מרתה קוסטון
פעולות נוספות
מרתה ג'יין קוסטון (באנגלית: Martha Jane Coston; 1826 – 1904) הייתה ממציאה ויזמית אמריקאית שפיתחה את מערכת נורי האיתות הליליים שחוללה מהפכה בתקשורת הימית והייתה בשימוש עד שהוחלפה על ידי תקשורת רדיו בשנות השלושים של המאה העשרים.[1] המצאתה הצילה את חייהם של אלפי אנשים בים והייתה גורם מכריע בניצחון צבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקאית.[2]
ילדות עריכה
ב-1826 נולדה מרתה למשפחת הנט בבולטימור.[3] בגיל 16 ברחה מהביית ונישאה לבנימין פרנקלין קוסטון, מדען מבוסטון, שעמד בראש המעבדה הפירוטכנית של הצי.[1]
מחקר ופיתוח עריכה
ב-1848, בגיל 21, התאלמנה מרתה מבעלה, ונותרה ללא מקור פרנסה עם ארבעה ילדים קטנים.[1][4] אמה ושניים מילדיה נפטרו גם הם זמן לא רב לאחר מכן ומצבה הכלכלי התדרדר לכדי עוני.[3] היא חיפשה מקור הכנסה בכתביו ומצאה שרטוטים גולמיים ובלתי מבצעיים למערכת איתות בת שלושה צבעים.[1][3] קוסטון הקדישה עשור שלם ללימוד כימיה ופירוטכניקה, ביצוע ניסויים רבים, הקמת חברת ייצור, לימוד כיצד להתנהל מול גורמי ממשל ושמירה על קינינה הרוחני.[3] כדי לקבל מענה מקצועי ממומחים גברים בתחום הפירוטכניקה, נאלצה קוסטון בתחילה להסתיר את זהותה הנשית. היא חתמה על מכתביה בשם גברי ובכך עקפה את המחסומים החברתיים שמנעו מנשים לקחת חלק בעולם ההמצאות באותה תקופה.[3]
אף על פי שהיא זו שפיצחה את הנוסחה הכימית ושכללה את הטכנולוגיה, הפטנט הראשון משנת 1859 לנורים שפיתחה, בצבעי לבן, אדום וירוק נרשם על שם בעלה המנוח, כשהיא רשומה רק בתור "מנהלת עזבונו".[5][3] הממסד הצבאי והמשפטי סירב להכיר בה כממציאה רשמית בשל היותה אישה. רק בשנת 1871 הצליחה קוסטון לרשום פטנט על מערכת הצתה משופרת על שמה בלבד.[1] הפטנטים וחברת הייצור הפכו אותה לאישה עשירה.[5]
תרומה למלחמה וניצול כלכלי עריכה
שלושת צבעי הנורים אפשרו ייצוג אותיות ומספרים בהתאם לקוד הדגלים שהיה מקובל בצי.[1][5] נורי האיתות של קוסטון אפשרו לספינות הצי לתקשר ביניהן בחשיכה מוחלטת ובמרחקים גדולים של מספר מיילים.[1] החלטה למימון הצטיידות הועברה בקונגרס ב-1861 לאחר שנתיים של ניסויים מבצעיים.[1] לאורך מלחמת האזרחים מכרה החברה של קוסטון את הנורים שייועדו לתקשורת במחירי עלות.[4] האדמירל דייוויד פורטר העיד כי המצאתה הייתה חיונית לתיאום בקרבות ימיים כמו גם בכיבוש פורט פישר (אנ') בשנת 1865 בו הם עזרו לתיאום בין כוחות ימיים ליבשתיים.[4] המצאה זו עזרה לשנות את מהלכה של מלחמת האזרחים של ארצות הברית.[4] למרות חשיבות המצאתה, הצי האמריקאי רכש את הנורים במחיר מופחת וסירב לשלם לה את מלוא התגמול המובטח.[5] לאורך המלחמה מכרה החברה של קוסטון מיליון נורים לצי.[1]
אימוץ ההמצאה עריכה
מערכת האיתות של קוסטון הפכה לציוד בטיחות סטנדרטי לכל כלי שיט ואומצה בעולם כולו, מה שהביא להצלחה הגדולה של עסקיה של קוסטון שנמשכה עד סוף המאה ה-20.[3] מוצריה של קוסטון שימשו את שירות ההצלה האמריקאי (שירות החיים האמריקאי, שקדם לשירות החוף האמריקאי), שירות המטאורולוגיה האמריקאי, מוסדות צבאיים באנגליה, צרפת, הולנד, איטליה, אוסטריה, דנמרק וברזיל, מועדוני יאכטות פרטיים וספינות סוחר מסחריות.[3]
מורשת והכרה עריכה
קוסטון הקימה וניהלה את חברת הייצור קוסטון, שהמשיכה לפעול עד שנות השמונים של המאה העשרים. מעל מאה שנה לאחר מותה, בשנת 2006, זכתה להכרה היסטורית סופית כשהוכנסה להיכל התהילה הלאומי לממציאים של ארצות הברית.[3]בעלה המנוח, שעל שמו נרשם הפטנט המקורי, מעולם לא זכה להכרה זו.[3]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- מרתה קוסטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 C. Kay Larson, A Woman With Flare, The New York Times, 2 בנובמבר 2012
- ^ Wendy J. Murphy, Oh No He Didn't!: Brilliant Women and the Men Who Took Credit for Their Work, Cynren Press, 2024, עמ' 165–171
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Martha Coston | National Inventors Hall of Fame® Inductee, www.invent.org, 2026-02-26 (ב־English)
- ^ 1 2 3 4 Ryan Jelso, A Signal Success The BarrierBreaking Story of Martha Coston, www.thehenryford.org, 26 במרץ 2021
- ^ 1 2 3 4 The Red Hook WaterStories team, The Signal Success of Martha Coston, 1826-1904, Red Hook WaterStories (ב־English)