נויטרופניה
פעולות נוספות
| צילום של דם עם מחסור קיצוני של נויטרופילים, שנמצאים בו בעיקר תאי דם אדומים וטסיות דם. | |
| צילום של דם עם מחסור קיצוני של נויטרופילים, שנמצאים בו בעיקר תאי דם אדומים וטסיות דם. | |
| קישורים ומאגרי מידע | |
|---|---|
| eMedicine | 1640 |
| DiseasesDB | 8994 |
| MeSH | D009503 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | D70 |
נויטרופניה (Neutropenia) היא הפרעה גרנולוציטית המאופיינת במספר נמוך באופן חריג של נויטרופילים. הנויטרופילים מהווים בדרך כלל כ-60%-70% מתאי הדם הלבנים ומשמשים כההגנה העיקרית של הגוף כנגד זיהומים, על ידי השמדת החיידקים בדם. לפיכך, חולים בנויטרופניה רגישים יותר לזיהומים כתוצאה מחיידקים, וללא טיפול רפואי מיידי מצבם עלול להפוך לסכנת חיים (אלח דם נויטרופני).
נויטרופניה יכולה להיות אקוטית או כרונית, לפי משך המחלה. המחלה תחשב כרונית אם היא נמשכת למעלה משלושה חודשים. לעיתים משתמשים במונח לויקופניה - מצב בו קיימת רמה נמוכה של תאי דם לבנים בדם, אך נויטרופניה נחשבת לתת-סוג של לויקופניה.
הגורמים לנויטרופניה נחלקים לשניים: כאלה שגורמים להרס של התאים בגוף וכאלה שגורמים לירידה בייצור של תאים במח העצם. הטיפול תלוי בגורם, כאשר מושם דגש מיוחד על מניעה וטיפול בזיהום.
סיווג עריכה
מסווגים את הנויטרופניה לשלושה סוגים:
- נויטרופניה קלה (1000 ≤ ANC < 1500) - סיכון קל לזיהום.
- נויטרופניה מתונה (500 ≤ ANC <1000) - סיכון מתון לזיהום.
- נויטרופניה חמורה (ANC <500) - סיכון חמור לזיהום.
רמת הסיכון קשורה גם לאורך זמן המחלה. למשל, תיתכן נוטרופניה קלה שתגרום לזיהום, כיוון שנמשכה זמן רב, או נויטרופניה חמורה שהסתיימה ללא זיהום, משום שהיא נמשכה זמן קצר, לדוגמה - לאחר כימותרפיה.
סימנים וסימפטומים עריכה
אין סימפטומים מבחינים לנויטרופניה לפני שמתפתחים זיהומים. לפיכך, הנויטרופניה מתגלה בדרך כלל רק לאחר שהמטופל פיתח זיהומים חמורים או אלח דם. ייתכן שלא תיווצר מוגלה, משום שייצורה דורש ייצור של גרנולוציטים נויטרופילים.
תסמינים שכיחים של נויטרופניה כוללים חום וזיהומים תכופים. זיהומים אלו יכולים לגרום לכיבים בפה, שלשולים, תחושת צריבה בעת מתן שתן, אדמומיות יוצאת דופן, כאב או נפיחות סביב פצע, וכאב גרון.
אבחון עריכה
רמה נמוכה של נויטרופילים מאובחנת באמצעות ספירת דם היקפית. כשאין אבחנה ברורה או שנחשדות סיבות אחרות, ניתן לבצע ביופסיה של מח העצם.
בדיקות אחרות שניתן לבצען: ספירת נויטרופילים סידורית במקרה וחושדים בנויטרופניה מחזורית. בדיקות לנוגדני אנטינויטרופילים, בדיקות לנוגדנים לזאבת, וכן בדיקות של ויטמין B12 וכן שלחומצה פולית.
גורמים עריכה
הפחתה בייצור נויטרופילים עריכה
- אנמיה אפלסטית, עקב תרופות או רעלים.
- גרורות, לימפומה, לויקמיה.
- כימותרפיה.
- הקרנות.
ייצור לא תקין של גרנולוציטים עריכה
עליה בהרס נויטרופילים עריכה
- היפרספלניזם.
- נויטרופניה המושרית על ידי תרופות.
- מחלות וירליות (הפטיטיס, מונונוקלאוזיס).
- מחלות אימוניות (לופוס).
- זיהומים בקטריאליים.
טיפול עריכה
הטיפול בנויטרופניה תלוי בסיבה שהביאה למצב זה: אם תרופות גרמו לנויטרופניה, יש להפסיק מתן תרופות אלו, אם ניתן. טיפול בגידולים עלול להחריף נויטרופניה, אך עם התאוששות מח העצם הטיפול יכול לשפר את הנויטרופניה. במידה וההפרעה היא אימונולוגית ניתן לטפל בקורטיקוסטרואידים. שימוש בפקטורי גדילה (כמו GM-CSF) יכול לעזור להעלאת קצב הייצור, אם הבעיה הייתה בהפחתת קצב הייצור. ייתכן ויהיה צורך בהפסקת או הפחתת מינון הכימותרפיה או ההקרנות, אם הן הסיבה לנויטרופניה. אך במידה ומדובר בטיפול שמטרתו ריפוי, ניתן לתת פקטורי גדילה ובכך לאזן את הנויטרופניה כדי לאפשר להשלים את הטיפול המתוכנן.
קישורים חיצוניים עריכה
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.