נינה ווינר
פעולות נוספות
| לידה | 4 ביוני 1933 (גיל: 93) |
|---|---|
| ידוע בשל | יו"ר של כבוד של קרן אייסף לחינוך |
-he.svg){kind=link}
נינה ווינר (אבידר; נולדה ב-4 ביוני 1933) היא מייסדת שותפה של אייסף – הקרן הבינלאומית לחינוך ויו"ר הכבוד של הקרן[1]. כלת פרס ישראל למפעל חיים לשנת תשפ"ה (2025), על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה[2].
ביוגרפיה עריכה
ווינר נולדה באלכסנדריה שבמצרים. אמה היא יונה פאפו אבידר, בתו של המנהל הראשון של יקבי ראשון לציון, אשר נולדה בשנת 1896 בראשון לציון ונפטרה בגיל 101. אביה של ווינר הוא ראובן אבידר (פרלמוטר), אשר נולד באוקראינה ועלה לארץ ישראל עם אביו כמה שנים לאחר המהפכה הרוסית. הוריה נפגשו והתחתנו בתל אביב בשנת 1926 ועברו להתגורר באלכסנדריה, שם נולדו נינה ואחותה רותי. בית המשפחה היה מוקד חברתי לאנשים בעלי זיקה ציונית חזקה, מחוברים לשליחות ופעילות של התנועה הציונית טרם קום המדינה. בשנת 1949, עם קום המדינה, והחרפת רדיפות השלטון המצרי את הקהילה היהודית, ולאחר שאביה נשלח לשנה במחנה מעצר, שבה המשפחה לישראל. אביה הפך לשליח של הבונדס ובעקבות עבודתו נדדה המשפחה לברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי וצרפת.
ווינר למדה פסיכולוגיה אצל ז'אן פיאז'ה באוניברסיטת ז'נבה וקיבלה תואר שני בייעוץ מקצועי מאוניברסיטת קולומביה (TC). במהלך תקופת לימודיה בשנות החמישים עבדה כפסיכולוגית חינוכית עם ראובן פוירשטיין במחנות המעבר של עליית הנוער בישראל ובצרפת. במסגרת העבודה הזאת זיהתה ווינר את הפערים הגדולים בהון התרבותי וחוסר המוכנות לחברה הישראלית של ילדי העולים החדשים לעומת ה"צברים"[3].
בהמשך עברה ווינר לארצות הברית, נישאה לוולטר ווינר והמשיכה את פעילותה למען ישראל במסדרונות האומות המאוחדות כחברה במשלחת ויצו. בשנת 1977 פנתה אל הבנקאי והנדבן אדמונד ספרא ורעייתו לילי ספרא בהצעה ליזום את אייסף – הקרן הבינלאומית לחינוך. מאז ועד היום העמידה הקרן אלפי בוגרים ושורת חוקרים, רופאים, אנשי משפט, רוח ועסקים מהפריפריה הגאוגרפית והחברתית בישראל, ונשארה מחויבת לצמצום פערים באמצעות השכלה גבוהה.
בדצמבר 2017, לאחר ארבעים שנה כנשיאת קרן אייסף, קיבלה נינה ווינר את התואר יו"ר של כבוד (Chairwoman Emerita), וקרלוס בנעים מונה לתפקיד נשיא הקרן. ווינר ממשיכה לכהן כחברה פעילה במועצת הוועד המנהל של אייסף; כיו"ר ועדת יחסי הציבור שלה; וכחברה בוועדת התכנון שלה; האחראית על תוכנית העמיתים הבינלאומית של אייסף; ועל ארגון בוגרי הקרן.
בהוקרה על תרומתה הרבה של קרן אייסף לישראל, קיבלה ווינר פרסים ואותות הוקרה מיושב ראש הכנסת, מנשיאי האוניברסיטאות בישראל, הוועד היהודי-האמריקאי, ישיבה יוניברסיטי, הסמינר התאולוגי היהודי, האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת חיפה, המרכז הבינתחומי הרצליה, דוקטורט לשם כבוד מהטכניון ואות מיוחד מבוגרי הקרן, חברי הכנסת יוסי יונה ומירב בן-ארי.
בשנת 2023 נבחרה להדליק משואה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל לרגל חגיגת שנת ה-75 למדינת ישראל[4]. בשנת 2025 הוענק לה פרס ישראל למפעל חיים - תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה[2].
לקריאה נוספת עריכה
- נינה ווינר: מחלום למציאות, הוצאת מא"י, תשע"ז 2017.
קישורים חיצוניים עריכה
- רונה טאוזינגר, "ראיתי נערים עם עיניים חכמות אך נטולות תקווה. זה שבר את ליבי", באתר ישראל היום, 16 בינואר 2020
- Why I'm coming home to Israel , הג'רוזלם פוסט, 20 בנובמבר 2019
- ליאת רון, "היו לי חברות במצרים, אבל היה מאוד מפחיד ללכת ברחוב", באתר גלובס, 6 באוקטובר 2018, 6 באוקטובר 2018
- חיה גולדליסט-אייכלר, פילנתרופית ספרדייה דואגת לסטודנטים הנופלים בין הכיסאות, הג'רוזלם פוסט, 18 במאי 2015 (באנגלית)
- שמעון כהן, כשמשה דיין זלזל במצוקת הפריפריה, באתר ערוץ 7, 26 במאי 2014
- הקשר הישראלי, רשת ב', 25 במאי 2014
- דניאל זירי, שוויון הזדמנויות, הג'רוזלם פוסט, 14 באפריל 2013 (באנגלית)
- אריה דיין, האליטה המזרחית של נינה ויינר, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2006
הערות שוליים עריכה
- ^ נינה ווינר, יו"ר הכבוד של קרן אייסף, באתר קרן אייסף
- ^ 1 2 חדשות סרוגים, שר החינוך הכריז על הזוכים בפרס ישראל למפעל חיים, באתר סרוגים, 25/03/2025
- ^ Welcome to Israel, Nina Weiner, ESRAmagazine (ב־English)
- ^ קהלני, בלאט ושלום אסייג: אלה מדליקי המשואות בערב יום העצמאות, באתר ישראל היום, 16 באפריל 2023