נעמי אמיר
פעולות נוספות
נעמי אמיר (ינואר 1931 – 4 בינואר 1995), רופאה שייסדה בישראל את מקצוע הנוירולוגיה של הילד. הקימה את היחידה הראשונה בתחום זה בבית החולים ביקור חולים בירושלים. ב-1990 העבירה את היחידה למרכז הרפואי שערי צדק ועמדה בראשה. ב-1993 התמנתה לפרופסור חבר קליני לנוירו-פדיאטריה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.
ביוגרפיה עריכה
נולדה בשיקגו, ארצות הברית. אמה, אוה (חוה) לבית דושקין (אחותו של הפרופסור לחינוך אלכסנדר דושקין), הייתה בת למשפחת מהגרים יהודית מפולין, התגייסה במלחמת העולם הראשונה לחיל הנשים של צבא ארצות הברית, בהמשך למדה חינוך (התמחתה בחינוך לגיל הרך ובגני ילדים), והגיעה בשנות ה-20 לארץ ישראל כדי להקים גני משחקים ומגרשי משחקים בירושלים. אביה, שלום קסאן (במקור: קזרנובסקי), נולד בחברון, ובהמשך למד תחילה בישיבה ואחר כך סיים גם לימודי משפטים. ההורים נפגשו בארץ ישראל ולאחר הנישואין החליטו לנסוע לארצות הברית, השתקעו בשיקגו ושם נולד תחילה הבן הבכור, ירדן, ואחר כך נעמי. ב-1937 קיבל אביה מינוי כשופט שלום מטעם שלטונות המנדט הבריטי, ולכן היה נוסע לפרקים לארץ ישראל ושם גם שהה כל זמן מלחמת העולם השנייה בנפרד מן האם.[1] האם, שנשארה עם שני ילדיה בארצות הברית, עברה להתגורר בניו יורק וחוותה שם קשיי פרנסה.[2]
אמיר סיימה את לימודיה התיכוניים בבית הספר התיכון המדעי בברונקס, ובשעות אחר הצהרים למדה עברית בבית ספר יהודי. עם סיום בית הספר התיכון החלה ללמוד לימודי קדם-רפואה באוניברסיטת ניו יורק, והמשיכה ללימודי רפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק (בבית החולים בלוויו). בתחילת שנות ה-50 ביקרה את אביה בירושלים, ובעקבות הביקור החליטה לעלות לישראל.
ב-1953 עלתה לישראל והמשיכה את שתי שנות הלימוד הקליניות האחרונות של לימודי הרפואה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן בחרה להתמחות בנוירולוגיה, במחלקה הנוירולוגית שבראשה עמד פרופ' ליפמן היילפרין, לעתיד חתן פרס ישראל. ב-1963 עם סיום ההתמחות, יזמה לפתח את תחום הנוירולוגיה של הילד, לאחר שעד אז רופאי ילדים טיפלו בבעיות נוירולוגיות בקרב ילדים.[2] יוזמתה התקבלה על ידי פרופ' הלנה כגן, מנהלת מחלקת הילדים בבית החולים ביקור חולים. אמיר החלה לעבוד ברבע משרה בביקור חולים. בהמשך התפתחה המשרה למסגרת ארגונית שלמה בשם "היחידה לנוירולוגיה של הילד". ב-1980 קיבלה היחידה הכרה מטעם המועצה המדעית כיחידה הראשונה לנוירו-פדיאטריה בישראל.[3]
בסוף שנות ה-80 כתוצאה משינויים ארגוניים שונים בבית החולים ביקור חולים, החליטה אמיר ליזום את העברת היחידה, על כל הצוות הרפואי המועסק בה, למרכז הרפואי שערי צדק. ההעברה יצאה לפועל ב-1990.
ב-1993 קיבלה אמיר מינוי של פרופסור חבר קליני לרפואת ילדים בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בנוסף להוראה בבית הספר לרפואה, לימדה אמיר במשך השנים גם בבית הספר לחינוך ובמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.
חיים אישיים עריכה
הייתה נשואה, מ-1955 ועד למותה, לשלמה אמיר, כלכלן בהשכלתו. שלמה אמיר היה עוזר כלכלי ודובר של לוי אשכול, ובשנים 1966–1968 שימש קונסול כלכלי של ישראל בניו יורק.
בשנות ה-80 עם הזדקנותם של הוריה דאגה אמיר להעבירם מחיפה לירושלים, ולאחר פטירתו של אביה, העבירה את אמה למגורים איתה בבית.[2]
ב-1994 לאחר שחזרה מטיול משפחתי קצר לסיני, חשה כאבים בבטנה. הבדיקות הרפואיות גילו כי חלתה בסרטן והיא נפטרה תוך חודשים ספורים.
הייתה אם לשלושה (שני בנים ובת). התגוררה בירושלים.
עבודתה המקצועית עריכה
אמיר התמקדה בעבודתה ברפואית בפגיעות נוירולוגיות שונות שמהן נפגעו ילדים: הפרעות שינה, ליקויי למידה, שיתוק מוחין, אוטיזם ואפילפסיה. היא השתדלה לעסוק בתופעות אלה בראייה כוללנית, ולאחר האבחון לתת לילדים גם פתרונות טיפוליים ושיקומיים. מכיוון שדאגה גם לצרכים הרגשיים והנפשיים של מטופליה, יזמה ב-1972 הקמת גן שיקומי לילדים פגועי שיתוק מוחין. הגן היה מהמסגרות הראשונות בישראל, שהתמקדו באוכלוסייה זו, והוא הוקם במסגרת בית החולים ביקור חולים. בתחילה הגיעו לגן רק ילדים בודדים, שהוריהם האמינו בשיטותיה של אמיר, אך בהמשך הוא הפך למרכז טיפולי מוכר בישראל. בגן השיקומי יושמו שיטות חדשניות לטיפול ובהן תקשורת חלופית תומכת, ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה. במהלך השנים הרחיבה אמיר את מסגרת הייעוץ הנוירולוגי לילדים. היא יזמה קשרים עם מסגרות חינוכיות שונות ברחבי ירושלים ועבדה במקומות שונים ובהם מזרח ירושלים (בעיקר במרפאה במרכז סספורד לילדים בעיר העתיקה).[3]
פרסומיה עריכה
ספריה עריכה
- Naomi Amir, David Branski, Isabelle Rapin, Pediatric neurology: Behavior and Cognition of the Child with Brain Dysfunction, Basel; New York: Karger, 1991
- Shlomo Shinnar, Naomi Amir, David Branski, Childhood Seizures, Basel; S. Karger, 1995
מבחר ממאמריה עריכה
אמיר פרסמה כמה עשרות מאמרים בתחומי התמחותה. להלן כמה מהם:
- Naomi Amir et al., Weaver-Smith syndrome: A case study with long-term follow-up, American Journal of Diseases of Children 138(12), pp. 1113-1117, 1984
- Naomi Amir et al., Glutaric aciduria type I Clinical heterogeneity and neuroradiologic features, Neurology 37(10), pp. 1654-1654, 1987
- Naomi Amir, Joel Zlotogora, Gideon Bach, abstract/79/6/953/54703/Mucolipidosis-Type-IV-Clinical-Spectrum-and? redirectedFrom=fulltext Mucolipidosis type IV: clinical spectrum and natural history, Pediatrics 79(6), pp. 953-959, 1987
- Varda Gross Tsur et al., Developmental Right-Hemisphere Syndrome: Clinical Spectrum of the Nonverbal Learning Disability: Clinical Spectrum of the Nonverbal Learning Disability, Journal of Learning Disabilities 28(2), pp.80-86, 1995
ייעוץ מדעי עריכה
- ילדים ואפילפסיה – תפקיד המורה: מדריך לצוות בית הספר (ייעוץ רפואי: נעמי אמיר), ירושלים, משרד החינוך והתרבות, המזכירות הפדגוגית, 1988
לקריאה נוספת עריכה
- צבי גיל (עורך), נעמי: לזכרה של נעמי אמיר, ירושלים, הוצאת המשפחה, מרץ 1996
- נתן ברנד, "מילים לזכרה של פרופ' נעמי אמיר", הרפואה, אוגוסט 1995
- "כנס בינתחומי: תפקודים מוחיים גבוהים – חשיבה, שפה והתנהגות בגיל הרך", קו פנים – ידיעון האוניברסיטה העברית בירושלים, גיליון מס' 57, 6 ביוני 1989
- ציפורה רומן, "לשמוע את הסימנים", לאישה/ מוסף הבריאות "אבחון", יוני 1992
- Beverly Mizrachi, Israeli Women of Achievement, "Naomi Amir, (Head of Pediatric Neurology, Bikur Holim Hospital)", Jerusalem: The American Jewish Committee, Israel Office, 1989
הערות שוליים עריכה
- ^ האב, שלום קסאן, התקדם ב-1947 לתפקיד שופט בבית המשפט המחוזי, והמשיך לכהן בתפקיד זה עד פרישתו לגמלאות ב-1970.
- ^ 1 2 3 צבי גיל (עורך), נעמי שלנו (מאת: שלמה אמיר), נעמי: לזכרה של נעמי אמיר, ירושלים: הוצאת המשפחה, 1996, עמ' 4-11
- ^ 1 2 נתן ברנד, בית חולים שיבא, תל-השומר, מלים לזכרה של פרופ' נעמי אמיר, הרפואה, אוגוסט 1995