סיסאק (מחנה ריכוז)
פעולות נוספות
| [[File:{{#property:P18}}|220px]] | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה ריכוז ומחנה מעבר |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 1941 |
| תאריך סגירה | 1945 |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה | אנטון נאיז'ר (אנ') |
| מספר אסירים בשיא | 6,693–7,000 (סיסאק II) |
| השתייכות האסירים | |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 1,160–1,600 (סיסאק II) |
|
(למפת {{מפת מיקום/{{#property:P17}}|שם}} רגילה) [[קובץ:{{מפת מיקום/{{#property:P17}}|מפה}}|250px|]]<div style="position:absolute; left:{{נקודת מיקום/חישוב {{מפת מיקום/{{#property:P17}}|חישוב}}|קו=אורך|אורך= שגיאה בביטוי: תו פיסוק בלתי מזוהה, "{"|רוחב=|עליון={{מפת מיקום/{{#property:P17}}|עליון}}|תחתון={{מפת מיקום/{{#property:P17}}|תחתון}}|ימין={{מפת מיקום/{{#property:P17}}|ימין}}|שמאל={{מפת מיקום/{{#property:P17}}|שמאל}}}}%; top:{{נקודת מיקום/חישוב {{מפת מיקום/{{#property:P17}}|חישוב}}|קו=רוחב|אורך=|רוחב=|עליון={{מפת מיקום/{{#property:P17}}|עליון}}|תחתון={{מפת מיקום/{{#property:P17}}|תחתון}}|ימין={{מפת מיקום/{{#property:P17}}|ימין}}|שמאל={{מפת מיקום/{{#property:P17}}|שמאל}}}}%;"> {{מפת מיקום/{{#property:P17}}|פירוט|מוגדלת=לא|פרמטרים={{מפת מיקום/{{#property:P17}}|חישוב}}/100///0/0//0/0//0/0/{{מפת מיקום/{{#property:P17}}|עליון}}/{{מפת מיקום/{{#property:P17}}|תחתון}}/{{מפת מיקום/{{#property:P17}}|שמאל}}/{{מפת מיקום/{{#property:P17}}|ימין}}/סיסאק}} | |
מחנה הריכוז סיסאק (בסרבו-קרואטית: Koncentracijski logor Sisak) היה מחנה ריכוז ומחנה מעבר בעיר סיסאק, בתחומי מדינת הבובות של מדינות הציר, המדינה העצמאית של קרואטיה, שפעל בין השנים 1941–1945 במהלך מלחמת העולם השנייה. המחנה כלל שני תתי-מחנות: סיסאק I ו־סיסאק II.
סיסאק I שימש לכליאת מבוגרים שיועדו לעבודות כפייה בגרמניה הנאצית, והוקם בשנת 1941. סיסאק II שימש לכליאת ילדים סרבים – ובמידה פחותה ילדים יהודים ורומה – אשר הופרדו מהוריהם במהלך המלחמה. סיסאק I הופעל בידי הגרמנים, ואילו סיסאק II נוהל בידי אוסטאשה, כאשר ז'נדרמים גרמנים אבטחו את היקפו. סיסאק II החל לפעול ביולי–אוגוסט 1942, וקלט קבוצת ילדים שהוחזקו קודם לכן בעיירה מלאקה.
תנאי החיים במחנה הילדים היו קשים ביותר והובילו לשיעור תמותה גבוה. על פי עדויות ניצולים, חלק מהילדים הומתו באמצעות חלב מורעל או דייסה שהכילה סודה קאוסטית. במקרים אחרים, מפקד המחנה אנטון נאיז'ר העניק לילדים זריקות קטלניות. אלפי ילדים ניצלו הודות למאמצי הצלה בהובלת הפעילה ההומניטרית דיאנה בודיסאבלייביץ' והמחתרת הקומוניסטית המקומית. סיסאק II פורק בינואר 1943. מספר הילדים שנספו בו אינו ידוע במדויק, אך ההערכות נעות בין 1,160 ל-1,600, בעיקר עקב רעב, צמא, טיפוס והזנחה.
באפריל 1944 העבירו הגרמנים את השליטה על סיסאק I לאוסטאשה. המחנה נסגר בינואר 1945, ואסיריו הועברו למחנה הריכוז יאסנובאץ. בספטמבר 1946 הורשע נאיז'ר בפשעיו ונידון למוות בירייה. אנדרטאות לזכר הקורבנות נהרסו בתחילת שנות ה-90 במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה. פסל של ניצולת המחנה גבריאלה קולאר שרד, אך מאז עבר הזנחה. לאחר עצמאות קרואטיה, המבנה המרכזי של המחנה הוסב לתיאטרון ונקרא "קוביית הקריסטל של העליזות".
רקע עריכה
התקופה שבין שתי מלחמות העולם עריכה
המתחים האתניים בין סרבים לקרואטים החריפו לאחר הקמת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים בעקבות מלחמת העולם הראשונה. במהלך התקופה שבין שתי המלחמות, קרואטים רבים התנגדו להגמוניה הפוליטית הסרבית במדינה החדשה, אשר הובילה לחקיקה שהעדיפה אינטרסים פוליטיים, דתיים וכלכליים של סרבים.
המתיחות החריפה בשנת 1928, כאשר הפוליטיקאי הסרבי־מונטנגרי פונישה ראצ'יץ' ירה בחמישה חברי פרלמנט קרואטים. שניים נהרגו במקום ושניים נוספים נפצעו אך שרדו. מנהיג האופוזיציה סטייפן ראדיץ' נפצע אף הוא, ומת כעבור כחודשיים מסיבוכים שנגרמו מהירי.
בינואר 1929 הנהיג המלך אלכסנדר הראשון, מלך יוגוסלביה דיקטטורה מלכותית ושינה את שם המדינה ליוגוסלביה. זמן קצר לאחר מכן הקים הפוליטיקאי הקרואטי אנטה פאבליץ' את תנועת אוסטאשה, תנועה לאומנית ופשיסטית ששאפה להשיג עצמאות קרואטית באמצעים אלימים. התנועה הוצאה מחוץ לחוק ביוגוסלביה, אך זכתה לתמיכה חשאית מבניטו מוסוליני ומאיטליה הפשיסטית.
האוסטאשה ביצעו פעולות חבלה נגד יוגוסלביה, ובהן מרד ולביט בשנת 1932 ורצח המלך אלכסנדר בשנת 1934 במרסיי.
פלישת מדינות הציר ליוגוסלביה עריכה
לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה בשנת 1938, יוגוסלביה חלקה גבול עם גרמניה ונכנסה ללחץ גובר להצטרף למדינות הציר. בשנת 1939 פלשה איטליה לאלבניה וכבשה אותה.
בתחילת מלחמת העולם השנייה הכריזה יוגוסלביה על נייטרליות, אך בהמשך הצטרפו שכנותיה לברית הציר, והלחץ עליה גבר. בפברואר 1941 הצטרפה בולגריה לברית, וכוחות גרמניים נכנסו לשטחה.
ב־25 במרץ 1941 חתמה יוגוסלביה על הברית, אך כעבור יומיים הפיכה צבאית הפילה את המשטר. בתגובה הורה אדולף היטלר על פלישה ליוגוסלביה, שהחלה ב־6 באפריל 1941.
הקמת מדינת קרואטיה העצמאית עריכה
יוגוסלביה הובסה בתוך פחות משבועיים. המדינה פורקה ונכבשה, ובתחומה הוקמה המדינה העצמאית של קרואטיה. המדינה הוכרזה ב־10 באפריל 1941 על ידי סלאבקו קווטרניק.
אנטה פאבליץ' הגיע לזאגרב ב־13 באפריל והכריז על עצמו כ"פוגלבניק" (מנהיג). האוכלוסייה מנתה כ-6.5 מיליון תושבים, מתוכם כ־2 מיליון סרבים.
המשטר שלל זכויות מסרבים, יהודים וצוענים, והחל במדיניות רדיפה שכללה הקמת כ-30 מחנות ריכוז ברחבי המדינה.
היסטוריה עריכה
סיסאק I עריכה
העיר סיסאק ממוקמת סמוך למפגש הנהרות סאווה וקופה, כ-48 ק"מ דרומית־מזרחית לזאגרב. במהלך המלחמה פעלו בעיר שני תתי־מחנות, שנוהלו בתחילה במשותף בידי רשויות מדינת קרואטיה העצמאית והנציב הגרמני בקרואטיה (Deutscher Bevollmächtigter General in Kroatien).
תת־המחנה הראשון, סיסאק I, שימש כמחנה מעבר לאלפי סרבים, בוסניאקים ורומה שנשבו ונועדו להישלח לעבודות כפייה בגרמניה הנאצית. מנהלי המחנה כינו אותו באופן מטעה "מחנה מעבר לפליטים". המחנה הוקם בשטח מפעל נטוש והוקף בגדרות תיל.
הרשויות הגרמניות שלחו חלק מהאסירים הכשירים לעבודה למחנה סיימישטה, מעבר לגבול באזור בלגרד הכבושה. אחרים נשלחו למחנות שונים ברחבי גרמניה ואירופה, ובהם אוגסבורג, אושוויץ, דכאו, מאוטהאוזן וזלצגיטר. חלק מהאסירים הועברו גם למחנות גרמניים בנורווגיה הכבושה.[1]
בשנת 1942 הורחב המחנה באמצעות הקמת שבעה צריפים נוספים, ובשנת 1943 הגיע לקיבולת של כ-5,000 אסירים. באפריל 1944 העבירו הגרמנים את השליטה במחנה לידי האוסטאשה. המחנה נסגר בינואר 1945, ואסיריו הועברו למחנה הריכוז יאסנובאץ, הגדול במחנות האוסטאשה.[1]
סיסאק II עריכה
הקמה עריכה
תת-המחנה השני, סיסאק II, יועד לאנשים שלא נחשבו כשירים לעבודות כפייה, ובעיקר לילדים. מפעיליו כינו אותו באופן מטעה "מרכז קליטה לילדים ולפליטים" או "מקלט לילדים פליטים".
לפי ההיסטוריון ג'וזף רוברט וייט, קבוצת הילדים הראשונה – כ־1,200 ילדים – הועברה ב־29 ביולי 1942 מתת-המחנה מלכה. בהמשך הועברו ילדים נוספים ממחנות סטארה גרדישקה ויאסטרברסקו במהלך חודש אוגוסט.
לפי ההיסטוריונים פול ר. בארטרופ ואיב אי. גרים, סיסאק II הוקם רשמית ב־3 באוגוסט 1942 בעקבות מתקפת קוזרה (אנ'). באותו יום הגיעו למחנה 906 ילדים, למחרת 650 נוספים, וב־6 באוגוסט הגיעו עוד 1,272 ילדים.
האוסטאשה פיזרו את הילדים בין מספר מתקנים: מנזר של אחיות וינסנט הקדוש, מתחם ששימש בעבר את ארגון "סוקול", מפעלי המלח רייס, ובית ספר יסודי בשכונת סיסאק נובי. ילדים מתחת לגיל שלוש הוחזקו במנזר, בעוד ילדים בני ארבע עד חמש הוחזקו במפעלי המלח.
סיסאק II נוהל בידי הרופא אנטון נאיז'ר. מפקד השומרים נשא את שם המשפחה "פאגט". גם שומרות אוסטאשה השתתפו בפיקוח על המחנה. שירות הביטחון של המפלגה הנאצית וה־SS (Sicherheitsdienst) שלחו נציג למחנה, וז'נדרמים גרמנים סיפקו אבטחה.
תנאים וניסיונות הצלה עריכה
על אף מאמצי סיוע של גורמים הומניטריים כגון דיאנה בודיסאבלייביץ', לעיתים מתו עד 40 ילדים ביום במחנה. חבילות מזון שנשלחו על ידי הצלב האדום הבינלאומי לא הגיעו ליעדן.
בסוף ספטמבר 1942 הוחזקו במחנה 4,720 ילדים. תנאי התברואה הירודים והיעדר טיפול רפואי הובילו לשיעור תמותה גבוה. ילדים ישנו על הרצפה וסבלו מתת תזונה ודיזנטריה.
מתוך 162 ילדים שהועברו לבית החולים למחלות זיהומיות בזאגרב במהלך 1942, מתו 145. רבים מהם הוחזקו קודם לכן בסיסאק. באוגוסט–ספטמבר 1942 הוערך כי במחנה היו 3,971 ילדים.
חלק מהילדים הומתו באמצעות זריקות קטלניות שהוזרקו על ידי נאיז'ר עצמו. אחרים הורעלו באמצעות דייסה שהכילה סודה קאוסטית. עדויות ניצולים מספרות על ילדים שמתו לאחר שתיית חלב מורעל.
הפקיד אנטה דומבוביץ' כתב דו"ח שבו ציין כי הנזירות שטיפלו בילדים כלל לא ידעו את שמותיהם. בעקבות זאת הוצמדו לוחות מתכת לצווארי הילדים עם שמותיהם. תנאי המחנה זעזעו מבקרים רבים, כולל נציגי הצלב האדום הקרואטי. דומבוביץ' תיעד את המצב בצילומים – 755 תמונות של ילדים מורעבים, חולים או מתים.
שלוש פעילות של הצלב האדום – יאנה קוך, ורה לוקטיץ' ודרגיצה הבאזין – ביקרו במחנה בספטמבר 1942, אך נאיז'ר טען כי הילדים אינם סובלים, למעט חלק מהם.
אלפי ילדים ניצלו בזכות פעילי מחתרת קומוניסטית, שהעבירו אותם למשפחות אומנה או לעבודות בית. כ-2,200 ילדים הועברו לזאגרב, ו-1,630 ילדים נוספים נקלטו בידי משפחות מקומיות. חלק מהילדים הוחזרו למשפחותיהם, ואחרים אומצו. רבים מהם הוטבלו לנצרות הקתולית.
פירוק עריכה
ב-8 בינואר 1943 נסגר סיסאק II, והילדים שנותרו בו הועברו לזאגרב.[2]
בסך הכול עברו במחנה בין 6,693 ל-7,000 ילדים סרבים, יהודים וצוענים. לפי ההערכות, בין 1,160 ל־1,600 ילדים מתו במחנה, בעיקר עקב טיפוס, רעב, צמא והזנחה.[3][4]
מורשת עריכה
ההיסטוריונית ילנה סובוטיץ' תיארה את סיסאק כ"מחנה מפלצתי באופן ייחודי". העיתונאי ניקולה ווקובראטוביץ' הגדיר את גורל הילדים בסיסאק II כאחת הטרגדיות הגדולות בתולדות העיר.[5]
ב-8 בספטמבר 1946 הורשע נאיז'ר ונידון למוות בירייה.[6] בשנת 2014 השתתף ניצול השואה ברנקו לוסטיג בטקס זיכרון לקורבנות המחנה והשווה את תנאי המחנה לאלה של מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ.
לאחר המלחמה שבו הורים רבים מיוגוסלביה וחיפשו את ילדיהם. רישומים שניהלה דיאנה בודיסבלייביץ' הוחרמו על ידי שירות הביטחון היוגוסלבי (OZNA), דבר שמנע איחוד משפחות רבות.
לפי ההיסטוריונית נטאשה מטאושיץ', ילדים רבים שאומצו מעולם לא גילו את זהות משפחותיהם הביולוגיות. אחרים, כמו הניצול בוז'ו יודאש, המשיכו להזדהות כקרואטים למרות מוצאם הסרבי.
בין הילדים ששהו במחנה הייתה מיליה טורומן, שהפכה מאוחר יותר לדמות מרכזית בצילום המפורסם "קוזרצ'נקה", סמל להתנגדות הפרטיזנית.
בשנת 1954 הוקמה אנדרטה באתר מפעלי המלח. בשנת 1964 הוצב פסל "משחקים שלא הושלמו" מאת גבריאלה קולאר. בית קברות לילדים הוקם בשנת 1974.
אנדרטאות רבות נהרסו בשנות ה-90 במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה. הפסל של קולאר שרד אך עבר מצב של הזנחה, וכך גם בית הקברות.
לאחר עצמאות קרואטיה, המבנה המרכזי של המחנה הוסב לבית קולנוע ונקרא "קוביית הקריסטל של העליזות" (Kristalna kocka vedrine).
בשנת 2022 קידשה הכנסייה האורתודוקסית הסרבית את קורבנות סיסאק II, יחד עם קורבנות מחנה הילדים יאסטרברסקו, כ"ילדים הקדושים המעונים של יאסטרברסקו וסיסאק". בתגובה, שלחה הארכיבישופות הקתולית של זאגרב מכתב מחאה לפטריארך פורפיריה, שבו נטען כי "בהקשר לעניין זה, נראה כי הסינוד הקדוש של הבישופים של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית אימץ רטוריקה ותעמולה קומוניסטית, רוויות אי-אמיתות ומניפולציות, שבאמצעותן נעשה ניסיון להטיל אשמה על אנשים חפים מפשע בגין עינויים ורצח לכאורה של ילדים, אלפים מהם ניצלו מן המוות ושרדו את תנאי המלחמה הקשים בזכות אהבתם ודאגתם של קתולים קרואטים."
קישורים חיצוניים עריכה
- מחנה סיסאק (אורכב 31.01.2018 בארכיון Wayback Machine) – אתר ההנצחה יאסנובאץ
- ראיונות עדות בעל-פה – מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).