Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

סוללת התותחים במרוויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
סוללת התותחים במרוויל
Merville Gun Battery
אחת מארבע המצדיות של תותחי הסוללה
אחת מארבע המצדיות של תותחי הסוללה
מידע כללי
סוג עמדת תותחים
שימוש סוללת תותחים
מוזיאון
על שם הכפר מרוויל
מיקום מרוויל שימוש בתבנית צר עבור "Merville-Franceville-Plage" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'), מחוז קלבדוס, חבל נורמנדי
מדינה צרפתצרפת צרפת
מייסדים צבא גרמניה
מבקרים בשנה 75,000 (נכון ל־2024)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 1941 – מאי 1944 (כ־3 שנים)
חברת בנייה ארגון טודט
חומרי בנייה בטון מזוין
יוצר ארגון טודט
מידות
אורך 300 מטר
רוחב 170 מטר
שטח 50 דונם
קואורדינטות

49°16′10″N 0°11′52″W / 49.269444°N 0.197778°W / 49.269444; -0.197778{{#coordinates:49.269444|N|0.197778|W|type:landmaRk|||| |primary |name=

}}
https://www.batterie-merville.com/
<mapframe align="center" height="250" latitude="49.269444" longitude="-0.197778" width="250" zoom="15">[{"features":[{"type":"Feature","geometry":{"coordinates":[-0.197778,49.269444],"type":"Point"},"properties":{"title":"Point1"}}],"type":"FeatureCollection"}]</mapframe>

סוללת התותחים במרוויל (באנגלית: Merville Gun Battery) הייתה סוללה מבוצרת של תותחי חוף כבדים שהקימו הגרמנים בתקופת מלחמת העולם השנייה בצרפת לחופי תעלת למאנש. הסוללה הייתה חלק מהחומה האטלנטית שנבנתנ כדי להתגונן מפלישת בעלות הברית לאירופה.

ב-1944, במהלך תכנון הפלישה לנורמנדי, סומנה הסוללה כסיכון לאגף השמאלי של זירת הפלישה (חוף סורד) ולכן הוקצו כוחות מוצנחים לכבוש אותה לפני תחילת הנחיתה.

הקרב לכיבוש הסוללה הסתיים בהצלחה אך התאפיין בשיבוש כבד של תוכנית הקרב לאחר שכשני שלישים מהכוח המונחת, שיועד למשימה, לא הגיע ליעדו כשאיתו רוב הציוד שתוכנן לסייע לכוח הלוחם. על אף הכוח המצומצם שעמד לרשותו החליט מפקד המבצע להמשיך במשימה ובקרב הקשה שהתפתח נפצעו או נהרגו כ-40% מהחיילים הבריטים שלחמו במקום.

כיום הסוללה משוחזרת ומשמשת מוזיאון לאירועי מלחמת העולם השנייה.

רקע עריכה

קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, החומה האטלנטית

במאי-יוני 1940 נכבשה צרפת על ידי הגרמנים שהחזיקו בעקבות כיבוש זה בכל קו החוף המערבי של אירופה.

זמן קצר לאחר התייצבות שלטון הכיבוש במדינות מערב אירופה החלו הגרמנים לבצר את החופים הפונים לאנגליה. ב-1942 יצאה הוראה מהיטלר לבנות את החומה האטלנטית שתוכננה להגן על כל חופיה של אירופה (מנורווגיה עד דרום צרפת – כ-3,800 ק"מ) כדי למנוע את פלישת בעלות הברית ליבשת. חומה זו שילבה עמדות ארטילריה, עמדות רגלים, תעלות קשר, חוטי תייל דוקרניים, שדות מוקשים, שיני דרקון ועוד מרכיבים והייתה אמורה לעמוד בפני הפצצות אוויר. עבודות התכנון וההקמה של קו הביצורים נמסר לארגון טודט. על אף עבודות ההקמה האינטנסיביות, בהן הועסקו גם עובדי כפיה, לא הושלמו כל ביצורי החומה המתוכננים עד הפלישה.

חלק ממערכת הגנתית זו נבנה בקרבת חופי נורמנדי וסיכן בכך את אפשרויות הנחיתה בחופים אלו ולכן העמדות העיקריות של המערכת סומנו כיעדי תקיפה וכיבוש טרם הנחיתה.

אחד מיעדים אלו הייתה סוללת התותחים הכבדים שנבנתה לייד הכפר מרוויל שימוש בתבנית צר עבור "Merville-Franceville-Plage" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'), ממזרח לחופי הנחיתה.

מקום הסוללה עריכה

הסוללה נבנתה מדרום לכפר מרוויל שבמחוז קלבדוס, חבל נורמנדי[1].

ממקומה, כארבעה ק"מ מחופי נורמנדי, שלטו תותחי הסוללה על האגף השמאלי של חוף הנחיתה (חוף סורד בו נחתו הבריטים) ועל העיר אויסטרהאם והנמל הטבעי שלה בשפך נהר אורן לצידו היא בנויה.

מבנה הסוללה עריכה

סוללת מרוויל כללה ארבעה מצדיות גדולות שנועדו להכיל תותחים ארוכי טווח בקוטר 150 מ"מ (בפועל הוצבו במקום תותחי 100 מ"מ ישנים ממלחמת העולם הראשונה). לכל מצדית (Casemate) נבנה גג בטון עבה להגנה בפני התקפות אוויריות וכן נבנו, לכל מצדית, כנפי בטון בחזית כדי להגן על פתח הירי מפני הפגזות.

כדי לתמוך בתותחים נבנו בסביבת המצדיות הראשיות מבני שירות תת-קרקעיים שכללו בונקרים של תחמושת, מקלטים, מגורים ועמדת פיקוד.

המתחם הוקף על ידי שתי חגורות של תיל דוקרניות בגובה שני מטרים ורוחב ארבעה מטר ועל ידי שדה מוקשים.

מתחם הסוללה צויד בתותחי נ"מ 20 מ"מ (אנ') להגנה בפני תקיפות אוויריות.

ההיסטוריה של הסוללה עריכה

הקמת הסוללה עריכה

עם הקמת הסוללה, ב-1941, הוצבו במקום תותחי שדה נגררי סוסים כשהם חשופים וללא הגנה.

בתחילת 1942 החלו מטוסי בריטניה להפציץ את העמדות הגרמניות במערב צרפת. במסגרת תוכנית החומה האטלנטית הוחלט לבצר גם את סוללת מרוויל כשבאוגוסט 1942 החלו עבודות הביצורים עבור שני תותחים.

במרץ 1944 ביקר בסוללה ארווין רומל, שמונה על ידי היטלר לפקד על בניית הקו, ודרש להשלים תוך זמן קצר את הבנייה. במאי 1944 הושלמו הביצורים עבור כל התותחים כשעד תאריך זה הושלמה גם בניית בונקרים של תחמושת, מקלטים, צריפים ועמדת פיקוד עם פריסקופ.

מאחר שהסוללה נבנתה במרחק מהחוף הוקמה עמדת תצפית קדמית בקו החוף שחוברה לסוללה באמצעות טלפון. עמדה זו איפשרה לאכן ירי לעבר הים ולהעביר תיקוני ירי.

עם השלמתה אוכלסה הסוללה בכ-160 חיילים.

ההכנות לפלישה לנורמנדי עריכה

התכנון לקראת מבצע אוברלורד הקדיש פרק מיוחד למערכים הצבאיים שנפרשו בעורף קו החוף. התכנון כלל שני שלבים:

  • הפצצות אוויר בשבועות שלפני הפלישה
  • פשיטה אווירית על עורף יחידות קו החוף כדי לכבוש עמדות תותחים שמאיימות על הכוחות הפולשים, לכבוש נקודות אסטרטגיות כמו גשרים וכן להשתלט על צמתי דרכים ולחסום הגעת תגבורות גרמניות.

בנוגע לסוללת מרוויל הייתה התוכנית כדלקמן:

  • ב-6 ביוני 1944, 00:30 תוכננה הפצצה אווירית של כמאה מפציצי RFA כדי להרוס את הביצורים של סוללת מרוויל או לפחות לגרום להם נזק ניכר.
  • לפני תחילת ההפצצה הזו תוכננה הצנחה של יחידה צבאית קטנה ליד הסוללה כדי שתפנה בחשאי, מיד לאחר ההפצצה, מעבר דרך גדר התיל והמוקשים.
  • ב-00:50 תוכננה הצנחה והנחתה בדאונים של גדוד הצנחנים התשיעי (מהדיוויזיה המוטסת השישית) יחד עם יחידת הנדסה של חיל ההנדסה המלכותי. כוח זה תוכנן להגיע לקרבת הסוללה בסביבות השעה 04:00. הציוד שיועד לכוח זה כלל, בין השאר, שני תותחי נ"ט לפריצת הדלתות המשורינות של מצודות התותחים.
  • התקיפה הרגלית של מתחם הסוללה תוכננה ל-04:30 וכללה תקיפת הסחה על השער הראשי, ירי צלפים על כוחות אויב בעמדות השונות, הנחתת פלוגה בשטח הסוללה עם שלושה דאוני "איירספיד הורסא" (אנ') ומעבר שתי פלוגות דרך גדרות התייל שפונו מוקדם יותר.
  • כתוכנית גיבוי למקרה של כישלון תוכנן ירי של ספינת מלחמה בריטית ב-05:30.
  • כמפקד הפעולה מונה לוטננט קולונל טרנס אוטווי (אנ').

הקרב על הסוללה עריכה

בשל שגיאות ניווט, כיסוי עננים נמוך, אבק מההפגזה העזה של הסוללה ואי סימון אזור ההצנחה התפזרו חיילי הגדוד התשיעי על פני שטח נרחב כשחלקם נחת כ-16 ק"מ מהסוללה.

אוטוויי המתין לחייליו בנקודת המפגש אך עד 02:50 רק כ-150 מתוך 600 חיילי הגדוד הגיעו כשרוב הציוד שיועד לפריצה למתחם ולמצדיות לא הגיע.

על אף החוסר החליט אוטווי לתקוף את הסוללה. הצוות שהגיע מוקדם יותר הצליח לפנות מעברים בשדות במוקשים אך לא סימן את המעברים באופן ברור ולא פרץ את גדרות התייל[א].

גם ההפצצה האווירית המקדימה נכשלה ברובה והמטוסים הטילו את הפצצות מדרום לסוללה וכמעו הרגו את צוות פינוי המוקשים.

בסביבות 04:30 ארגן אוטווי את הגדוד והחל להתקדם במעברי שדה המוקשים. עם תחילת תנועת הכוח זיהו אותו הגרמנים ופתחו באש מקלעים. כוח גיבוי לייד השער הראשי תקף משם כדי להטות את אש המקלעים אליו ולאפשר לכוח הראשי להתקדם.

על פי התוכנית היו אמורים לנחות מעבר לגדרות בשטח הסוללה שלושה דאונים עם הפלוגה השלישית של הגדוד. אחד מאותם שלושה דאונים נחת באנגליה והשניים הנותרים היו צריכים לנחות על פי משואות אלחוטיות קרקעיות אך אלו אבדו בצניחת הגדוד דבר שאילץ את טייסי הדאונים לנחות על פי זיהוי ויזואלי. אחד הטייסים שגה בזיהוי הסוללה ונחת כשלושה ק"מ ממנה כשהטייס השלישי זיהה את מקום הנחיתה אך נפגע מאש נ"מ ונאלץ לנחות כ-700 מטר מהסוללה כשעליו מספר פצועים מירי הנ"מ.

בשלב זה נתן אוטווי פקודה לתקוף את הסוללה. מכיוון שכלי הטורפדו בנגלור לפריצת גדרות התייל נעלמו בנחיתה נשכבו חיילים על גדרות התייל כדי לאפשר לחבריהם לעבור עליהם. במהלך ההסתערות סטו חלק מהחיילים מהמעבר בתוך שדה המוקשים, שלא סומן כיאות, ועלו על מוקשים. בסופו של דבר הצליחו הצנחנים לחדור לשטח הסוללה תוך שהם מתקדמים מול אש מקלעים חזקה. הגרמנים אף הזמינו ירי ארטילרי על שטח הסוללה והגדר ההיקפית מסוללת תותחים שכנה.

הכוחות הבריטים שהגיעו למצדיות התקשו לפרוץ אותן מכיוון שהן תותחי הנ"ט והן חומרי הנפץ לא הגיעו לכוח הפורץ. בסופו של דבר הצליחו הבריטים לפרוץ את שערי המצדיות ולחסל את ההתנגדות הגרמנית.

בשעה 05:00 הסתיימה הלחימה בסוללה. מתוך החיילים הגרמנים שאיישו אותה נהרגו 14 ונפצעו 30 בעוד שבצד הבריטי נהרגו או נפצעו 65 חיילים.

ב-06:30 החלה הפלישה לנורמנדי ולכיבוש סוללת התותחים במרוויל היה חלק בצמצום ההתנגדות לכוח הפולש.

לאחר הקרב עריכה

לאחר הקרב עזבו חיילי הגדוד התשיעי את הסוללה למשימתם הבאה מתוך הנחה שהשמידו את התותחים כשבפועל, עקב חוסר ידע מקצועי וחוסר בחומרי נפץ, הנזק היה מינורי.

ההערכה היא שחיילי הסוללה הגרמנים חזרו אליה לאחר עזיבת הבריטים[ב], הצליחו לשקם חלק מהתותחים ומ-15 ביוני חזרו לירות על חוף הנחיתה ועל נמל אויסטהאם. לפי עדויות חיילים ששהו על החוף קצב האש היה נמוך משמעותית מקצב תאורטי של 24 פגזים לדקה[ג], דבר המצביע על כך שרק חלק מהתותחים תוקן. כל ירי כזה נענע בירי נגדי מספינות המלחמה שעגנו בקרבת החוף[2].

במהלך אוגוסט 1944, עם הרחבת ראש הגשר נסוגו הגרמנים שהפעילו את הסוללה.

מפקד הגדוד, לוטננט קולונל טרנס אוטווי (אנ'), זכה באות השירות המצוין על קרב זה[ד].

הסוללה כיום עריכה

ב-1969 הציע גנרל בדימוס, סר ריצ'רד גייל לשמר את הסוללה והמבנים שבה כמוזיאון. גייל, שהיה בעברו מפקד הדיוויזיה המוטסת השישית, ייסד וניהל, באותה עת, את אגודת ASPEG (האגודה לשימור גשר פגסוס) והיה מיוזמי הקמת מוזיאון גשר פגסוס.

ב-1977 נרכש השטח (כ-50 דונם), עליו היו שרידי הסוללה, על ידי עמותת שימור חופים צרפתית שימוש בתבנית צר עבור "Conservatoire du littoral" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ופרויקט השיקום יצא לדרך. במסגרת השימור והשיפוץ שוחזרו המבנים של ארבעת התותחים, מבנה הפיקוד ומבנים נוספים וכן נסללו מגרש חניה ושבילי הליכה. החלל של מצדית 2 נסגר והפך למוזיאון המציג מידע ומוצגים הקשורים לנחיתה בנורמנדי עם דגש על הגדוד התשיעי. לאורך השבילים הוצבו לוחות הסבר בצרפתית ואנגלית עבור המבקרים[3][4].

ב-1990 מונתה למוזיאון הנהלה משותפת, מטעם "האגודה הפרנקו-בריטית לניהול מוזיאון סוללת מרוויל", שכללה מספר שווה של חברי "אגודת הפשיטה לנורמנדי"[ה], חברי מועצת העיר מרוויל וחברי אגודת המוזיאון.

ב-2001 הוגדר המקום כאתר מורשת היסטורית שימוש בתבנית צר עבור "Monument historique (France)" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר').

ב-2008 הוצב במקום מטוס מדגם דאגלס C-47 דקוטה[ו] כשלמטוס הספציפי שהוצב בסוללה ניתן השם SNAFU שימוש בתבנית צר עבור "The SNAFU Special" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'). משמעות ראשי התיבות היא: Situation Normal: All Fucked Up (ובעברית: "המצב רגיל: הכל דפוק") שהיה ביטוי רווח בז'רגון הצבאי בתקופת המלחמה שימוש בתבנית צר עבור "Situation normal: all fucked up" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר').

ב-2017 שונה הרכב ההנהלה והוא כולל כיום 7 חברים מטעם מועצת העיר מרוויל-פרנסוויל-פלאז' ושישה מאגודת ידידי סוללת מרוויל.

המקום מארח כ-75,000 תיירים בשנה.

המחלוקת על תוצאות הקרב עריכה

לאחר המלחמה נחשב קרב סוללת מרוויל לסיפור הצלחה, במיוחד לאור התקלות הקשות שפקדו את הכוח. ב-1987 פרסם חוקר בשם אלן ג'פרסון ספר בשם "Assault on the Guns of Merville" שהתבסס על ראיונות שערך עם חיילים גרמנים ששירתו בסוללה. על בסיס ראיונות אלו טען ג'פרסון שההצלחה הייתה חלקית ושכיבוש הסוללה לא הושלם בחמש בבוקר כמו שנטען ושהחיילים הגרמנים שראיין דווחו שהמשיכו לירות על חופי הנחיתה לאורך היום ואף עיכבו את התקדמות בעלות הברית לעיר קן[2][5].

הפרסום חולל סערה בקרב היסטוריונים שלא שככה עדיין. ב-2014 פרסם חוקר בשם סטיוארט טוטאל ספר המתאר 9 אירועי הצנחה במהלך הפלישה לנורמנדי וביניהם כיבוש סוללת מרוויל[6]. בספרו מציין טוטאל שאמצעי הלחימה שנועדו להרס התותחים (תותחי נ"ט וחומרי נפץ) אבדו בנחיתה ולא הגיעו לידי החיילים הבריטים שהשתתפו בקרב ושלא היה לאותם חיילים את הידע הטכני ואמצעי הלחימה הייעודיים כדי להרוס את התותחים. לפי טוטאל בהחלט אפשרי שבסיום הלחימה התותחים נשארו כשירים לירי או עם נזק מינימלי. מצד שני מאשר טוטאל שהתותחים לא ירו ביום הנחיתה[ז].

העדויות מצד בעלות הברית מתבססות על דווחים של מפקדי ספינות שעגנו בחוף סורד או בקרבת אויסטרהאם וסבלו מירי ארטילרי מכוון היבשה. בכל הדווחים האלו לא ברור האם הירי בוצע על ידי סוללת מרוויל או על ידי סוללות נייחות אחרות בגזרה או על ידי תותחים ניידים שהגרמנים הצליחו לקרב לזירה.

גלריה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • E. Florentin, « La Batterie de Merville et l'inauguration de son musée », Connaissance de l’histoire mensuel, Hachette, no 48, septembre 1982, p. 60-66.
  • Ford, Ken (2011). D-Day 1944 (3): Sword Beach & the British Airborne Landings. Oxford, UK: Osprey Publishing. P41 ISBN 978-1-84908-721-6
  • Gregory, Barry; Batchelor, John (1979). Airborne Warfare, 1918–1945. Exeter, UK: Exeter Books. P108 ISBN 978-0-89673-025-0
  • Zaloga, Steven J; Johnson, Hugh (2005). D-Day Fortifications in Normandy. Volume 37 of Fortress Series. Oxford, UK: Osprey Publishing. P29 ISBN 978-1-84176-876-2
  • The Day the Devils Dropped In. Neil Barber, Pen & Sword Books 2002. ISBN 978-1-84415-045-8

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוללת התותחים במרוויל בוויקישיתוף

ביאורים עריכה

  1. ^ פינוי המוקשים נעשה בעזרת סכינים לאחר שמגלי המוקשים נעלמו בנחיתה
  2. ^ חלקם ברח לשדות מסביב וחלקם הסתתר בחדרים תת-קרקעיים
  3. ^ לפי חישוב של 6 פגזים לדקה לתותח כפול ארבעה תותחים
  4. ^ האות שמור כיום במוזיאון של סוללת מרוויל
  5. ^ האגודה הבריטית המקבילה ל ASPEG
  6. ^ מטוס תובלה זה שימש להטסת צנחנים ולגרירת דאונים כמו אלו ששימשו בנורמנדי
  7. ^ נימוק זה, שחלק מהתותחים לא ניזוקו, מסביר איך הצליחו הגרמנים לירות על קו החוף לאחר שהשתלטו שוב על הסוללה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מקומה של סוללת התותחים במרוויל, באתר mapy.com
  2. ^ 1 2 המחלוקת על כיבוש סוללת מרוויל, באתר pegasusarchive.org
  3. ^ מוזיאון סוללת התותחים של מרוויל, באתר normandywarguide.com
  4. ^ המוזיאון במצדית 2 של סוללת התותחים של מרוויל, באתר riflemantours.co.uk
  5. ^ ספרו של אלן ג'פרסון, באתר אמזון
  6. ^ ספרו של סטיוארט טוטאל, באתר אמזון
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=סוללת_התותחים_במרוויל&oldid=1007997"