משפחת עבו
פעולות נוספות
משפחת עבו היא משפחה יהודית שעלתה לארץ ישראל מאלג'יר ב-1817 והשתקעה בצפת והייתה מעורבת במספר מיזמי התיישבות יהודית חקלאית בגליל ובעמק החולה. לצד זאת ניהלו בני המשפחה סוכנות קונסולרית צרפתית בגליל.
מקור שם המשפחה עבו שנוי במחלוקת.
לפי חוקרי "אנו – מוזיאון העם היהודי", שם המשפחה עבו נובע מהשם הפרטי עבו שהוא שם ברברי ומהווה קיצור לשם הערבי עבדאללה ומקביל לשם המקראי עובדיה[1].
לפי מסורת משפחתית שם המשפחה עבו נובע מראשי התיבות שמופיעים בתהלים קיא פסוק ח - "עשויים באמת וישר".
מייסד השושלת שמואל עבו נולד באלג'יר ב־1789. ב־1817 עלה שמואל עם משפחתו והוריו לארץ ישראל והתיישב בצפת[2]. בצפת נולדו לו שלושה בנים - אברהם, יצחק ויעקב, ושתי בנות - שרה ושמחה[3]. לאחר כמה שנים יצא להודו, שם קיבל מונופול למסחר בצבע הבגדים “ניל” בארץ ישראל ובסביבתה, והיה רב ומורה בקהילה היהודית. שם גם סייע לעדת "בני ישראל" שייחשבו יהודים לכל דבר. לצורך כך נעזר ברבני צפת וירושלים. לאות הוקרה הקימו יהודי בומביי בית כנסת על שמו[2].
בשנת 1870 הקים הרב שמואל עבו את היישוב היהודי הראשון שהוקם במאה ה-19 על אדמת הר מירון, ובחודש אייר תרל"ח (1878), ביוזמתה ובעידודה של משפחת עבו, התיישבו כ-30 משפחות מצפת בשיפולי הכפר הערבי ג'עוני (שמה הקודם של ראש פינה) והקימו שם מושבה בשם "גיא אוני". בפברואר 1874 מונה שמואל עבו לסוכן קונסולרי צרפתי בצפת[4].
משפחת עבו רכשה אדמות בכל סביבות צפת. הם קנו אדמות מזרחה לצפת, באזור החולה, יחד עם עוד משפחות מצפת כדוגמת משפחת ממן ומשפחת מזרחי. ב-1872 התיישבו האחים שלמה ושאול מזרחי מצפת, בניו של הרב חיים נחום מזרחי, רב ודיין בכולל הספרדים בצפת, על אדמתם, ולצידם התיישבו עוד שבע משפחות מן הקהילה הספרדית בעיר, שהיו אריסים על אדמות משפחת עבו. שם ניתן למקום: מי מרום[5]. לימים, חברו יהודים ממזריץ' למשפחות ספרדיות ממי מרום בייסוד המושבה, יסוד המעלה[6]. במקביל רכשו בני עבו גם את האדמות במירון וב-1872 לערך הושיבו בהן אריסים, יהודים קרובי משפחה. האדמה ההררית במקום הגבילה את אפשרויות העיבוד החקלאי, האיכרים היהודים עזבו והאדמות הוחכרו לפלאחים ערבים. רק השומרים במקום נותרו יהודים[7]. פעילות מסוג זה הייתה גם נחלתה של הקהילה האשכנזית בצפת והנהגתה, כמו רכישת אדמות בעין זיתון וההתיישבות בגיא אוני ב-1878, בעידודם ובתמיכתם של מנהיגי הקהילה כמו הרב שמואל הלר ומרדכי סגל[8].
אחד ממפעליו החשובים של הרב שמואל עבו היה הקמת המבנה מעל קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון. עד לבואו היה המבנה מוזנח ונטוש; הוא גידר את חלקת הקבר, הקים את מבנה בית הכנסת שמעליו ושיקם את הריסות בית הכנסת של האר"י בצפת. לאחר הרעש הגדול סייע לבנות מחדש את הרובע היהודי בצפת שחרב, ואף הזמין לשם כך פועלים מקצועיים מדמשק. הרב שמואל עבו רכש בשנת 1870 כ-7,000 דונם של אדמה חקלאית בכפר מירון, ויישב במקום עשרות משפחות יהודיות מיוצאי כורדיסטן[9].
בעקבות התנכלויות ערבים ליהודי צפת, פנה לשלטונות העותמאנים בבקשה שתינתן ליהודים הזכות להגן על עצמם בנשק. משלא נענה, נסע לאלג’יר, ובהשתדלות ראשי העדה ונכבדיה נתמנה מטעם ממשלת צרפת לקונסול כללי בגליל. כך ניתנה לו האפשרות החוקית להגן על יהודי צפת וטבריה בשמה של צרפת. כקונסול הוא רשם מספר גדול מבני היישוב היהודי בצפת וטבריה כנתיני צרפת, וכך היו מוגנים יותר תחת חסותה של ממשלת צרפת. בית עבו הפך למעין מבצר לכל נרדף, והשלטונות הטורקים לא העזו לפרוץ פנימה בגלל חסינותו הדיפלומטית.[2]
ב-1840 הרב שמואל עבו נלווה אל משה מונטפיורי במסעו לדמשק בעקבות עלילת הדם.
יעקב חי עבו עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – יעקב חי עבו
עם פטירתו של הרב שמואל עבו בשנת תרל"ט (1879), עברה כהונת הרבנות ומשרת הקונסול לבנו, יעקב חי עבו, אשר היה הראשון מבני משפחת עבו שנולד בארץ ישראל. הרב יעקב חי עבו, המשיך בדרכו הציבורית של אביו והרחיב את בניין בית הכנסת של הרשב"י. בשלהי שנות השמונים הוסיף ביוזמתו ליישוב במירון אוכלוסייה יהודית של בעלי מלאכה מצפון אפריקה.
בשנת 1882 סייע הרב יעקב חי עבו לדוד שוב לקנות את אדמות ראש פינה, ורכש את הקרקעות למושבות יסוד המעלה של עולי מזריץ' בשנת 1883, ומשמר הירדן של עולים מפולין ומאשכנז בשנת 1884. דוד שו"ב מספר בזכרונותיו, המופיעים בספרו של אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל כי כאשר גזרו השלטונות הטורקים על הפסקת ההתיישבות בראש פינה, פנה לשלטונות בדמשק כשהוא מצויד במכתב המלצה מן האחים עבו לחכם באשי בדמשק, הרב מרקדו אלקלעי. שתדלנות זו הועילה, והגזירה בוטלה.
הרב יעקב חי עבו נשא לאישה את אסתר מלכה, בת רבי יצחק כהן, נכדת הרב נפתלי כהן צדק מליברפול, תוך כדי ביקור שערכה בארץ עם משפחתה.
הוא נפטר בביתו בצפת, בג' בטבת תר"ס, 1899, לאחר תאונה קשה.
מאיר עבו עריכה
עם פטירתו של יעקב חי עבו עברה כהונת הקונסוליה של צרפת לאחיו, הרב יצחק מרדכי עבו. אולם בכל יתר התחומים, החברתיים והציבוריים, ועל אף גילו הצעיר (שלושים) תפקד הבן, מאיר עבו[10], כראש המשפחה, כשלצידו רעייתו רחל. מאיר עבו נולד בא' בתשרי תרל"א (26.09.1870) בצפת[11]. הוא המשיך להתגורר בבית עבו ההיסטורי בצפת ולמד ב"חדר" ספרדי בילדותו, ובנעוריו למד בבירות; אחר כך למד כמה שנים בבית הספר הצבאי פוליטקניק סקול באנגליה. כאשר מאיר עבו חזר לצפת, הוא עבד כמזכיר בקונסוליה הצרפתית. שליטתו בשפה הערבית סייעה בידו להתחבר עם מנהיגים ונכבדים ערבים. הוא סייע נלחם נגד המרות הדת וניסיונות המיסיון, סייע למושבות בגליל העליון, ועזר למושבה משמר הירדן לזכות בבעלות על הקרקעות שלה בבית המשפט. בשנת 1915 ניסו 12 צעירים לעבור את הגבול צפונה כדי להתנדב לצבא הצרפתי. הם נתפסו, והשלטונות הטורקיים אסרו אותם על מנת להעמידם לדין באשמת בגידה. מאיר עבו הפעיל לחץ חזק על אנשי השלטון והצליח לשחרר את קבוצת הצעירים ולהחזירם לביתם. מאיר עבו נפטר בצפת, בי' בכסלו תש"ח (23 בנובמבר 1947).
מסורת ל"ג בעומר עריכה
לאות תודה על פועלו של הרב שמואל עבו בשיקום הרובע היהודי בצפת, בעידוד ההתיישבות בגליל, ובגאולת קברו של התנא הקדוש, רבי שמעון בר יוחאי - העניקה לו הקהילה בצפת ספר תורה על שמו, ובערב ל"ג בעומר תקצ"ג (1833) הובל ספר תורה זה לראשונה בשירה ובריקודים מבית עבו לבית הכנסת של הרשב"י במירון, וחגיגות ל"ג בעומר המסורתיות נפתחו ברוב עם. הייתה זו תחילתה של מסורת משפחתית, שהפכה במרוצת הזמן לחלק בלתי נפרד מהפולקלור הדתי עממי של חגיגות ל"ג בעומר בצפת, והתפשטה על פני כל הארץ.
שנים אחדות לאחר מכן הוחלף ספר התורה הראשון, שנידבו יהודי צפת, בספר תורה עטור כסף וזהב, שתרם בנו של הרב שמואל, הרב יצחק מרדכי עבו. ספר תורה זה נישא עד היום בתהלוכה החגיגית מבית עבו למירון, ובתום חג השבועות, חוזר לארון הקודש בבית הכנסת בנאה ("הצדיק הלבן") בצפת - עד לערב ל"ג בעומר הבא.
לקריאה נוספת עריכה
- צבי אילן, מי מרום, אחוזתה של משפחת עבו, קדמה ליסוד המעלה, במערכה, גיליון 278, 1984, עמ' 6–11
- יחיאל בריל, יסוד המעלה, יד בן צבי, ירושלים, 1978, עמ' 22, 99, 189, 225-223
- בן-ציון דינור, ספר תולדות ההגנה, חלק א', הוצאת מערכות ועם עובד, תל אביב, תשט"ו-תשל"ב, עמ' 63, 114, 120
- עבר הדני, משמר הירדן: מושבת-הספר שנפלה, תרמ"ד-תש"ח - 1884–1948: מפי מייסדיה, בניה ולוחמיה, תל אביב: דפוס ישראל, תשכ"ה, עמ' 17–19, 83-81
- יהודה גרינקר ומרדכי חריזמן, נחשוני החולה, הוצאת יסוד המעלה, עמ' 11, 29,
- זאב ענר, סיפורי משפחות: סיפורן של 50 משפחות בתולדות היישוב, עמ' 137–145, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1990
- משה דוד שו"ב, ראשיתה של יסוד המעלה, בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, רמת גן, 1974, חלק א' עמ' 534–548
- נתן שור, תולדות צפת, הוצאת עם עובד-דביר, 1983, עמ' 227–228, 232-235
- דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב, עמ' 303 ,310 ,314 ,315 ,4514 ,4926
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר בית עבו
- דוד תדהר (עורך), "שמואל עבו", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 310
- מדור לדור, תוכנית טלוויזיה על מסורת משפחת עבו 1988, בהנחיית שאול מייזליש. מתארחים: יהודית ויוסף עבו עברון, עצמונה פינקלשטיין, רפי עבו.
- סרטון של ערוץ דיסקאברי, פסטיבלים עולמיים, משפחת עבו, 2008
- יוסף שרביט, צרפת בגליל במאה התשע-עשרה: על פי התכתובת הקונסולרית של משפחת עבו, קתדרה 108, יולי 2003, עמ' 104-75 (גרסה מעובדת של יוסף שרביט, צרפת בגליל במאה ה-19, הקונגרס העולמי למדעי היהדות, ירושלים, תשס"א)
- אהרן אבן חן, הבית העתיק מול הג'רמאק, חלק ראשון, מעריב, ימים ולילות, 1976; הנ"ל, הבית העתיק מול הג'רמאק, חלק שני, מעריב, ימים ולילות, 1976
- יצחק זיו אב, שני רגעים עם העבר, בית עבו והאמיר, מעריב
- צבי שיימן, מסורת של 178 שנה: האירוע שפותח את החגיגות במירון, באתר "סרוגים", 22 במאי 2011
- מרגלית בן אורי (בת מאיר עבו) בתוכנית הרדיו "בית אבא", ראיין רפאל אמיר, 1976 קטע קול
- יוסף עבו עברון בתוכנית רדיו "מיסטיקה וילדות בצפת", ראיינה דנה הררי, 1985 קטע קול
- "הקלרינט הצוחק" בביצוע אמן הכליזמר שמואל אחיעזר, בית עבו, ערב ל"ג בעומר, תשס"ה 2005 קובץ:סמל וידיאו מחודש 3.svg
- דקה ישראלית על משפחת עבו, גלי צה"ל
הערות שוליים עריכה
- ^ מקור השם עבו, באתר dbs.anumuseum.org.il
- ^ 1 2 3 הרב שמואל עבו, באתר ההגדה לבית עבו האתר הרשמי The Abbo Family Tradition of Safed (ב־English)
- ^ הרב שמואל עבו, באתר ההגדה לבית עבו האתר הרשמי The Abbo Family Tradition of Safed (ב־English)
- ^ יוסף שרביט, צרפת בגליל במאה התשע-עשרה: על פי התכתובת הקונסולרית של משפחת עבו, קתדרה 108, יולי 2003, עמ' 104-75
- ^ המגיד, 20.6.1883, עמ' 199, מכתבו של לורנס אוליפנט; המליץ, 5.11.83, עמ' 1289–1290, מכתבו של אלברט גולדשמידט.
- ^ צבי אילן, הכמיהה להתיישבות יהודית בעבר הירדן 1947–1971, ירושלים תשמ"ה עמ' 53.
- ^ עוד על ההתיישבות במירון: הרוזן, ההתנחלות, עמ' 29; פינס, בנין הארץ, עמ' 14; סוקולוב, ארץ חמדה 173-172.
- ^ רבקה אמבון, הרב שמואל הלר (1803 – 1884) ומקומו בקהילה היהודית בצפת, עבודת דוקטור, הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, 2016. ר' שמואל הלר מצפת - הפקולטה למדעי הרוח - אוניברסיטת תל אביב, עמ' 217-189
- ^ לפי הכתבה הזו ב"חרות" מ-9 במאי 1958, היה זה בנו שגידר את חלקת קבר הרשב"י ויישב את יוצאי כורדיסטן בכפר מירון
- ^ דוד תדהר (עורך), "מאיר עבו", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 303
- ^ (־1956) [ץאַק דוד־עשריה סעקניעמ דוד־עשריה], Ohio State University Press, 2020-10-09, עמ' 275–287