משה פיניירו
פעולות נוספות
| לידה | איזמיר, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
כנראה 1689 ליבורנו |
| מקום פעילות | איזמיר, ליבורנו |
| תחומי עיסוק | קבלה, שבתאות |
| תלמידיו | אברהם מיכאל קרדוזו |
משה פיניירו היה מקובל יהודי ספרדי בן המאה ה־17, מראשי החוג השבתאי בליבורנו ומחסידיו הנאמנים של שבתי צבי. בצעירותו באיזמיר למד תלמוד וקבלה עם שבתי צבי, ולאחר שעבר לליבורנו נעשה שם לאחד האישים המרכזיים בהפצת האמונה השבתאית באיטליה. גם לאחר התאסלמותו של שבתי צבי הוסיף פיניירו להאמין בו, עמד בקשר עם שבתי צבי ועם נתן העזתי, ואירח את נתן בביתו בעת ביקורו באיטליה.
בתו של פיניירו הייתה אמו של הרב יוסף אירגאס, שנודע בדור שלאחר מכן כאחד ממתנגדיה החריפים של השבתאות.
ביוגרפיה עריכה
פיניירו נולד באיזמיר שבאימפריה העות'מאנית. בצעירותו היה בן חוגו של שבתי צבי, ולמד עמו ספרות תלמודית וקבלית (1640–1650). עם זאת, לפי גרשם שלום, אין ראיה ברורה שכבר בשנת 1648 תמך פיניירו בטענותיו המשיחיות הראשונות של שבתי צבי.[1]
בסביבות שנת 1650 עזב את איזמיר והתיישב בליבורנו, מן המרכזים החשובים של יהדות ספרד ופורטוגל באיטליה. בליבורנו נודע כתלמיד חכם וכמקובל, וכאשר הגיעו לאיטליה הידיעות על התעוררות התנועה השבתאית, היה פיניירו לאחד מדובריה הנמרצים.[1]
בקיץ 1666, בשיאה של ההתעוררות השבתאית, יצא פיניירו בשליחות קהילת ליבורנו לראות את שבתי צבי. הוא הגיע לאיזמיר לאחר התאסלמותו של שבתי צבי, אולם מכתבים וידיעות שקיבל משבתי צבי ומנתן העזתי חיזקו את אמונתו ולא החלישוה. במרץ 1667 שב לאיטליה עם שליחים מקהילות נוספות.[1]
בחוג השבתאי בליבורנו עריכה
לאחר שובו לליבורנו היה פיניירו מן הדמויות המרכזיות של החוג השבתאי בעיר. הוא עמד בקשר עם שבתי צבי במשך השנים, ובשנת 1668 אירח בביתו את נתן העזתי בעת ביקורו באיטליה.[1] במחקר השבתאות נחשבת ליבורנו לאחד המרכזים החשובים של המאמינים השבתאים באיטליה, ובין הפעילים בה נמנו פיניירו, מאיר רופא, שמואל די פאס ויהודה שרף.[2]
פיניירו הוסיף להיחשב מאמין בשבתי צבי גם שנים לאחר ההמרה. על פי פנקסו של אברהם רוויגו בענייני שבתאות, השמור במכון בן־צבי, הוא עדיין נחשב "מאמין" בסביבות שנת 1690. לא ברור אם חזר בו אי־פעם מאמונתו השבתאית.[1]
קשריו עם אברהם מיכאל קרדוזו עריכה
לפיניירו היה תפקיד חשוב גם בקשרי התנועה השבתאית עם אברהם מיכאל קרדוזו. קרדוזו הגיע לליבורנו בסתיו 1674, ובשנת 1675 סיפר לו פיניירו על חוג תלמידיו הראשונים של שבתי צבי באיזמיר סביב שנת 1650. גם לאחר שעזב קרדוזו את ליבורנו, שמר על קשר עם החוג השבתאי שבעיר, שבראשו עמד פיניירו.[3]
באנציקלופדיה היהודית הישנה תואר פיניירו כמורו של קרדוזו בקבלה וכמי שהכניסו לסודות השבתאות.[4] במחקר המאוחר נזהרים יותר בניסוח זה, אך מכל מקום ברור כי פיניירו היה מן האישים שהעבירו לקרדוזו מסורות וזיכרונות מן החוג הקדום של שבתי צבי באיזמיר.
משפחתו ומורשתו עריכה
בתו של פיניירו הייתה אמו של רבי יוסף אירגאס, מן המקובלים והפוסקים החשובים באיטליה בראשית המאה ה־18. אירגאס נודע כמתנגד מובהק לשבתאות, ובייחוד כאחד ממתנגדיו של נחמיה חייא חיון. לפי גרשם שלום, אירגאס נמנע מלהזכיר את קשריו השבתאיים של סבו.[1]
על אף מעמדו של פיניירו כאחד ממאמיני שבתי צבי, זכרו האישי לא נמחק כליל גם בחוגים אנטי־שבתאיים. רבי מלאכי הכהן, תלמידו של אירגאס ומתנגד מובהק לשבתאות, שיבח את פיניירו על חסידותו ועל אורח חייו הסגפני בהקדמתו לשו"ת "דברי יוסף" של רבו.[1]
כמה מזיכרונותיו של פיניירו על שבתי צבי נשתמרו במקורות שבתאיים ובמחקרי השבתאות, והם משמשים מקור חשוב לתולדות השנים המוקדמות של שבתי צבי ולתולדות החוג השבתאי בליבורנו.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- גרשם שלום, שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, תל אביב: עם עובד, תשי"ז.
- Gershom Scholem, Sabbatai Sevi: The Mystical Messiah, 1626–1676, Princeton University Press, 1973.
- גרשם שלום, "Pinheiro, Moses", בתוך: Encyclopaedia Judaica, מהדורה שנייה, כרך 16, דטרויט: Macmillan Reference, 2007, עמ' 168–169.
- ישעיה תשבי, "לתולדות השבתאות באיטליה", ציון, כב, תשי"ז, עמ' 31–33.
- אברהם פריימאן, ענייני שבתי צבי, ברלין: חברת מקיצי נרדמים, תרע"ג.
קישורים חיצוניים עריכה
- גרשם שלום, "Pinheiro, Moses", באתר Encyclopedia.com, מתוך Encyclopaedia Judaica
- "משה פיניירו", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 גרשם שלום, "Pinheiro, Moses", בתוך: Encyclopaedia Judaica, מהדורה שנייה, כרך 16, דטרויט: Macmillan Reference, 2007, עמ' 168–169.
- ^ גרשם שלום, "Shabbetai Zevi", בתוך: Encyclopaedia Judaica, מהדורה שנייה.
- ^ גרשם שלום, "Cardozo (Cardoso), Abraham Miguel", בתוך: Encyclopaedia Judaica, מהדורה שנייה.
- ^ "Pinheiro, Moses", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)