סינפסה אימונולוגית
פעולות נוספות
| תמונה תלת־ממדית של סינפסה אימונולוגית. אפשר להקיש על התמונה ולסובב עם מקש שמאלי בעכבר לכל הכיוונים, כדי לראות את המבנה המדויק | |
| קישור סינפטי | {{#property:P926}} |
|---|---|
| עצבוב | {{#property:P3190}} |
באימונולוגיה, סינפסה אימונולוגית היא הממשק הנוצר בין תא מציג אנטיגן (APC, לדוגמה תא דנדריטי) או תא מטרה (תאים נגועים בנגיף, סרטניים או פגומים), לבין לימפוציט כגון תא T אפקטורי או תא הרג טבעי (NK).
שם נוסף לסינפסה אימונולוגית הוא SMAC - supramolecular adhesion complex.
הסינפסה האימונולוגית נוצרת על ידי תאים ציטוטוקסיים, בעיקר תאי T מסוג +CD8 ותאי NK (הרג טבעי). עם הגעתם לתאי היעד, תאים אלו יוצרים את הממשק (הסינפסה) המאפשר להם לזהות את המטרה. תאי +CD8 מזהים אנטיגן ספציפי המוצג על גבי קומפלקס MHC-I, בעוד שתאי NK מזהים מחסור במולקולות אלו (Missing-Self) או סימני עקה (Stress) כלליים, כגון חלבוני MICA/B.
לאחר זיהוי המטרה, הסינפסה משמשת למיקוד ובקרה של הפרשת חלבונים קטלניים מהגרנולות, כגון פרפורין, גרנזים (Granzyme) וגרנוליזין (אנ'), המובילים להרג התא. בנוסף, משוחררים דרכה ציטוקינים (כמו IFN-gamma או TNF-alpha) המאותתים למערכת החיסון ומזרזים את התגובה. המבנה המצומצם של הסינפסה מבטיח שפעולת ההרג תתמקד בתא המטרה בלבד, מבלי לפגוע בתאים בריאים סמוכים.
