Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ציסטאין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף סלנוציסטאין)
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ציסטאין
שם באנגלית Cysteine
סימון ארוך Cys
סימון קצר C
נוסחה כימית C3H7NO2S
משקל מולקולרי 121 גרם למול
נקודה איזואלקטרית 5.07
pKa קרבוקסיל 1.96
pKa אמין 10.28
pKa שייר 8.18
נוסחה קווית של ציסטאין
נוסחה קווית של ציסטאין
נוסחה מלאה של ציסטאין
נוסחה מלאה של ציסטאין

ציסטאין (Cysteine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע.

יחד עם מתיונין, זוהי אחת משתי חומצות האמינו היחידות שבשייריהן מצוי אטום גופרית. שייר זה מורכב מקבוצת מתילן (CH2) הקשורה לקבוצת סולפהידריל (SH; זוהי בעצם קבוצת הידרוקסיל בה הוחלף אטום החמצן באטום גופרית).

קבוצת הסולפהידריל נוטה להתחמצן, לאבד את אטום המימן שלה ולהיקשר לקבוצת סולפהידריל בחומצת ציסטאין אחרת, שאף היא איבדה את המימן שלה. קשרים אלו, בין שיירי ציסטאין הנמצאים במקומות שונים בפפטיד או בחלבון מסוים, נקראים קשרים דיסולפידיים או גשרי גופרית. לקשרים אלו חשיבות עליונה בייצוב החלבונים ובעיצוב המבנה התלת-ממדי שלהם. שתי יחידות ציסטאין שחוברו יחדיו באמצעות קשר דיסולפידי מהוות תרכובת הקרויה ציסטאין (Cystine).

ציסטאין מסונתזת בגוף האדם ממתיונין ומסרין. ציסטאין נדרשת לתהליכים רבים, ובהם ליצירת הקרטין החשוב לשיער, לעור ולציפורניים (אצל בהמות דרוש הקרטין ליצירת קרניים ופרסות).

השפעות מטבוליות ותזונתיות של ציסטאין עריכה

על־פי חוקרי מרכז דנגור לרפואה מותאמת אישית, מעבר לתפקידיה המבניים של ציסטאין בחלבונים ולתפקידה במערכות נוגדות חמצון, קיימת אפשרות כי רמות הצריכה התזונתית של חומצות אמינו המכילות גופרית, ובעיקר ציסטאין ומתיונין, משפיעות על מסלולי חילוף חומרים שונים. הצעה זו מתבססת על מחקרים תאורטיים ומחקרי מעבדה המצביעים על כך שרמות ציסטאין בתזונה עשויות לווסת פעילות של אנזימים ומסלולים ביוכימיים, ובהם מסלולי פירוק של חומצות אמינו אחרות כגון טריפטופן.[1]

מחקרים ביוכימיים תומכים בהיבט זה ומראים כי ציסטאין מהווה מתווך מרכזי בוויסות עקה חמצונית, איתות תאִי ומטבוליזם של גופרית. מסלולים אלה משפיעים על הפעלת גנים, על רמות גלוטתיון ועל חילוף חומרים תאִי הנוגע לעקה, אנרגיה ויציבות חלבונים.[2] סקירות עדכניות מציעות כי רמות גבוהות או נמוכות של ציסטאין עשויות להשפיע על איתות מטבולי ועל ייצור מולקולות גופרית פעילות (כגון H₂S), שלהן תפקיד בבקרה על דלקת, תפקוד מיטוכונדריאלי ועמידות תאִית.[3]

סלנוציסטאין עריכה

קובץ:L-selenocysteine-2D-skeletal.png
סלנוציסטאין

קיימת נגזרת של ציסטאין בה את אטום הגופרית מחליף אטום סלניום. סלנוציסטאין, אשר סימונה הארוך הוא Sec וסימונה המקוצר הוא U, נמצאת במספר מצומצם של חלבונים ואנזימים בעלי חשיבות עליונה בתיקון נזקים לתאי גוף האדם, כגון כוויות או פצעים, בתיקון נזקי חמצון (ראו: אורגניזם אל-אווירני), בהגנה נגד קרינה וזיהומים, בניטרול רעלים ובהאטת הזדקנות התאים. צריכה של סלניום במזון חיונית בעיקר בשל הימצאותו של יסוד כימי זה בסלנוציסטאין ובסלנוחלבונים בכלל.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ציסטאין]] בוויקישיתוף
  • ציסטאין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים עריכה