ניקולאיה מברוקורדט
פעולות נוספות
| שגיאת לואה ביחידה יחידה:WikidataBind בשורה 22<includeonly></includeonly>: אין יישות בוויקינתונים. |
ניקולאיה מַבְרוֹקוֹרְדַט (ברומנית: Nicolae Mavrocordat, ביוונית: Νικόλαος Μαυροκορδάτος; 3 במאי 1670 – 3 בספטמבר 1730) היה שליט נסיכות מולדובה בין ה-17 בנובמבר 1709 לנובמבר 1710 ובין 1711 ל-5 בינואר 1716; ושליט ולאכיה בין ה-21 בינואר 1716 ל-25 בנובמבר 1716 ובין מרץ 1719 ל-3 בספטמבר 1730. בפי הטורקים נודע כ"איסְקֶרלֶט זאדה ניקולה".
חייו עריכה
ניקולאיה נולד בקונסטנטינופול למשפחה יוונית חשובה. אביו היה המלומד אלכסנדרוס מברוקורדטוס (1641-1709), ששימש יועץ הסתרים ("אקספוריטיס") של הסולטאן הטורקי. אבי סבתו מצד אמו, סולטאנה, היה אלכסנדרו איליאש, שליט ולאכיה.
ניקולאיה למד פילוסופיה ותאולוגיה וידע כמה שפות ובהן מעט רומנית. הוא כתב את הספרים: Sfaturi (עצות), כתב היד Despre datorii (על החובות), שהודפס בלונדון, Cuvânt împotriva nicotinei (מילה נגד הניקוטין), ו-Precuvântări la actele patriarhaliceşti (דברי מבוא לתעודות הפטריארכים) משנת 1786 ביאשי.
ניקולאיה היה אחד מהנסיכים הפאנאריוטים והיה מעורב במאבקי התקופה כנאמן האימפריה העות'מאנית ואף נשבה לתקופת מה. על פי מסמכים רומניים, בשנת 1730 ניקולאיה מברוקורדט נתן אישור לייסוד הקהילה היהודית הספרדית של בוקרשט וזאת לבקשת יועציו, הרופא דניאל דה פונסקה ומנטש באלי (Mentes Bally, אבי סבו של דוויצ'ון באלי).
