Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מרמריי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרמריי
(טורקית:) Marmaray
[[File:{{#property:P18}}|220px]]
מידע כללי
מדינה טורקיהטורקיה טורקיה
(למפת איסטנבול רגילה)
קובץ:Location map Istanbul.png<div style="position:absolute; left:שגיאה בביטוי: אופרנד < בלתי צפוי%; top:14447.368421053%;">
 
קובץ:Logomamaray.jpg
לוגו מרמריי
קובץ:Marmaray.png
מפת הפרויקט
קובץ:Istanbul Railway Systems Network Map.svg
סכימת המערכת להסעת המונים באיסטנבול. המרמריי בירוק מקווקו
קובץ:Tabak vb.JPG
ממצאים ארכאולוגיים שנחשפו בעת העבודות

מרמרייטורקית: ‏<phonos ipa="" lang="he" text="<span dir="auto">Marmaray</span>" wikibase="no entity" file="">Marmaray</phonos>‏‏) היא מנהרת רכבת תת-קרקעית מתחת לערים איסטנבול ואיסקידר, המקשרת את הגדה האסייתית עם הגדה האירופית של הבוספורוס בטורקיה. שמו של המיזם בא מהלחם המילים הטורקיות לים השיש (ים מרמרה, Marmara) ופס רכבת (Ray). המנהרה נפתחה לתנועה ב-29 באוקטובר 2013[1].

היסטוריה עריכה

הרעיון לחפור מנהרה מתחת לבוספורוס הועלה כבר בשנת 1860, אך בשל עומקו של המצר הדבר לא היה אפשרי באמצעים הקיימים באותה עת, והתוכנית לבשה צורה של מעין גשר תת-ימי. ב-1902 הועלה הרעיון של הנחת מנהרה על קרקעית המצר כפי שנעשה במנהרת הרכבת במישיגן שנפתחה ב-1910. בשל התפתחותה המהירה של העיר, שוב עלה הנושא לדיון בשנות ה-80 של המאה ה-20, וב-1987 פורסמה תוכנית פרטנית. ב-1998 התקבלה ההחלטה הסופית להקים את המנהרה, ושנה לאחר מכן החל גיוס הכספים לשם הוצאתו של המיזם אל הפועל. חפירת המנהרה החלה במאי 2004 והסתיימה ב-2008. המנהרה נפתחה לתנועה ב-28 באוקטובר 2013 לאחר עיכובים רבים, שנבעו בחלקם ממציאת כ-40,000 פריטים ארכאולוגיים בעלי ערך, ובכלל זה בית קברות לכשלושים אוניות ביזנטיות[2]. השלמת הפרויקט כולו מתוכננת לשנת 2015, ועלות הפרויקט מוערכת ב-2.5 מיליארד אירו. המממנים העיקריים של הפרויקט היו בנק יפן לשיתוף פעולה בינלאומי, אשר העביר לפרויקט סכום של 735 מיליון אירו, ובנק ההשקעות האירופי[3][4]. הפרויקט כולו הושלם ב-2019.

במרץ 2019 הושלם החלק העילי של פרויקט מרמריי ותנועת רכבות מלאה, כולל שירותי רכבות פרברים, רכבת מהירה בין-עירונית ורכבות משא החלו לנוע דרך המנהרה.

ב-7 בנובמבר 2019, רכבת המשא הסינית הראשונה לאירופה עברה דרך המנהרה, וזמן ההובלה מסין לטורקיה קוצר מחודש ל-12 ימים, כחלק מיוזמת החגורה והדרך. רכבת המשא הראשונה שעברה בין סין לאירופה, דרך המנהרה, נשאה 42 מכולות שהעבירו פאנלים סולאריים שיוצרו בסין לפראג[5].

המיזם עריכה

המיזם כולל מנהרה תת-קרקעית באורך של 13.6 ק"מ שתחל בקזליצ'שמה (Kazlıçeşme) שבידיקולה (Yedikule) בצידה המערבי של העיר איסטנבול, החוצה את הבוספורוס וממשיכה עד לאייריליקצ'שמה (Ayrılıkçeşme) בחלקה המזרחי של העיר איסקידר (Üsküdar) באסיה; וכן מסילת רכבת על פני הקרקע באורך של 63 ק"מ. סך הכול נסלל קו רכבת פרברי באורך של יותר מ-76 ק"מ שמאפשר תנועת רכבות רציפה מגבזה (Gebze) במזרח ועד להלקלי (Halkalı) במערב. לאורך רובו של הקו נסללה מסילת רכבת שלישית, כדי לאפשר הסעת 75,000 נוסעים בשעה בכל כיוון (במקום 10,000 קודם), וכן הוחלפה מערכת האיתות כדי לאפשר מרווחים של שתי דקות בין רכבת לרכבת. המנהרה מתחת לבוספורוס היא באורך של 1,400 מטר, והיא מורכבת מ-11 מקטעים שנבנו על היבשה מראש והונחו בעומק של 56 מטר מתחת לפני הים[6].

לאורך הקו נבנו או חודשו 40 תחנות רכבת, מהן שלוש תת-קרקעיות:

  • ביניקפי (Yenikapı) תחנת רכבת המקשרת אל קו הרכבת הקלה (Hafif Metro) המוביל לנמל התעופה הבינלאומי איסטנבול אטאטורק, ואל קו הרכבת התחתית שמוביל לצפונה של העיר. יניקפי היא התחנה העמוסה בעיר.
  • בסירקג'י (Sirkeci) תחנה תת-קרקעית החליפה את תחנת הרכבת ההיסטורית, שהייתה נקודת הסיום של קו הרכבת המוביל מהעיר לאירופה. בתחנה זו מתאפשר מעבר אל קו החשמלית העובר במקום.
  • תחנה תת-קרקעית נוספת הוקמה באיסקידר, בצד האסיתי של הבוספורוס, ובה מתאפשר מעבר אל קו הרכבת אל דודולו (Dudullu), ואל קו הרכבת הקלה איסקידר-אורמניה. תחנת סירקג'י ההיסטורית הוסבה לשימוש של קו רכבת פרברים.

הרציפים בכל התחנות הם רציפי אי שאורכם כ-225 מטר ואשר יכולים לשרת רכבות בנות עשרה קרונות.

זמן הנסיעה בין שני קצות הקו החדש הוא 105 דקות במקום יותר משלוש שעות קודם (כולל זמן ההפלגה במעבורת מסירקג'י להיידרפאשה). חציית הבוספורוס עצמו אורכת 4 דקות בלבד, והמהירות המרבית לאורך הקו היא 100 קמ"ש. ההערכה היא כי בשנת 2015 ישתמשו בקו הרכבת מיליון וחצי נוסעים מדי יום ותוך עשר שנים יעלה מספרם ל-1.7 מיליון. חלקה של תחבורת הרכבת בעיר צפוי לגדול מ-3.6% בלבד כיום ל-27.7%, ולהציב את איסטנבול במקום השלישי בעולם בתחום זה אחרי טוקיו וניו יורק.

בטיחות עריכה

איסטנבול שוכנת 20 ק"מ בלבד מצפון להעתק צפון אנטוליה, ורעידת האדמה החזקה האחרונה התחוללה לאורכו ב-1999 סמוך לעיר איזמיט, 85 ק"מ בלבד מזרחית לעיר. ניסיון העבר מגלה כי מנהרות כדוגמת מרמריי הממוקמות באזורים מועדים לרעידות אדמה (כמו מנהרת BART בסן פרנסיסקו ומנהרת קובה ביפן), הוכיחו עמידות בעת אירוע סייסמי. בשל כך מושם דגש על עמידה בתקנים אשר יבטיחו את בטיחות המיזם, והמנהרה מתחת לבוספורוס בפרט, בפני רעידות אדמה בעוצמה החזקה ביותר הצפויה באזור.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרמריי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה