סלע אדם
פעולות נוספות
| סלע אדם ובפסגתו מתנופף דגל ישראל | |
| סלע אדם ובפסגתו מתנופף דגל ישראל | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | הים התיכון, מול חוף בת ים |
| שטח | {{#property:P2046}} |
| אורך | {{#property:P2043}} |
| רוחב | {{#property:P2049}} |
| גובה מרבי | {{#property:P610}} |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה | ישראל ישראל |
|
פרמטר , הוא ערך בלתי תקין של "רוחב,אורך".פרמטר , הוא ערך בלתי תקין של "רוחב,אורך".
| |
סלע אדם הוא איון הממוקם כחצי קילומטר מערבית לקו החוף של העיר בת ים, על שמו נקרא החוף הגדול בעיר, "חוף הסלע". האיון הוא בליטה בטבלת גידוד – שריד לרכס כורכר קדום שנהרס בתהליך שחיקה וסחיפה הנקרא גידוד.[1]
היסטוריה עריכה
מבחינה גאולוגית, מדובר בשריד של רכס כורכר קדום שעבר תהליכי שחיקה וסחיפה טבעיים.
מקור השם "סלע אדם" (או בערבית "חג'ר אדם") עטוף באגדות עם ופולקלור מקומי. אחת האגדות הידועות מספרת כי זהו המקום שאליו הושלכו אדם וחווה לאחר שגורשו מגן העדן, ושם הם עמדו והביטו בתימהון אל עבר היבשה החדשה שלפניהם. אגדה מקומית נוספת, אותה תיעד חוקר טבע ומדריך טיולים יהודה זיו, גורסת כי דגי הים התיכון נוהגים להגיע אל הסלע בלהקות כדי "לנשק" לו לפני שהם ממשיכים בדרכם. וכך הוא כתב: ”הדרומית בשוניות יפו, מול חוף בת־ים, מכונה בערבית 'חג'ר־אדם' -'סלע אדם' (הראשון). האגדה מספרת עליו כי הדגים בים התיכון באים לכאן להקות-להקות, נושקים לסלע וממשיכים בדרכם”[2].
כדי להגן על חופה של בת ים, בשלהי שנות השישים הוקם שובר הגלים על ידי ערימת אבנים גדולות, כשסלע אדם באמצע. בעבר, טרם הקמת שוברי הגלים, הגישה אל הסלע התאפשרה רק בשחייה או בשיט, והיה נחשב לאתגר נפוץ ו"מבחן אומץ" עבור המתרחצים המקומיים. שחייה אליו הייתה ועודנה פעילות נפוצה בקרב המתרחצים. כעשרה מטרים ממערב לסלע אדם נמצא סלע נוסף, שטוח, המכונה "האי". לעיתים המתרחצים קופצים מאזור סלע אדם ושוחים אל אותו אי.
הסלע בולט מעל פני המים, ובאופן מסורתי מונף עליו דגל ישראל, מה שהפך אותו לאחד מסמליה המזוהים ביותר של רצועת החוף בבת ים.
בתרבות עריכה
שירו של אלון אולארצ'יק, "בת ים", אשר נכתב על ידי אלדד זיו מזכיר את הסלע: ”הדגים שממול סלע אדם / כשבאנו לים בשבת / אמרו גם אנחנו בת-ימים / אמרו והשפילו מבט”.
קישורים חיצוניים עריכה
- סלע אדם | ספטמבר 2019–פברואר 2020
- סלע אדם בשנת 1967, צילום: יעקב אגור, בעמוד הפייסבוק של "השקמה", 26 ביולי 2016
- אסף קמר, בחוף הזה כמעט אף פעם אין דגל שחור, באתר ynet, 1 באוגוסט 2025
הערות שוליים עריכה
- ^ יובל אלעזרי, ארץ ישראל - לקסיקון מפה, תל אביב תשס"ג (2003), עמ' 92.
- ^ יהודה זיו, תרמיל־צד: אתרים ושבילים במבט שני, ירושלים תשמ"ח (1988), בפרק "הנסים שבים".