נבו (אל)
פעולות נוספות
| פסל האל נבו מהמאה ה-8 לפנה"ס, במוזיאון הלאומי של עיראק | |
| פסל האל נבו מהמאה ה-8 לפנה"ס, במוזיאון הלאומי של עיראק | |
| תרבות | אכד, בבל |
|---|---|
| אלים מקבילים | הרמס, מרקוריוס, תחות |
| אב | מרדוך |
| אם | צרפניתו (אנ') |
נַבּוּ הוא אל החוכמה והכתב הבבלי, בנו של מרדוך. בת זוגו של נבו היא האלה תַּשְׁמֵתוּם. במקור, הסגידה לאל נבו הגיעה למסופוטמיה מהאמורים, כנראה במקביל למרדוך. מרדוך הפך לאל הבבלי המרכזי ואילו נבו שכן במקדש א-זידה בעיר בורסיפה. על פי התיאורים שהשאיר אחריו המלך הבבלי אפיל-סין, הוא היה זה שהוביל לבניית המקדש. בתחילה נקרא "סופר ומזכיר למרדוך" ואחר כך כבנו של מרדוך ושרפניתום. בחג ראש השנה הבבלי נהגו להעביר את פסל נבו מהמקדש בבורסיפה לבבל כדי לאחדו עם אביו, מרדוך.
נבו שימש כפטרון הסופרים, בדומה לאלה ניסבה השומרית. סמליו הם עזרי הכתב: טבלת החימר ועט הכתיבה. מוצג לבוש בכובע עם קרניים ועומד כשידיו משולבות ככומר. רוכב על הדרקון המכונף של מרדוך (סירוש).
פסל של נבו מכלח שנבנה בתקופת תגלת פלאסר השלישי מוצג במוזיאון הבריטי.
אטימולוגיה ותפקיד עריכה
האטימולוגיה של שמו אינה ברורה. ייתכן ומדובר בשורש האכדי נב'[1] שפירושו להכריז או לקרוא. לפי זה, פירוש השם נבו הוא "זה שקראו לו".
נבו אחראי לכתוב את הגורל שנגזר מהאלים על כל אדם, בארכיון המקודש. מכאן נובע כוחו של נבו להאריך את חייהם של בני האדם, לקצרם ולהשפיע עליהם.
במקרא עריכה
האל נבו מוזכר בתנ"ך בספר ישעיהו: ”כָּרַע בֵּל קֹרֵס נְבוֹ הָיוּ עֲצַבֵּיהֶם לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה נְשֻׂאֹתֵיכֶם עֲמוּסוֹת מַשָּׂא לַעֲיֵפָה"” (ישעיהו מ"ו, א').
באסטרולוגיה עריכה
באסטרולוגיה הבבלית המאוחרת, נבו נקשר לכוכב חמה. בתור אל החוכמה והכתב ניתן לראות אותו כמקביל לאלים היווניים אפולו או הרמס ולאל הרומי מרקוריוס.
לקריאה נוספת עריכה
- Colligan, L. H. (January 15, 2010). Mercury. Marshall Cavendish. p. 22. ISBN 978076144551
קישורים חיצוניים עריכה
- נבו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- נבו, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Search Entry, www.assyrianlanguages.org