משחק הקרוקט
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
משחק הקרוקט (באנגלית: A Game of Croquet; בגרמנית: Die Krocketpartie) הוא ציור שמן על בד מאת הצייר הצרפתי אדואר מאנה משנת 1873. היצירה מתארת ארבע דמויות המשחקות קרוקט משחק פנאי שהיה נפוץ ופופולרי בתקופה ונחשב לפעילות חברתית בלתי רשמית. הציור צויר באוויר הפתוח תוך שימוש באור טבעי, ובכך סימן את הפעם הראשונה שבה מאנה עבד בדרך זו.
תיאור היצירה עריכה
הציור מציג ארבעה אנשים המשחקים קרוקט בגינה. בקדמת התמונה יושב הצייר אלפרד סטיבנס, ואילו ברקע מופיע פול רודייה, אחד מחבריו של מאנה. בין שתי הדמויות הללו ניצבות שתי נשים ששימשו כדוגמניות.
הסצנה מציגה פעילות פנאי רגועה המתרחשת במרחב פתוח. המשחק, שהיה פעילות חברתית מקובלת, מתואר כאן כסיטואציה של בילוי משותף בגינה. הגן שבו מתקיים המשחק מתפקד גם כמקום מפגש בין הדמויות וגם כמרחב שבו האמן עובד וצופה במתרחש.[1]
רקע היסטורי עריכה
בשנת 1873 צייר מאנה את היצירה באוויר הפתוח, תוך שימוש באור טבעי. באותה שנה ניסה לראשונה לעבוד מחוץ לסטודיו יחד עם הצייר קלוד מונה. העבודה מחוץ לסטודיו אפשרה לו לצייר את הסצנה בתנאים טבעיים ולשלב את האור החיצוני בציור.[1]
פרשנות עריכה
בציור זה התקרב מאנה יותר מן הרגיל אל הציירים האימפרסיוניטים. השימוש באור טבעי והציור באוויר הפתוח מעניקים לתמונה מראה קליל וספונטני. גם הקומפוזיציה וגם משיכות המכחול יוצרות רושם של רגע חולף המתועד באופן בלתי מתוכנן.
עם זאת, למרות המראה הספונטני, מבנה הציור מחושב בקפידה. הקומפוזיציה תוכננה באופן מדויק, והסידור של הדמויות במרחב אינו מקרי. הסצנה מציגה לכאורה זוגות נשואים המבלים יחד בפעילות פנאי בגינה.
אולם בפועל הדמויות המתוארות אינן זוגות נשואים, אלא אמנים ודוגמניותיהם. אלפרד סטיבנס, המופיע בקדמת הציור, היה צייר, ופול רודייה היה אחד מחבריו של מאנה. שתי הנשים שביניהם שימשו כדוגמניות. מצב זה יוצר פרובוקציה מתוכננת מצד האמן.
באמצעות הסידור הזה מערער מאנה את הדימוי של האידיליה הבורגנית. הסצנה מציגה לכאורה מפגש חברתי רגוע של זוגות המשחקים קרוקט בגינה, אך למעשה מדובר במפגש בין אמנים לבין דוגמניותיהם. כך מתברר כי האידיליה החברתית המתוארת בציור אינה אלא מראית עין.
בנוסף לכך, הגן שבו מתרחש המשחק אינו רק מקום בילוי אלא גם מקום עבודה. הוא משמש בו בזמן כמרחב מפגש חברתי וכסטודיו של האמן, שבו מתבונן מאנה בדמויות ומעבד את הסצנה לציור.[1]
השוואות לציורים אחרים עריכה
בציור זה התקרב מאנה אל האימפרסיוניזם יותר מאשר ברבות מיצירותיו האחרות. השימוש באור טבעי והציור באוויר הפתוח מדגישים את הקשר בין עבודתו של מאנה לבין דרכי העבודה של האימפרסיוניסטים.[1]
תולדות היצירה עריכה
הציור נרכש בשנת 1912 והוא רכושו של אגודת המוזיאונים של שטדל (Städelscher Museums-Verein). רכישה זו הייתה חלק מסדרת רכישות חשובות שביצעה אגודת המוזיאון בראשית המאה העשרים.
עם מינויו של גאורג שוורצנסקי למנהל מוזיאון שטדל בשנת 1906 ועם הקמת הגלריה העירונית במכון האמנות שטדל לאמנות בת זמננו בשנת 1907, החלה תקופה של רכישות משמעותיות של יצירות אמנות. בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה נרכשו יצירות רבות של אמנות צרפתית, אף שבגרמניה היו חוגים שלא ראו בעין יפה רכישות מסוג זה.
בין היצירות שנרכשו הייתה קבוצה מגובשת של יצירות אמנות צרפתיות מן המאה התשע־עשרה. לצד ציורו של מאנה נכללו גם יצירות סימבוליסטיות כמו ''מגדלנה'' מאת פוביס דה שאבאן, ''הגל" הדרמטי של גוסטב קורבה ויצירות אימפרסיוניסטיות נוספות. במסגרת רכישות אלו נכלל גם ציורו של מאנה משנת 1873.[1]
