משבר הבנקאות במיאנמר
פעולות נוספות
תבנית {{אירוע}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.
המשבר הבנקאי במיאנמר היה אירוע של הסתערות משיכות רחבת היקף במגזר הבנקאות הפרטית, שפקד את מיאנמר (בורמה) בפברואר 2003. המשבר החל בעקבות שחיקה באמון הציבור במוסדות הפיננסיים הפרטיים, לאחר קריסתם של מוסדות פיננסיים חוץ-בנקאיים ("חברות שירותים פיננסיים") והתפשטות שמועות על חוסר יציבות בנזילות של הבנקים הפרטיים הגדולים במדינה.[1][2]
המשבר התפרץ במלוא עוזו עם הסתערות של מפקידים על בנק "Asia Wealth Bank", ומשם התפשט במהירות לכלל הבנקים הפרטיים המרכזיים. האירוע הוביל למחנק נזילות חריף ולמחסור חמור במזומנים במטבע המקומי, הקיאט. אף שבהיעדר נתונים רשמיים קשה לאמוד את היקף הנזק במדויק, מעריכים כי המשבר גרם לזעזוע כלכלי עמוק ולפגיעה קשה בחסכונותיהם של רבים מתושבי המדינה.[3]
רקע עריכה
מערכת הבנקאות של מיאנמר הייתה בתהליך של מעבר בתקופה שקדמה למשבר. מאז הפלת הממשלה בשנת 1962 על ידי הגנרל נה וין ועד שנת 1990, מוסדות מדינה שלטו במגזר הפיננסי במדינה. רק עם אימוץ חוק המוסדות הפיננסיים של מיאנמר על ידי המועצה הממלכתית לשלום ולפיתוח בשנת 1990, הותר לבנקים פרטיים להתארגן ולפעול במדינה.[4] עד תחילת שנת 2003 פעלו במדינה 20 בנקים פרטיים, אך רבים מהם היו קטנים יחסית. חמישה בנקים פרטיים שלטו בתחום: "Asia Wealth Bank", "Yoma Bank", "Kanbawza Bank", "Myanmar Mayflower Bank" ו־"Myanmar Oriental Bank". אף שלא כל הבנקים הפרטיים צמחו משמעותית בסטנדרטים בינלאומיים, הצמיחה של מגזר הבנקאות הפרטית וחלקם של הפיקדונות בבנקים אלו עלו במהלך שנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000.[5] בעוד שהבנקים הפרטיים היוו רק כ־10% מהחיסונות בשנת 1994, עד שנת 2003 עלה שיעורם לכ־66%.[6][7] אף על פי שלבנק הכלכלי של מיאנמר (הנמצא בבעלות המדינה) היה מספר הסניפים הגדול ביותר, הבנקים הפרטיים החלו להאפיל על הבנקים הציבוריים בכל שאר המדדים.[8]
עם זאת, למרות עליית חשיבותם של הבנקים הפרטיים במיאנמר באותה תקופה, היו אינדיקטורים מרובים שהצביעו על כך שהם לא תפקדו בצורה מיטבית.[9] לדוגמה, מחוץ למרכזים עירוניים מסוימים כמו יאנגון ומנדליי, מערכת הבנקאות לא חדרה לחיי האוכלוסייה.[10] עבור רוב הציבור, שמירת עושר בצורה של נכסים מוחשיים (כגון זהב או מתכות יקרות אחרות) ולווה ממלווי כספים פרטיים היו עדיין הנורמה. כמו כן, אף על פי שהכניסה לשוק התאפשרה לאחר 1990, הבנקים עדיין נאלצו לפעול תחת רגולציה נרחבת, כולל תקרות על שיעורי הריבית. העובדה שתקרות אלו היו נמוכות משיעור האינפלציה במיאנמר הובילה ל"תוכניות (במיוחד בתחום הנדל"ן) שהבטחתן העיקרית הייתה לשמש כגידור מפני אינפלציה", מה שהוביל בסופו של דבר לבועות מחירי נדל"ן ולחוסר יציבות פיננסית עוד לפני המשבר של 2003.
מקורות המשבר עריכה
במחצית השנייה של שנת 2002, מפעלים פיננסיים לא רשמיים רבים במדינה החלו לקרוס. מפעלים אלו לא היו מוסדות מורשים לקבלת פיקדונות לפי חוק המוסדות הפיננסיים, אך בכל זאת קיבלו פיקדונות תוך שימוש בפרצה של הגדרת המפקידים כ"בעלי מניות".[11] הם הבטיחו למשקיעים שיעורי ריבית גבוהים משמעותית מאלו שהציעו הבנקים הפרטיים (בדרך כלל סביב 10% בשנה). בעוד ששיעורים גבוהים אלו, שהגיעו לעיתים קרובות ל־3% עד 4% בחודש, נראו כבלתי אפשריים להחזרה על בסיס בר־קיימא, מספר רב של משקיעים השתמשו בגופים אלו בכל זאת. במקרים רבים, המפעלים הסתמכו על השקעות ספקולטיביות במיוחד עבור התשואה המובטחת או אף התגלו כלא יותר מהונאת פונזי. קריסת חברות המימון הבלתי רשמיות נחשבת לאחד הטריגרים המוקדמים של המשבר. לא זו בלבד שחלק מהבנקים המורשים חוו הפסדים כספיים ישירים בשל חשיפה למפעלים אלו באמצעות הלוואות והשקעות במניות, אלא שהדבר גם עורר חוסר אמון במגזר הפיננסי שעבר ליברליזציה זמן קצר קודם לכן.[2]
מקור נוסף לשמועות ולחוסר אמון שעמד בבסיס משבר 2003 היה האשמות על הלבנת הון נגד בנקים במיאנמר. בעקבות פיגועי הטרור של ספטמבר 2001 בארצות הברית, נושא הלבנת ההון קיבל משנה חשיבות. בתגובה לכך, במאי 2002, אימצה מיאנמר את החוק לבקרת כספים ונכסים שהושגו באמצעים בלתי חוקיים. חוק זה נתן מענה לחששות רבים של מחלקת המדינה של ארצות הברית והוביל בתחילה לבריחת כספים מהבנקים במיאנמר. המצב הפך לרציני עד כדי כך שהממשלה נאלצה להבטיח לבנקים כי החוק החדש אינו מאיים עליהם. עם זאת, אף על פי שבריחת הכספים נראתה כדועכת, שמועות על משיכות רחבות היקף נמשכו. שמועות אלו ערערו עוד יותר את האמון במערכת הפיננסית ועוררו חששות לגבי נזילות הבנקים מול הכספים שנמשכו.
לבסוף, ב־1 בפברואר 2003, הותר לשר האוצר וההכנסות, קין מאונג ת'יין, לפרוש ללא כל הסבר נוסף מהממשלה. אירוע זה התרחש במקביל לשיא החששות מחוסר היציבות של חברות המימון העצמאיות. מגזין העסקים "Living Color" היושב ביאנגון פרסם במהדורת פברואר שלו דיווח לפיו בנקים פרטיים מעניקים הלוואות בהיקף העולה בהרבה על הונם הקיים. המאמר טען ספציפית כי ל־"Asia Wealth Bank", הבנק הפרטי הגדול במדינה, יש פי 50 יותר הלוואות תלויות ועומדות מאשר הונו, בעוד ל־"Yoma Bank" יש פי 30 יותר מהכנסותיו.[12] באופן דומה, החלה להסתובב שמועה לפיה בנק "Asia Wealth Bank" הפסיד סכום נכבד מהשקעותיו בעסקאות עם חברה סינית.[2] כל הנושאים הללו הובילו לשמועות שהבנקים הגדולים נמצאים על סף קריסה ויצרו את הקרקע למשבר.
תוצאות עריכה
ערך הקיאט עריכה
אף שבמקרים רבים משברים בנקאיים ומשברי מטבע מתרחשים במקביל, ערך הקיאט דווקא עלה במהלך המשבר הבנקאי. בעוד שהמטבע איבד מערכו מול הדולר לפני המשבר והגיע לשפל של 1,100 קיאט ל־$1, עד 20 בפברואר עלה ערך הקיאט ל־900 קיאט לדולר (לפי שער השוק השחור). ב־18 במרץ דיווחו חלפני כספים ביאנגון כי המסחר מתבצע בשער נמוך של 850 קיאט לדולר.[12]
מכיוון שהקיאט היה חיוני לעסקאות יומיומיות עבור תושבי מיאנמר, היה לו ביקוש קבוע עוד לפני המשבר. כשהמשבר הפך את הפיקדונות הבנקאיים הנקובים בקיאט למסוכנים מדי ולמעשה לחסרי ערך (בשל חשבונות מוקפאים וחוסר נזילות של הבנקים), הביקוש למזומן בקיאט עלה והיצע הקיאט ירד. מחיר הקיאט עלה ככל שהוא הפך לנדיר יותר. הכלכלן אליוט טרנר מציין גם כי מחסור זה בקיאט העיד על חוסר נזילות מערכתי בכל המערכת עקב המשבר הבנקאי.
קשיים כלכליים עריכה
עם מגבלות המשיכה שנכנסו לתוקף, ושיבושם הקשה של אמצעי חליפין אחרים ששימשו את הבנקים כגון צ'קים, שירותי העברות כספים, כרטיסי אשראי והעברות אלקטרוניות, למשבר היו השפעות מזיקות על הכלכלה הריאלית. ב־26 בפברואר הורה הבנק המרכזי לכל הבנקים להפסיק כל העברה בין חשבונות, מה שהחמיר עוד יותר את הבעיה.[12] אף על פי שלרוב האנשים במיאנמר לא היו חשבונות בנק, כמעט לכל העסקים היו חשבונות והם השתמשו בכספים אלו כדי לשלם לעובדיהם. מתחילת המשבר, עובדים ומעסיקים רבים במיאנמר בפעילויות הקשורות לשוק כגון מפעלים, מדגה ובנייה התמודדו עם קיצוצים חמורים בתשלומים. ישנם דיווחים המצביעים על כך שעובדים רבים לא קיבלו שכר במשך שבועות או פוטרו בשל המשבר. באופן דומה, קבלנים, מובילי סחורות, ספקים ומפיצים הושפעו כולם מהמשבר. ב־28 בפברואר אמרו חלק מהסוחרים כי הם אינם מסוגלים לבצע תשלומים לסוחרים אחרים שכן כספם נותר כלוא בחשבונות הבנק. אף שלחלק מבעלי החשבונות העסקיים הותר לבצע משיכות גדולות יותר כדי לשלם משכורות בסוף פברואר, חשבונות קטנים והשקעות אישיות עדיין שובשו.[12]
שירות החדשות "Mizzima News" דיווח ב־2 במרץ כי סגירת בנקים בטאמו, סמוך לגבול הודו–בורמה, הובילה להפסדים לסוחרים ולכישלון תשלומים באזור. הדבר הוביל לפגישת סוחרי גבול ב־13 במרץ בטאמו, שבה דנו בפתרונות לבעיה המתמשכת.[12] סוחרים בורמזיים העובדים עם הודו דרשו מהממשלה לטפל במשבר.[13] הפעילות היומיומית של חברות סחר חקלאיות נפגעה אף היא, שכן החברות לא יכלו לעמוד בהתחייבויות החוב הנוכחיות שלהן. באמצע מרץ, אנשים ביאנגון החלו למכור מוצרי יוקרה כדי לעמוד בתשלומים לבנקים. אולם עם המשבר המתמשך, הביקוש למוצרים היה נמוך ומחירי מוצרים מסוימים ירדו בעד 50 אחוזים. לפי עיתון "The Irrawaddy", מספר מעשי השוד באזור עלה אף הוא בשל המשבר.[12] עד מאי 2003 החל להיווצר שוק משני של חשבונות בנק מוקפאים, שבו בעלי חשבונות מכרו את חשבונותיהם המוקפאים תמורת כ־60% עד 80% מערכם הנקוב, מה שהגדיל עוד יותר את ההפסדים הפיננסיים של בעלי החשבונות.
הערות שוליים עריכה
- ^ Spotlighting The World Factbook as We Bid a Fond Farewell – CIA, www.cia.gov
- ^ 1 2 3 Zaw Oo. "Throwing Good Money After Bad: Banking Crisis in Burma". Burma Fund Policy Brief 3. Washington, D.C.: The Burma Fund, 2003.
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Union of Myanmar. Financial Institutions of Myanmar Law. Rangoon: State Law and Order Restoration Council, 1990.
- ^ Tumell, S. R. “Myanmar’s Banking Crises”. ASEAN Economic Bulletin, Vol 20 (3), December 2003.
- ^ Tumell, S. R. “Myanmar’s Banking Crises”. ASEAN Economic Bulletin, Vol 20 (3), December 2003.
- ^ Burma's banking meltdown goes unnoticed beyond its borders, The Age, 2003-03-20 (ב־English)
- ^ Tumell, S. R. "Reforming the Banking System in Myanmar: A Survey of the Problems and Possibilities". Technical Advisory Network of Burma, Working Papers 7. Washington, D.C.: The Burma Fund, 2002.
- ^ Economic Intelligence Unit. Myanmar (Burma), Country Report May 2003. London: Economist Intelligence Unit, 2003
- ^ Economist Intelligence Unit. Myanmar (Burma), Country Profile 2002. London: Economist Intelligence Unit, 2002, p.32
- ^ Turnell (2003), p. 274
- ^ 1 2 3 4 5 6 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Bank crisis takes toll on traders in India and Burma ( Mizzima ) March 13, 2003, burmatoday.net