מתיקות המלנכוליה
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
מתיקות המלנכוליה או מלנכוליה רכה (בצרפתית: La Douce Mélancolie) הוא ציור שמן על בד מאת ז'וזף-מארי ויין משנת 1756. היצירה שמורה כיום במוזיאון האמנות של קליבלנד. היא הוצגה בסלון של שנת 1757 במוזיאון הלובר.[1]
הציור מתועד כאחד מפריטי אוספו של שבלייה דה דאמרי, קצין צבא ואספן הדפסים, רישומים וציורים. לאחר שנקלע לפשיטת רגל נאלץ למכור את אוספו, ואת שנותיו האחרונות סיים במוסד האינווליד.[2][3]
תיאור היצירה עריכה
היצירה, המתמקדת בביטוי רגשי, מערערת על בכירותו של הציור ההיסטורי, שנחשב לז'אנר הנעלה ביותר באקדמיה האמנותית.[4] אף כי הדמות שייכת לכאורה לעולם העתיק, האישה הצעירה אינה מייצגת תקופה היסטורית מסוימת, אלא דמות בודדת הנתונה לכאב האהבה.[5] במובן זה, הציור מסמן נקודת מפנה בציור הצרפתי של שנות ה־50 של המאה ה־18,[5] ואף משקף את האידיאלים של "פשטות אצילית" ו"גדולה שקטה" באמנות הקלאסית, כפי שהומלצו על ידי יוהאן יואכים וינקלמן בכתבו הרהורים על חיקוי יצירות יווניות בציור ובפיסול.[5]
תנועתיות החוץ המאפיינת יצירות מוקדמות יותר מפנה כאן את מקומה להתבוננות פנימית שקטה, בהתאם למסורת האקדמית המיוצגת ביצירתו של ניקולא פוסן "אגריפינה עם אפרו של גרמניקוס". לציור הייתה השפעה על תלמידו של ויין, ז'אק-לואי דויד, השפעה שניכרת ביצירתו המאוחרת. כשלושה עשורים לאחר מכן, בשנות ה־80 של המאה ה־18, שב דויד ופיתח את ניסיונותיו של רבו לגבש אופן חדש של ייצוג ציורי ורגשי בסגנון פשוט. במסגרת זו הציב דמויות נשיות לבושות טוגות עתיקות, המעטרות פסלים בזרי פרחים, מקריבות יונים לוונוס או מעלות קטורת, על פי קודים חזותיים שהושפעו מן המחקר הארכאולוגי החדש, ובפרט מן החפירות בפומפיי ובהרקולנאום, כתחליף לתפיסה מוקדמת של גבורה והקרבה גברית.[5]
הערות שוליים עריכה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ (ב־français) La Chronique des arts et de la curiosité, Supplément à la Gazette des beaux-arts, t.3, Paris, Aux bureaux de la Gazette des beaux-arts, 1865, p. 283.
- ^ (ב־français) L’Œil, revue d’art, issues 607–608, 2008, p. 100.
- ^ La Chronique des arts et de la curiosité, Supplément à la Gazette des beaux-arts, t 3, Paris, Aux bureaux de la Gazette des beaux-arts, 1865, p. 283.
- ^ 1 2 3 4 L’Œil, revue d’art, Nos. 607 à 608, 2008, p. 100.