615, מלחמת תשע השנים בשנת 1689, ושוב במהלך מלחמת העולם השנייה, שרדו מעל פני הקרקע שרידים היסטוריים מעטים בלבד. עם זאת, מתחת למבנים, קיימים מספר מרתפים היסטוריים, שחלקם מתוארכים למאה ה־14.[1] מאחר ששיקום המבנים לאחר המלחמה בוצע לעיתים קרובות בהתאם לגבולות המגרשים ההיסטוריים, קווי הבנייה המקוריים נשמרו במידה רבה.[6]
לפחות מאז העת החדשה המוקדמת נשאו הבתים סימנים ושלטי בתים (מאחר שמספרי בתים טרם היו בשימוש), וחלק מסימונים אלה שרדו עד ימינו. סימונים אלו אומצו גם כשמות משפחה בידי התושבים, והם מופיעים על מצבות בבית הקברות היהודי.[6]
בכיכר המרכזית של היודנגאסה ניצב בית כנסת מימי הביניים. מבנים בולטים נוספים כללו את בית הקהילה (״ביתו של שַׁמָּשׁ בית הכנסת״) ואת בית הכנסת האורתודוקסי "לוי - Levy Synagogue", בית הכנסת האורתודוקסי השני, שנחנך בשנת 1875 נהרס במהלך ליל הבדולח, במלחמת העולם השנייה, ובהמשך גם בפעולת הריסה נוספת.[7]
מדרום לבית הכנסת הישן השתרעה חצר/גן בית הכנסת, המשמשת ככניסה אל המקווה, כמו גם מקום להצבת סוכה קהילתית בחג סוכות ולקיום חתונות כולל חופה בהתאם למסורת היהודית. מדרום לגן נמצא בית רש״י, הממוקם על שטח של מבנה היסטורי ששימש במשך למעלה מ־800 שנה בשימושים שונים כגון: ישיבה, בית חולים, אולם שמחות, משכן הרב ובית אבות. המבנה המודרני, ששוחזר בשנות ה-80 של המאה ה-20, מאכלס את ארכיון עיריית וורמס ואת המוזיאון היהודי.
ראו גם עריכה
ספרות עריכה
- Generaldirektion Kulturelles Erbe Rheinland-Pfalz (ed.): Die SchUM-Städte am Rhein. Schnell & Steiner, Regensburg 2012, ISBN 978-3-7954-2661-3.
- Irene Spille: Denkmaltopographie Bundesrepublik Deutschland. Kulturdenkmäler in Rheinland-Pfalz 10 = Stadt Worms. Wernersche Verlagsgesellschaft, Worms 1992, ISBN 978-3-88462-084-7.
- Mathilde Grünewald: Unter dem Pflaster von Worms. Archäologie in der Stadt, Lindenberg im Allgäu 2012, ISBN 978-3-89870-754-1, pp. 100–221.
- Mathilde Grünewald: Judenviertel, in: Die Judengasse in Worms, archäologisch. Heimatjahrbuch für die Stadt Worms 2022, pp. 145–151. ISBN 978-3-947884-20-9. Download as PDF.
- Fritz Reuter: Warmaisa – das jüdische Worms. Von den Anfängen bis zum jüdischen Museum des Isidor Kiefer (1924). In: Geschichte der Stadt Worms. Ed. by Gerold Bönnen on behalf of the City of Worms. Theiss, Stuttgart 2005, ISBN 3-8062-1679-7.
- Fritz Reuter: Leopold Levy und seine Synagoge von 1875. Ein Beitrag zu Geschichte und Selbstverständnis der Wormser Juden im 19. Jahrhundert. In: Der Wormsgau 11 (1974/1975), S. 58–68.
קישורים חיצוניים עריכה
- סמטת היהודים בוורמס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 Spille, p. 102.
- ^ Spille, p. 102
- ^ Spille, p. 98
- ^ Guido Kisch: Die Rechtsstellung der Wormser Juden im Mittelalter. In: Ernst Róth (ed.): Festschrift zur Wiedereinweihung der Alten Synagoge zu Worms. Ner Tamid Verlag, Frankfurt am Main 1961, pp. 173–181 (esp. 177ff).
- ^ Reuter: Leopold Levy, p. 59
- ^ 1 2 Generaldirektion, p. 23.
- ^ Fritz Reuter: Warmaisa – das jüdische Worms. Von den Anfängen bis zum jüdischen Museum des Isidor Kiefer (1924). In: Geschichte der Stadt Worms. Ed. by Gerold Bönnen on behalf of the City of Worms. Theiss, Stuttgart 2005, ISBN 3-8062-1679-7, p. 689.