מרקו מריני
פעולות נוספות
מרקו מאריני (בְּרֶ֫שָׁה 1542 – 20 במאי 1594) היה מזרחן איטלקי, ששימש כצנזור עבור הוותיקן, של ההדפסות שנעשו בשפה העברית ביניהם היה אחראי על צנזור מהדורת התלמוד בבלי שנדפסה על ידי אמברוזיוס פרובן. כמו כן הוא זה שהכין לדפוס את המהדורה הראשונה שיצאה לאור של תרגום ירושלמי.
ביוגרפיה עריכה
מרקו נולד בברשה למשפחת אצולה עשירה. לא ידוע דבר על חייו עד 1558, אז הצטרף למסדר הקנוניקים הרגולריים (אנ') של המושיע הקדוש (Congregazione dei canonici regolari di S. Salvatore), שמקום מושבו בברשה היה במנזר סן ג'ובאני אוונג'ליסטה (S. Giovanni Evangelista)[1].
בשנת 1560 עבר לוונציה להשלים לימודי פסיכולוגיה ותיאולגיה ומזרחנות, וכן להרחיב את ידיעותיו בשפות שונות ביניהם שפות מזרחיות. המורה לעברית שלו היה פאולו ונטו (Paolo Veneto), יהודי מומר שהצטרף למסדר, או (לפי השערה אחרת) ראש המסדר ט. צופוני (T. Zupponi). בהמשך למד, כנראה כאוטודידקט, ארמית ("כשדית"), יוונית, ערבית ואילירית.
בין 1567 ל-1568 שהה במנזרים בטרוויזו ובקנדיאנה. ב-1567, פורסם חבר המסדר א. סטויקו (A. Steuco), פירוש לספר איוב ("Enarrationes in librum Iob"), ומאריני כתב את ההקדמה לספר בעברית, ובכך הציג לראשונה את למדנותו.
בשנת 1568 נקרא לשמש כמזכיר ומתורגמן עבור הרפובליקה של ונציה ("הסרניסימה") עבור התכתבויות שונות עם טורקיה, מצרים ופרס. לצורך כך חזר לוונציה ומילא תפקיד זה עד 1579.
מרקו השתלם בלימודי מזרחנות ולמד עברית הוא חיבר פירוש לתהילים ומילון עברי-לטיני.
בעקבות שליטתו בשפה העברית, נקרא בשנת 1579 לרומא על ידי האפיפיור גרגוריוס ה-13 לשמש כמגיה וצנזור של ספרים רבניים. פעל בתפקיד זה שש שנים, תוך הפעלת שיקול דעת שזיכה אותה בהערכה מסוימת, גם בקרב הקהילה היהודית. בין הספרים שצנזר, ספר 'ראש אמונה' של רבי יצחק אברבנאל, פירושו של רבי עובדיה ספורנו והמדרש רבה[2]. כן סייע לקרדינל ג'וליו אנטוניו סנטורי (Giulio Antonio Santori) בהגהת מהדורת התלמוד שנדפסה בבזל (1578-1581). ייתכן שבתקופה זו הכין גם מהדורה מתוקנת של מסכת חולין ("De immolationibus").
עוד בתקופתו בוונציה עסק גם בהוראת עברית ואסף חומרים לספר דקדוק שחיבר בשם "גן עדן - דקדוק לשון הקודש" (Hortus Eden. Grammatica linguae sanctae) שפורסם לאחר מכן ב-1580 בבזל. מהדורה שנייה, מורחבת ומתוקנת, יצאה בוונציה ב-1585. הספר מפרט את הפונטיקה, חלקי הדיבר, וכולל ניתוח דקדוקי של מזמורי תהילים א'-ב'. מאריני תכנן מחקרי המשך בנושא, אך הדבר לא יצא לפועל.
בעודו בוונציה גילה תרגום ארמי לחומש המכונה "תרגום יונתן", אותו תכנן להוציא לאור יחד עם "תרגום אונקלוס" ו"תרגום ירושלמי", אך ויתר על המיזם עקב עומס. המיזם הושלם לבסוף ב-1590 על ידי אשר פורינס (Asher Forins).
בעקבות הערכתו לעבודות הצנזור שלו, הציע לו האפיפיור גרגוריוס ה-13 להתמנות לבישוף, אך הוא סירב לבקשה זו כדי להקדיש את זמנו ללימודים. ברומא המשיך בעבודה על הלקסיקון (מילון-תזאורוס) העברי שלו, שהחל בוונציה. הספר "תיבת נח. אוצר חדש ללשון הקודש" (Arca Noe. Thesaurus linguae sanctae novus) פורסם ב-1593. (מעל 800 עמודים). בהקדמה לספר הוא מציג את שיטתו ואת תפיסותיו הלשוניות. מאריני הדגיש את קדושת השפה העברית ואת חשיבות הפנייה למקור העברי, בניגוד להסתמכות הבלעדית על הוולגטה (התרגום הלטיני). הוא טען ששיבושים בתרגום נבעו מאי-בהירות הניקוד ומחוסר הבנה של המתרגמים.
אף שהושפע ממילונים קודמים (כמו של סנטה פנייני), הלקסיקון של מאריני היה חדשני: הוא כלל רישום מלא של מילים נגזרות, מורכבות ומוטות עם ניתוח מורפולוגי; הקדיש מקום למילים ארמיות; ציין מילים נרדפות, הפכים וניבים; הציע אטימולוגיות המבוססות על השוואה ולא רק על מסורת רבנית; ציין את תדירות הופעת שמות אישים וסיפק מידע ביוגרפי; ואסף מידע על מקומות.
ספר זה זכה להערכה רבה אף בקרב חכמים יהודים (כמו רבי יהודה אריה ממודנה, רבי דוד דה פומיס, רבי שמואל ארקיוולטי ועוד) והתפשט במהירות. באותה שנה (1593) פרסם מאריני גם מילון קצר לטיני-עברי כהשלמה, "איסוף הקציר" (Collectio messis).
ב-1584 מונה לאב מנזר וראש קנוניקת סנט'אנייזה (S. Agnese) ברומא. ב-1585 חזר לברשה עקב בריאותו ומות האפיפיור. בין 1586–1588 כיהן כאב מנזר ליד בולוניה והתקרב לקרדינל פלאוטי (G. Paleotti), וב-1588 חזר לברשה, שם שימש כצנזור לשנה ואז כראש המסדר לשלוש שנים.
במקביל להשלמת חיבורו "תיבת נח", עבד על עריכת "הערות מילוליות לתהילים" (Annotationes literales in Psalmos), פירוש אנליטי למזמורים עם תרגום לטיני חדש לצד הנוסח העברי והוולגטה. העבודה נקטעה במזמור כ"ח ונותרה לא גמורה. היא פורסמה רק במאה ה-18 (1748-1750), למעט הפירוש למזמור כ"א שפורסם ב-1735. מאריני התכוון להמשיך לחקור את מקורות הוולגטה ולפרסם את התהילים עם מילון וקונקורדנציה.
נפטר בברשה ב-20 במאי 1594, במנזר סן ג'ובאני אוונג'ליסטה.
חיבוריו עריכה
- ms61 – תרגום לעברית של הבשורה על-פי מתי
- מהדורה ראשונה של תרגום התורה המיוחס ליונתן
- גן עדן – ספר דקדוק עברי, בזל, דפוס פרובן, 1580
- תיבת נח – מילון עברי, ונציה, 1593
הערות שוליים עריכה
- ^ הערך מבוסס על ערכו באנצ'יקלופדיה איטליאנה – מרקו מאריני
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).